מרץ
02
תגיות
באמבטיה לדרום-מערב (4)
גובהה של פיניקס מעל פני הים הוא 1124 רגל, שהם כ 374 מטר, בערך כגובהה של באר-שבע מעל פני הים. יעדנו היום היא פלגסטאף שבצפון אריזונה, שגובהה 6903 רגל, כ-2300 מטר מעל פני הים (ומעל פיסגת החרמון). משם נצא לקניון הענק – the Grand Canyon.
בימים קדומים שכנו אריזונה והמדינות השכנות לה – נוודה, יוטה, קולורדו על קרקעית הים, ועליה הצטברו במשך מיליארדי שנים חול ועצמותיהם של בעלי החיים שחיו בים. כך נוצרו "אבן החול" והגיר. שני קרומי תשתית של כדור הארץ מתנגשים זה בזה לאורך החוף המערבי של יבשת אמריקה. הקרום שבתוך הים, החותר מזרחה, משמש כבולדוזר ענק המרים את היבשה, כולל זו שהיתה פעם מתחת למים. כך נוצרו שרשרות ההרים העצומים שלאורך החוף הזה, מהרי הקסקד בצפון ועד האנדים בדרום. התהליך הזה עדיין בעיצומו, משחרר כמויות אדירות של אנרגיה, וזו הסיבה שהרים אלו הם געשיים ומרובות בהן רעידות האדמה. וכך התרוממו שטחים ענקיים של קרקעית ים מתוכו והפכו לרמות הרריות רחבות ידיים. אבן החול ממנה הן עשויות רכה ונוחה מאד לגילוף (כך נוצר בעמק הריין, באלזס, בעל גיאולוגיה דומה, חומר הבניין לקתדרלה המפורסמת של שטרסבורג, עתירת הגילופים). בערבות הרחבות והשוממות הללו פועלים בעיקר שני פסלים: הרוח, והנהר האדיר קולורדו, המנקז חלק ניכר מהקבוצה הדרומית של הרי הרוקי.
התחלנו את העליה בכניסה ל"ארץ הסלע האדום":
הר שגילפה הרוח מאבן החול האדומה. הדרך מתפתלת ועולה, מתפתלת ועולה בין סלעים מגולפים ברוח ויערות אורנים, והאמבטיה עושה זאת ללא מאמץ. מדריך ה AAA ממליץ לנו לרדת מהכביש הראשי ולבקר ב"טירת מונטזומה" – הכפר האינדיאני הנטוש בן ה-700, שנקרא כך בטעות על ידי ראשוני המתיישבים באיזור.
מה הביא את האומללים הללו להתבצר כך במקום הבלתי אפשרי הזה? איך הצליחו להרים לשם את חומרי הבניין, האוכל, המיים, ושאר צורכי קיום? הארכיאולוגים טוענים שהישוב הזה התקיים שם כך במשך כמאה שנה – כארבעה דורות.
בעמק, לרגלי המצוק בתוכו בנוי הכפר התלוי, זורם פלג מים צלולים וחורשה נאה של אלות עתיקות מתחילה ללבלב. האביב כבר בפתח.
אחרי פיקניק באוויר הנעים אנחנו חוזרים לאמבטיה וממשיכים בדרך, בעליה, ועורכים פניה קלה לעבר סדונה. הגובה הוא כבר 4423 רגל, כקילומטר וחצי מעל פני הים.
לפני שיצאנו לדרך היללו באזני אחדים מהחברים בעבודה את סדונה, אמרו שמוכרחים לבקר בה, ותיארוה כפיסגת היופי והאמנות על פני אדמות. ואכן, סדונה היא פנינת הקיטש האמריקאי המצוי, ומלכודת תיירים אמיתית.
הנה היא ונוס מסדונה, ונוס מבטון. לידה אפשר לראות שילד קטן אחד עדיין לבוש בקצרים. עזבנו את פניקס ב 42 מעלות, וכאן הטמפרטורה היא עדיין 24 נעימות.
והאביב בפתח גם הוא! הצבעונים כבר פורחים.
והנה מראה של רחוב בסדונה, 1982, עם כלי הרכב החדישים של אז חונים בו.
אנו ממשיכים בעליה לעבר פלגסטאף, פה ושם עוצרים להתרעננות ולצפיה נינוחה יותר בנוף. באחד החניונים אנו פוגשים קטר קיטור ענק שהגיע כאן לסוף הדרך:
ובחורשה לידו מתגודדים המוני אופנוענים:
אז הם נראו לנו די מפחידים, עם זקניהם, שפמיהם, הבנדנות, מעילי העור והג'ינסים המאובזמים, ומהרנו להסתלק מהמקום. אבל במשך השנים הסתבר לנו שרובם עורכי דין, מנהלי חשבונות, ואנשי מכירות מזדקנים ומאפירים המחפשים את חלומות ילדותם האבודים ואינם מזיקים לאיש.
לעת ערב אנו מגיעים לפלגסטאף. פלגסטאף היא צומת דרכים חשוב ועיר אוניברסיטאית קטנה.
מלון זול ומומלץ על ידי ה AAA מפתה אותנו לעשות בו את הלילה:
ההרים המושלגים סביב מעידים כי כאן קר… איפה תמצאו היום חדר בקומפורט אין ב 17$ ללילה?
לנו זו הזדמנות לערוך קניות במרכול המקומי, לקראת הקמפינג המתקרב, ואנו די נדהמים למצוא בו מדור "כושר". כאן, מכל המקומות שבעולם?
כשאנו חוזרים למלון כבר מחשיך על פלגסטאף, בערב אמריקני אופייני:
הפרק הבא: http://wp.me/pXLKy-CC