כמה מילים על ענן הקרינה.
פעם היה זה המוות השחור: הפיצו אותו המכשפות\היהודים\שליחי-השטן (מחק את המיותר) – ואת זה ידע כל ילד. הדרך היחידה להתגבר על המוות השחור היתה להעלות את מפיציו על המוקד.
היה גם ה"אויר הרע": הוא גרם לקדחת, למשל. ראשוני המתיישבים היהודים בחדרה, בסוף המאה-התשע עשרה, חלו כולם בקדחת איומה. הד"ר הלל יפה, רופאם, האשים בכך את האויר הרע העולה מן הביצות. הוא המליץ למטופליו לפתוח בלילה את החלונות לרווחה (ובכך סלל ליתושי האנופלס את הדרך אליהם) – כדי שינשמו אויר טוב ורענן, ויבריאו. הוא היה גם זה שהמליץ על נטיעת אקליפטוסים בביצות. לא כדי ליבשן, כפי שסבורים כיום בטעות, אלא כדי שיפיצו אוויר טוב סביבם. כי כידוע, האקליפטוס מייצר אוויר טוב, רווי ניחוחות, ומבריא.
את מקום השדים והרוחות תפסה כיום יורשתם החוקית: הקרינה. וכמו כל כלב בן-שטן היא יכולה ללבוש ולפשוט צורות אחדות. והגרועה שבהן היא ענן-הקרינה.
אז כדי לדעת על מה בעצם מדברים, הבה נבדוק מהי קרינה רדיו-אקטיבית ונכיר מושגים אחדים מתחום הגרעין. זה יעזור לנו להבין את המציאות שבה אנו חיים ולהתמודד איתה.
לא אעסוק הפעם בקרינה אלקטרומגנטית לא-מייננת. אליה התייחסתי ברשימה קודמת.
הפעם נתמקד ברע מכל: קרינה מייננת, ממקורות רדיואקטיביים.
א.
אטומים רדיו-אקטיביים הם אטומים בעלי גרעין לא יציב. במוקדם או במאוחר יתמוטט גרעין זה (“יתבקע”), ויתפרק למרכיבים אחדים. ההתפרקות מלווה בדרך-כלל בשחרור אנרגיה (ראו אינשטיין E=MC2). אם למוצרי הביקוע יש מסה – האנרגיה תהיה אנרגיה קינטית והם יועפו מהגרעין שהתפרק. אם האנרגיה משתחררת ללא מסה (פוטון) יקבע גודלה את אורך הגל שלו: ככל שהיא גדולה יותר, יהיה אורך הגל הזה קצר יותר. ההסתברות להתבקעות ספונטנית של אטום רדיו-אקטיבי נקראת "זמן מחצית החיים". אם ניטול גוש חומר בו נמצאים X אטומים רדיואקטיביים, זמן מחצית החיים הוא הזמן בו ירד מספרם ל X/2.
לדוגמה, זמן מחצית החיים של יוד רדיואקטיבי הוא 8 ימים.
אנו מונים ארבעה מוצרי ביקוע עיקריים:
1. גרעיני הליום 4 שניטלו מהם האלקטרונים. קרינה המורכבת מ"מטר" של גרעינים אלו נקראת קרינת אלפא. הטווח של קרינה זו באויר הוא סנטימטרים אחדים. היא לא יכולה להתקדם למרחק גדול יותר.
2. אלקטרונים. קרינה זו נקראת קרינת ביטא. הטווח שלה יכול להגיע עד מטרים אחדים באוויר. מתכות עוצרות אותה. ככל שהמתכת כבדה יותר (ועבה יותר), כן יעילותה לעצירת קרינת ביטא גבוהה יותר. מילימטרים אחדים של עופרת, למשל, יעצרו קרינת ביטא חזקה ביותר.
3. נויטרונים. אלו חלקיקים השווים במסתם לפרוטונים, אבל לא טעונים. הם יכולים להתקדם אפילו עשרות מטרים באוויר. תרכובות עשירות במימן, כגון פרפין או מים, עוצרות אותם ביעילות.
4. קרינת גמה, עשויה מפוטונים אנרגטיים ביותר. קרינה זו יכולה גם היא להתפשט עשרות מטרים באוויר, וגם היא נעצרת ביעילות על ידי מתכות, רצוי מתכות כבדות.
ב.
מהאמור לעיל נובעת מסקנה בסיסית וחשובה: כל עוד מקומו הפיסי של מקור רדיואקטיבי מכל סוג שהוא מוגדר וידוע, מספיק לשמור מרחק של עשרות מטרים אחדים ממנו כדי להיות בטוח מכל רע.
ניתן גם להתקרב מאד למקור רדיואקטיבי, בתנאי שמשתמשים באמצעי מגן פשוטים אך יעילים.
המצב שונה אם בולעים או נושמים חומר כזה. כשהמקור בתוכנו – אנו ללא ספק נמצאים בטווח פעולתו.
ג.
זיהום רדיואקטיבי הוא אוסף מקורות שמקומם המדויק לא ידוע, ולעיתים אף אינו נמצא בשליטה. בלי לנקוט באמצעי זהירות, המצאות באיזור שזוהם רדיואקטיבית יכולה להסתיים בכך שנתקרב לחומר זה קירבה מסוכנת ואף לכך שהוא יחדור לגופנו.
אבל יש להבחין הבחנה מוחלטת בין קרינה לבין זיהום.
מכשירי גילוי וניטור מאפשרים זיהוי סביבה מזוהמת, ובעקבות כך את טיהורה, או את בידודה.
זה יכול להיות מטרד, מטרד חמור, זה יכול לעלות כסף וזמן, זה גורם להרבה עוגמת נפש – אבל זה לא סוף העולם וזה לא אירוע בלתי הפיך.
נסעתי לא מזמן על גדות הנהר Susquehanna, מול ה three mile island שבמרכזו. לא רק שבנויים עליהם בתי מגורים, עם גינות פורחות, במרחק יריקה מהכורים המפורסמים שדלפו, אלא שדייריהם רוחצים בנחת בנהר ועוסקים בדייג מעל מזחים קטנים הבנויים על שפתו.
ד.
קרינה רדיואקטיבית מסויימת קיימת בכל מקום ובכל זמן, מאז שנברא העולם, והיא נקראת קרינת הרקע. יש אפילו ביולוגים הגורסים שהיא חיונית להתפתחות המינים והזנים. גופנו מסוגל איפוא לחיות טוב ולהאריך שנים בסביבה של קרינה רדיואקטיבית. יותר מכך, יש אפילו מחלות מסוימות שהטיפול בהן ניתן על ידי הקרנות עוצמתיות. השפעת הקרינה היא השפעה מצטברת. הגוף מגיב רע לקרינה רק מרגע שנצברה בו למעלה ממידה מסויימת שלה. המידה המותרת השנתית גבוהה מאות פעמים מקרינת הרקע. היא יכולה להינתן בחשיפה אחת גבוהה אבל קצרה, או בחשיפה ממושכת לקרינה נמוכה, אבל גבוהה אפילו מאות פעמים מקרינת הרקע. בשני המקרים אין סכנה לבריאות, כל עוד לא הגיעה הכמות המצטברת אל הסף.
ה.
מסקנות:
כאשר מתרחשת תקלה בכור גרעיני, גם אם רמת הקרינה בתוכו עולה מאות או אלפי פעמים על הרמות הרגילות שלה – הוא אינו מהווה סכנה לסביבה, ברדיוס העולה על כמה עשרות מטרים ממנו.
זה נכון כל זמן שה"מאטם" (קליפת הפלדה והבטון המקיפה את ליבת הכור) נשאר שלם וכולא את תוכן הכור בתוכו.
התוצאה של פריצת מאטם יכולה להיות זיהום. אבל גם אז, מה שמתפזר מהכור אינו "ענן קרינה" אלא ענן המכיל ומפיץ זיהום רדיואקטיבי. את הזיהום הזה ניתן לאתר וניתן להיזהר ממנו ולנקות אותו. ראו סעיף ג'.
המושג "ענן קרינה" הוא מדד לבורות. מי שמשתמש בו אינו יודע ואינו מבין את אשר הוא שח. הזהרו מאנשים כאלו – הם רעים לבריאותכם הנפשית, הכלכלית, ואפילו רעים לסביבה.
ו.
אני מביא לסיום דיאגרמה מתוך הספר "הכור הגרעיני" מאת יגאל רונן, שיצא לאור בהוצאת משרד הבטחון בשנת 1987.
התבוננו בה, וענו לעצמכם ביושר ממה אתם מפחדים יותר: מהוריקן? מרעידת אדמה? מפגיעת מטאור? או מתקלה בכור גרעיני?
כי אם אתם חוששים מתקלה בכור גרעיני יותר מאשר מהוריקן, מרעידת אדמה, או מפגיעת מטאור (והרי אתם לא חוששים מאלה) – אז משהו כאן לגמרי לא בסדר.