
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק שלושים, המרכב ג’.
בשיקום מכונית עתיקה יש פן ארכיאולוגי – וברובר אנו עתה בעונת החפירות האחרונה, כבר נוגעים בשכבה הראשונה, העמוקה ביותר, שאחריה ישאר גופה ערום ועריה.
הריפוד הוסר מזמן – אבל כיצד היה מחובר לגוף הפלדה של המכונית? הגוף תוכנן כך שיכיל רשת שלמה של תעלות לתוכן נכבש ואליהן הודבק עץ לבוד (ולעיתים פשוט חבל יוטה). אל המילוי הזה סומרר הריפוד, או הוברג בברגי עץ, לרוב בעלי ראש מעוגל, מלוטש יפה ומצופה כרום, כמיטב המסורת של חרשי המרכבות האנגלים.
נקל להבין כי עץ זה יכול, כשרק ניתנת לו ההזדמנות, לספוג לחות, ואז להרקב בעצמו ולהכות בחלודה אנושה את כל סביבותיו.התחלנו אפוא בהסרה שיטתית של המילויים הללו (ורובם פשוט התפוררו למגע) במטרה להגיע אל מה שמסתתר מאחריהם.
כך למשל נראית תושבת התאורה הפנימית, שמאירה, אגב את המושבים האחוריים בלבד:צמת החיווט הפנימית קשה להסרה גם כי היא מתפתלת בתוך קורות המבנה וגם כי המוליכים שלה בעלי בידוד כותנה מתפורר הנאחז בכל שבב.
המרכב הושכב בפתח הסדנה על עגלה המקלה את טלטולו
ואורי החל לקרצף אותו במברשת ברזל
מצויד במסכה ומשקפי מגן. כשהרובר נבנה היו ידועים שבחי האסבסט כבדוד טרמי נוגד אש וקל משקל, ועדיין לא היתה ידועה הסכנה לבריאות הכרוכה בשימוש בו. רובר אפילו התגאו בכך שחלקים מן המרכב מרוססים באסבסט:
התמונה לקוחה מתוך כתבה ב practical motorist , אוקטובר 1935. לא רוצה לחשוב אפילו מה עלה בגורלו של פועל היצור המסכן…
על כל פנים, יש להזהר מאד ולהשתמש בציוד מגן כשמקרצפים רובר ישן.
במקורו צוייד הרובר בגג נפתח. פירוש הדבר, בין היתר, שמים היו יכולים לחדור למסילות שעליהן נע הגג, ומשום כך צוידו המסילות הללו בארבעה פתחי ניקוז – אחד בכל פינה של הגג. לכל אחד מהפתחים חובר צינור גומי שהושחל דרך הקורות וירד עד מתחת לריצפה ושם השתרבב החוצה. במשך השנים, לא רק שהצינורות הללו נסתמו אלא הם אף התייבשו והתפוררו. התוצאה הבלתי נמנעת היתה חדירת מי גשמים לתוך המכונית שגרמו נזק נורא לריפוד, ולכל תושבות העץ אליהן היה מוצמד, ולמתכת שמתחתן. אי לכך ביטלו רבים מבעלי רובר P2 את הגג הנפתח. גם ב 26-453 עוללו כזאת, אך בדרך גסה למדי: הגג הנפתח הופשל, רותך למקומו, והוסתר תחת מעטה עבה של חומר פחחים.
אחרי שאורי סיים לקרצף את כל סביבותיו הוא קרא לי בחדווה לחזות בפתיחתו מחדש:
הרי תמונה של שאריות אחד מצינורות הניקוז, כשהוא יורד דרך הקורה וכמעט מגיע לרצפה. A הוא צינור הניקוז של הגג, ו B הוא צינור הניקוז של החלון הקדמי (הנפתח גם הוא).
גם הטרפיקטורים הושתקו ב 26-453. טרפיקטור, או סמפור, הוא איתות מכני-חשמלי שהיה תיקני בשנים שהרובר היה חדש (ב 26-069 , בעל ההגה הימני הוא אף צויין כציוד חובה ברשיון הרכב. באותם הימים איתות ביד היה חובה, וחלק ממבחני הנהיגה. במכונית בעלת הגה ימני נדרש תחליף ליד האנושית). במשך השנים, ולאחר שהונהג איתות מהבהב, חדלו הנהגים להשגיח בטרפיקטור המגיח מחורו, וגם אם השגיחו – זה לא אמר דבר לנהגים מהדור הצעיר. גם תחזוקת הטרפיקטורים הלכה והתייקרה, עם שנעשו חלקיהם נדירים ויקרים. כתוצאה מכך “קיניהם” נאטמו, על הטרפיקטור (השבור) שנכלא בהם. אורי הסיר את האטימה, ואני שחררתי את האסיר והובלתי אותו לשיקום.
עם המשך הקירצוף הלכו והתגלו ממדי החלודה והרקבונות:
כך נראית הריצפה מבעד החלון שבגג:
וזה מבט מלמטה למעלה בחלקו הקדמי של המרכב:
שימו לב לפתח האיוורור שנוקה גם הוא. פירוקו לא היה קל – כך הוא נראה בשלב ההרוויה בשמן מסיר חלודה:
האם בכך הסתיים הפירוק? לא חברים, לא ולא. לפנינו עדיין כנפיים, מדרגות, דלתות, מכסה מנוע ותא מטען. עוד ארוכה הדרך.
PREV: http://wp.me/pXLKy-nT
איזה כיף לראות ,
ממש כל צריך לעשות 🙂
בסוף יצא רובר טוב יותר מאשר יצא מהמפעל 🙂
בהצלחה בהמשך !
דרור .
אחד השיפוצים הכי מרשימים שראיתי.
פשוט תענוג לעקוב.
אני מלא הערכה לאומץ ולהבנה הטכנית.
וכמובן למחקר ההיסטורי שמלווה את התהליך.
כל הכבוד!