יולי
19
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק שמונים וארבעה – מערכת החשמל (3).
The old loom
כך נראתה הצמה הישנה אחרי שפורקה מן המכונית: ערב רב של חוטי חשמל בלויים וטלואים.
אבל המבט הראשון על הצמה החדשה היה, איך נאמר, מביך.
New Autospark loom
מצד אחד, חוטי חשמל טריים ונקיים, עם בידוד הכותנה המסורתי – חדש ומרשרש. אבל מצד שני – מי מוצא כאן את ידיו ואת רגליו?
ובעצם לא הגיעה צמה אחת אלא אחדות. לאף אחת מהן לא היה מצורפים שרטוט או דברי הסבר כל שהם, רק דף לקוני המציין כי הן הוכנו לפי התקן הבריטי הישן לצמות חיווט.
החלטתי לגשת לעניין כמו שניגשים לפתרון תשבץ או כתב חידה: צעד צעד, נדבך על גבי נידבך.
אגב, ראיתם פעם כיצד מייצרים אחת מהצמות הללו, בשיטות הישנות? על לוח עץ גדול, המדמה את המכונית, מציבים את כל הרכיבים המיועדים לחיווט. בכל מקום שחוט משנה כיוון תוקעים מסמר. עכשיו מותחים את החוטים בין הרכיבים השונים, כשהם עוברים ממסמר למסמר. כשהחיווט מושלם, כורכים את בידוד הכותנה על קבוצות החוטים השונות. לסיום מרכיבים את נעלי הכבל וסיומות החוטים. אחרי הצמה הראשונה אין יותר צורך ברכיבים הנ”ל, אלא רק בלוח העץ ובמסמרים התקועים בו. הם מספיקים לייצור כל הצמות הבאות.
מכיוון ש-Autospark מייצר צמות למאות דגמים של כלי רכב שטווח יצורם משתרע על פני כמאה שנים לא סביר שהם מייצרים לוח כזה כל אימת שמתקבלת הזמנה. יותר סביר שברשותם לוחות העץ המתאימים לכל הצמות המופיעות בקטלוג שלהם, ושהם קיבלו אותם מהיצרנים עצמם (או שמלכתחילה יוצרו הצמות במפעל ייעודי – למשל מחלקה ב”יוסף לוקס ובניו”).
הצמה שקיבלתי, מתאימה, אם כן, לרובר 10 תקני, אשר רכיבי החשמל שלו (לדוגמה – וסת הזרם, סליל ההצתה) נמצאים במקום שיועד להם מלכתחילה. אבל בין כמה אלפי רובר 10 שיוצרו בין השנים 1939 – 1947 היו רק 300 יחידות עם הגה שמאלי, וכל היתר עם הגה ימני. ובמכוניות אלה “נתקע” מוט ההגה דווקא במקום בו מחוברים וסת הזרם וסליל ההצתה במכוניות ה”נורמליות”. אי לכך יש הכרח לשנות את מקומם, ל”הזיז” אותם. כתוצאה מכך גם צמת החיווט חייבת להשתנות.
התמונות הבאות מראה את סידור הרכיבים המקובל ברובר מדגמי P2 עם הגה ימני:
Arrangement of the electrical components in a RHD car
A beautiful example
אנו רואים כי סליל ההצתה ממוקם, אנכית, בצד וסת הזרם. הסולנואיד מחובר מתחת למנוע המגבים ווסת הזרם כשמגעיו פונים החוצה. עוד ניתן לראות בתמונה את צמת החיווט היוצאת מתוך פנים המכונית, עוברת בין שתי לוחיות נתונים ויורדת לכיוון ווסת הזרם.
אבל כך נראו הנ”ל ב 26-453 זמן קצר לפני הפירוק:
In a LHD car they have to be located differently
סליל ההצתה אופקי, ומותקן מתחת למנוע המגבים. הסולנואיד מורכב כשמגעיו לפנים המכונית. צמת החיווט עדיין יוצאת מאותו פתח כמו הצמה במכוניות עם ההגה הימני. כך זה נראה מזווית אחרת:
Another view
כאן ניתן לראות, במאמץ קל, כי מנוע המגבים וּוסת הזרם נותרו במקומם הרגיל, ורק סליל ההצתה והסולנואיד שינו תנוחה. בהמשך נראה כי אלו אינם השינויים היחידים. המסקנה היא כי סביר שנצטרך להכניס שינויים אחדים בצמה, שיתבטאו בעיקר בהארכת או קיצור מוליכים אחדים. כפי שכבר כתבתי, פרט לשינויים אלה גם נוסיף ממסרים אחדים, לטובת צרכני הזרמים הגבוהים.
ועכשיו לפתרון כתב החידה.
כבר ממבט ראשון ניתן להבחין כי קיימות צמות משניות וצמה עיקרית. הקטע העבה ביותר בצמה העיקרית הוא הקטע היורד מלוח המכשירים אל ווסת הזרם (ראו בתמונה “הגה ימני” למעלה).
כך נראה הקטע הזה בצמה עצמה:
Identifying the various leads is straight forward. The colour code table is a real help
כדי לזהות מיהו מי נפנה תחילה לסכמת החיווט. אנו רואים כי בין חלקה התחתון (גוף המכונית) וחלקה העליון (לוח המכשירים) מחברת קבוצה של תשעה עשר מוליכים (המוקפים באליפסה כדי להבליט אותם לעיני הקוראים):
The schematic diagram too is friendly
מבט על קטע הצמה שהוצג למעלה מגלה קבוצה כזו של 19 מוליכים חשופים בקצה הימני שלה.
במבט קרוב יותר על הקבוצה הזו מתברר כי לכל מוליך בה הרכב צבעים מאפיין משלו (“קוד הצבעים האנגלי הישן”), מה שמוליך אותנו הישר לטבלת זיהוי הצבעים:
בולטים לעין זוג חוטים ארוכים מכל היתר, בצבעים צהוב-חום (מס’ 11) וסגול (מס’ 31). אם נחזור לסכמה נגלה אותם במהירות:
בשני קצות לוח המכשירים, האחד מתחבר למתג האור הפנימי, והשני למתג הבורר בין מצוף מיכל הדלק ומצוף אגן השמן.
צידו השני של (11) מסתיים במחבר הממשיך לאגן השמן.
באופן כזה, די קל ומהיר לזהות את כל יתר המוליכים וקבוצות המוליכים. בצידו השני של “החלק העבה” של הצמה נמצאים החיבורים לווסת הזרם, לסולנואיד, לסליל ההצתה ולמפלג.
הצמה הראשית כוללת זוג “רגליים” עיקריות, שכל אחת מהן עוברת על הכנף, בצד המנוע. הקצוות המרוחקים שלה מספקים את המתח הדרוש לפנסים הקדמיים ולצופר. כידוע, בשנת 47 לא היו קיימים מאותתים מהבהבים ולכן החיווט עבורם אינו נכלל בצמה. כיום אלו אביזריים חיוניים לבטיחות – והם יחוברו למכונית כתוספת לא מקורית עם חיווט לא מקורי.
ה”רגל” הימנית של הצמה כוללת התחברות לחיווט שבמוט ההגה, האחראי על הצופר ומחליף האורות. כאמור, רוב רובר 10 שיוצרו היו בעלי הגה ימני. וכאן מתעוררת בעיה נוספת: ב 26-453 ההגה הוא שמאלי. אי לכך מגיעה הרגל הימנית אל ה”אין הגה” שבצד ימין, במקום להגה שבצד שמאל. בכוונתי לפתור את הבעיה על ידי הארכת החוטים המדוברים כך שיגיעו לצד שמאל של המכונית.
פרט לצמה הראשית הגיעו עוד ארבע צמות משניות:
צמת חיווט הפנים, המספקת מתח לתאורת הפנים ולטרפיקטורים. יש להשחיל אותה בדופן הכפולה של המרכב, וכמובן עוד לפני הריפוד.
צמת לוח המכשירים, עליה נדבר באחד ההמשכים הקרובים.
צמת הפגוש האחורי הכוללת את אורות החניה, המעצורים והנסיעה לאחור, וכן את מצוף הדלק וסולנואיד מיכל הדלק הרזרווי.
ולבסוף, צמה מיוחדת לאורות הנמוכים, כי הפנסים יצויידו בנורות עם חוט להט כפול, כפי שמחייב כיום החוק.
כך נראתה סביבת לוח המכשירים בתחילת השיפוץ. בפרק הבא נתאר את שיפוצה.
NEXT: http://wp.me/pXLKy-XG