בפיאט 128 לשערי הגיהנום (סוף)

פורסם על ידי lulisml בתאריך 22 במרץ 2012 ב-אמבטיה | 5 תגובות

בבוקר פסק הגשם ושוב זחלתי תחת המכונית לבדוק מה התרופף בה, מה מחשב להישבר, ושוב לא הבחנתי בדבר. המכונית נראתה כשרה להמשיך בדרך.

זה היה הרגע המתאים להסיח את הדעת ממכניקה ולהתעניין במקום אליו הגענו, ולתהות על פשר שמות הערים התאומות הללו: לואיסוויל וקלרקסוויל.

לואיס וקלרק היו צמד חוקרים שנשלחו על ידי הנשיא המיתולוגי תומס ג'פרסון, בראשית המאה התשע עשרה, למצוא דרך יבשתית לחוף המערבי ולברר מה ניתן לניצול כלכלי שם. המפה הבאה (לקוחה מויקיפדיה) מראה את מסלול הדרך שעשו:

ניתן גם לראות במפה איזה חלק קטן מארה"ב של היום היתה ארה"ב אז: היתר נקנה מאז בכסף ובעיקר בכוח הזרוע. חלק גדול מדרכו עשה הצמד על הנהר מיסורי המנקז את הרי הרוקי מזרחה. אחרי שחצו – בקושי רב – את ההרים הגיעו לנהרות המנקזים את מדרונותיהם מערבה. הגדולים בנהרות אלה – ה Snake והקולומביה מתאחדים כאן, בצמד הערים הנקראות על שם אותם חוקרים: לואיסוויל וקלרקסוויל.

מערכת הסכרים שנבנתה על הנהר קולומביה מאפשרת אפילו לאוניות גדולות, אוניות אוקינוס, להגיע עד לואיסוויל, כך שלואיסוויל היא נמל האוקינוס הרחוק ביותר מהחוף ביבשת (למעלה מאלף ק"מ).

אבל באותו בוקר לא הבחנו בנמל בשום אוניה משמעותית. רק מעבורת נושנה עגנה בחוף:

כעבור זמן מה הזדמן לי לטוס מעל המקום והתלכדות שני הנהרות, וגם הנמל, נראו בבירור:

העיגולים הגדולים בתמונה הם שטחים חקלאיים המושקים על ידי ממטרות ענק (קוטר כל עיגול הוא כקילומטר וחצי – ושטחו כ 3500 דונם). זכרו כי האיזור הוא מדבר, והמים נשאבים מהסכרים שנבנו על נהר הקולומביה בשנות השלושים על ידי הנשיא רוזוולט. הגידולים הם בעיקר תבואה – החלק המזרחי של מדינת וושינגטון הפך מאז לאסם תבואה ענקי. באותה שנה, 1981, הניב האזור שלשה יבולים (!) והאסמים נגדשו בר. רוב התוצרת נמכרה לגוש המזרחי שהחקלאות המפגרת שבו לא הצליחה לספק את צורכי האוכלוסיה. אבל בשנת 84 החליט הנשיא רייגן להחרים את ברית המועצות ולהפסיק למכור לה דגנים, ובין הקורבנות העיקריים לחרם הזה היו חקלאי האיזור שהפסידו את לקוחותיהם…

יצאנו מלואיסוויל חזרה לסיאטל דרך עמק יקימה. איזור של גבעות רכות ושדות קמה נובטים. על שולחן העבודה (ברירת המחדל) של חלונות XP מופיעה תמונה משם (כידוע חברת מייקרוסופט ממוקמת במדינת וושינגטון וביל גייטס נולד בה).

עוד שמונה מאות ק"מ לפנינו, ומעבר הרים תלול – אך מהם לעומת מה שכבר עברנו. לעת ערב חזרנו הביתה בשלום.

ב.

 למחרת נסעתי לעבודה באמבטיה. האישה יצאה בפיאט לקניות.

לא עבר זמן רב ואני מקבל טלפון: “אני בחניה של הקניון. מישהו אומר כי הגלגל הקדמי יצא מהמקום.” “מה זאת אומרת?” “לא יודעת. כך הוא אומר" “האוטו נוסע? הרגשת משהו?” “לא. לא הרגשתי כלום" “חזרי הביתה בזהירות וכשאשוב מהעבודה אבדוק מה קרה" מרחק הקניון מהבית היה פחות מקילומטר.

ג.

כשחזרתי מהעבודה ראיתי מיד כי התפוח עליו נשען הקפיץ הקדמי השמאלי – התפרק.

החץ מצביע על התפוח התקול. איך בכלל הצליחה הפיאט לנסוע את הקילומטר האחרון הזה עם מתלה קדמי חצי מפורק? ואיך הגיעה לגיהנום ובחזרה עם תפוח מט לנפול? תעלומה היא ללא פתרון. אולי ה anti-roll bar היה המחסום האחרון.

פירקתי את זרוע המתלה (1) ובסוף השבוע יצאתי למסע ארוך בין חנויות החלפים למכוניות "זרות" בסיאטל. התברר כי התפוח הוא חלק אינטגרלי מהזרוע כולה, והזרוע הזאת עם התפוח שלה היא חלק יקר מאד ונדיר, שם בקצה מערב. אחרי עשרים ואולי שלושים sorry מצאתי את החלק בחנות מאובקת בעיר התחתית, לא רחוק מה"קינג דום" האיצטדיון המקורה הגדול של סיאטל (60000 מקומות ישיבה).

ה"קינג-דום" כפי שהוא נראה ממעבורת החוצה את לשון הים Puget sound. אגב, השם ("מלכות") הוא משחק מילים המתקבל מצירוף "קינג" (שם המחוז) ו"דום" (כיפה).

ביום ראשון בערב גמרתי את הרכבת הזרוע והתפוח החדשים במקומם ומלא סיפוק יצאתי לסיבוב נסיון.

הרעידה נשארה כשהיתה, אולי אפילו גרועה יותר.

ד.

 עכשיו נכנסתי לאמביציה, ובסוף השבוע הבא שבתי ופירקתי את כל החלק השמאלי של המתלה הקדמי, ובחנתי אותו פריט פריט לפי הסדר.

ומה מצאתי? מיסב הגלגל היה שחוק לחלוטין: כמעט הפך לאבקה.

ומה אומר על כך ספר השרות של Haynes?

“יד הסרן ומיסביה לחוצים למקומם באמצעות מכבש, והחלפתם קשה". אבל אני הצלחתי לחלוץ את המיסב השחוק ולהחליפו בחדש. ומאז היתה נסיעת הפיאט חלקה כנימה בחלב.

סוף

PREV:   http://wp.me/pXLKy-GG