ינואר
12
תגיות
מחוף לחוף באמבטיה (ו')
אנו נכנסים לשלישית והאחרונה מארצות הפרריה (ממערב למזרח): מניטובה, מדינת אין סוף האגמים. מוצא רבים מתושביה הוא אוקראינה, והם עוסקים כאן במה שעסקו אבותיהם שם: מגדלים תבואה. פעם היה נפוץ כאן גם ציד חיות וסחר בפרוותיהם. יחד איתם הגיעו לכאן גם היהודים שלהם והם עוסקים כאן במה שעסקו אבותיהם שם: סחר בתבואה ובפרוות, וכמובן רופאים ועורכי דין. וכמאז ועד היום שניהם שונאים זה את זה ואינם יכולים זה בלי זה.
האמבטיה, צמאה כתמיד, לוגמת באר נפט וגם זקוקה לקצת תחזוקה, אליה מתגייסים הילדים:
מפעם לפעם אנו גם עוצרים בצד הדרך, במקומות המיועדים לדבר, ונותנים להם לחלץ קצת את עצמותיהם:
לילה צלול בוויניפג בירת מניטובה והזוהר הצפוני מופיע בכל הדרו:
הדובה הגדולה נשקפת בעדו.
(בגלל זמן החשיפה הממושך הדרוש השתמשתי בחצובה ובהפעלה פניאומטית מרחוק של תריס המצלמה).
עכשיו אנו מתחילים להדרים לכוון האגמים הגדולים, ונוסעים לאורך חופיהם הצפוניים. זהו השבוע הראשון של הסתיו וצבעיו כבר מתחילים לפשוט במדרונות המובילים לאגם סופיריור:
אנו מבקרים במערכת הסכרים המקשרים בין אגם לאגם, בת’נדר ביי, ובסו-סולט-מרי, וצופים בשלטים הקנדיים הגאים בנצחונותיהם על האמריקאים לפני 180 שנים. שני הצדדים עוד לא שכחו את המלחמה ההיא… ונכנסים למדינת אונטריו הענקית. עוד אגמים ויערות ושדות וכבישים אינסופיים בארכם. לפעמים זה משעמם מישהו:
ואז אנחנו מגיעים לגדולה בערי קנדה – טורונטו, הקרויה בפי הקנדים טרונו. מגדל הרכבת בטורונטו הוא מה-זה-גבוה – ראשו בשמיים:
בעיר התחתית בטורונטו אנו מסתבכים בפקק ענק. מסתבר שדווקא היום מתקיים כאן המרתון של טורונטו ומחצית הרחובות נסגרו לתנועה
מאד לא נוח עם האמבטיה הענקית והנגרר המגושם בפקק המזדחל ובתנועה המוסטת לרחובות צדדיים צרים בפניות חדות. יום חם והביל, המיזוג בקושי פועל.
ואז קוטע שרות השידור הקנדי את שידוריו ומודיע כי גלן גולד אושפז. הוא מת ב-4 באוקטובר 1982.
גלן גולד הוא גיבור קנדי, ועד היום אחד האמנים הנערצים בעולם כולו. אבל יורד עלי, ומעתה והלאה אנו מאזינים אך ורק לקלטות הרבות של גלן גולד שבידינו.
אנחנו מתחילים עכשיו בעליה איטית לצפון-מערב, לאורך נהר הסנט-לורן, המקשר את האוקינוס האטלנטי עם האגמים הגדולים והוא אחד מנתיבי המסחר החשובים בעולם.
פניה קלה (מה זה מאה קילומטר עבורנו) לאוטווה, הבירה הפדרלית, וחניה בצד תעלת הרידואו, המקשרת את הסנט-לורן עם נהר האוטווה הענקי. התעלה נחפרה על ידי האנגלים בימי המלחמה עם האמריקאים. התותחים האמריקאים שלטו על נהר הסנט-לורין וחסמו את נתיב האספקה, והתעלה שימשה מעקף (האוטווה והסנט-לורין מתחברים בהמשך, אך רחוק מקו החזית ההוא).
אנחנו הולכים להשקיף על מערכת הסכרים המחברת את התעלה עם הנהר. מצדה האחד הפרלמנט הקנדי ומצדה השני מרכז האומנות הלאומי (“היכל התרבות"). לפי אמנה בין ארה"ב וקנדה שנחתמה עם בוא השלום ביניהן, השגרירות של כל אחת מהן בבירת השניה צריכה להיות בקשר עין עם בית הנבחרים של השכנה. אז גם השגרירות האמריקאית נמצאת שם (וגם המוזיאון הלאומי לאמנות, ולמלחמה, והקתדרלה הקתולית הלאומית וכו’ וכו’).
וחוץ מזה יש שם גם פרק יפה שבמרכזו עמד תותח ישן. וכל יום, בדיוק ב 12 בצהרים ירה התותח פגז.
התותחן עם קופסת האבק שריפה בידו עוזב את המקום לאחר היריה, ואז:
ניצחנו!
זמן קצר לאחר מכן בוטל הנוהג הזה והשלווה חזרה לאוטווה.
עוברים את הנהר ואנחנו במחוז קוויבק, והכל משתנה. השלטים בצרפתית (8000 דולר קנס למי שתולה שלט באנגלית) והצ’יפס רווי שמן.
אנו מצפינים והולכים לאורך הנהר. עוברים את העיר הגדולה מונטריאול (מוריאל בפי המקומיים) ואחריה את העיר העתיקה, בירת המחוז, קוויבק.
את המקום גילה הצרפתי שמפליין, ויונה גילתה אותו.
אנחנו מחפשים חניון ללילה אבל גשם זלעפות מתחיל. אנחנו נרטבים מכף רגל ועד ראש, מתיאשים מחניון ונמלטים למלון. האמבטיה הופכת למתלה כביסה:
אחרי קוויבק אנו עוברים לגדה הדרומית של הנהר המתחיל להתרחב שם עד שהוא הופך למפרץ ענק וגדתו הצפונית נעלמת בערפילי האופק.
הגיע הזמן להתחיל להדרים. אנו נכנסים למחוז ניו-ברונשוויק המתכונן במרץ לחורף הקרב ובא.
סמוך למונטקון אנו חוצים את המיצר ונכנסים לנובה-סקוטיה. ההפרש בין הגאות והשפל כאן הם מהגדולים שיש: 9 מטר. ניתן לראות בעין את המים נסוגים ואחר עולים. הסיבה לכך היא צורת המשפך שיש למפרץ: נפח קבוע של מים נכנס או יוצא לפתח המפרץ הרחב, מה שמאלץ את פני המים לעלות ככל שהמפרץ הולך וצר.
אנחנו ממשיכים לחוף האטלנטי, לעיירה המשוחזרת לואיבורג. זו היתה מצודה צרפתית שנבנתה לכבוד לואי החמשה-עשר ונחרבה מאוחר יותר בידי האנגלים. בשנות הששים היא שוחזרה וכיום משחקים רוב תושבי העיירה תפקידי חיילים\משרתים וכו’ במצודה, בבגדי התקופה.
הנערה מתעניינת מהיכן אנו ואנו אומרים בגאווה "מישראל". הבעה של שאט-נפש מתפשטת על פניה: “אתם טובחים בתינוקות ובזקנים!” היא אומרת.
“מי אמר לך דבר כזה?” אנחנו מתפלאים. “שמעתי בבוקר ברדיו".
“אף פעם אל תאמיני אם את שומעת דבר כזה. זה שקר! אנחנו לא עושים דברים כאלה!” אנו אומרים לה בהתרגשות.
כשאנחנו חוזרים לאמבטיה אני מוציא את הקלטת של גלן גולד מהרדיו-טייפ ועובר לחדשות ה CBC.
“סברה ושתילה סברה ושתילה סברה ושתילה" לא חדל המכשיר לפלוט.