יולי
31
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים – פרק שמונים ושמונה – שחור בעיניים.
לא, לא להיבהל. לא קרה שום דבר רע – להפך.
ה”הכנה לצבע” כללה עד כה הסרת כל צבע קודם מהמרכב, צביעה בצבע יסוד אפוקסי, ולאחריו “חומר פחחים” פוליאסטר, החלקתו וליטושו. ועכשיו, מעל שכבה זו,הוא נצבע בשכבה נוספת של שחור מבריק. ולא, זה לא יהיה הצבע הסופי של המכונית. ולא, זו גם לא תהיה איכות הגימור של הצבע – עוד דרך ארוכה לפנינו. הסיבה לצביעה בשחור היא כי אין כמוהו להבליט כל פגם בפח: כל גל, קמט, כל חריגה מ“הקווים” בולטת בשחור יותר מאשר בצבעים אחרים, ולכן, לפני שמכריזים כי “ההכנה לצבע” הסתיימה זה הרגע הנכון לצבוע בשחור ולהתבונן היטב במה שנגלה לעינינו.
ולפני שנעבור לתמונות עצמן הערה על צביעה בצבעים מודרניים. מטרת הצביעה היא לצפות את הפח בשכבה אחידה ומלוטשת של חומר המספק בו זמנית גוון נאה ורצוי – והגנה בפני חלודה. עובי השכבה הדרושה כדי להשיג זאת תלוי בתכונות הכימיות של הצבע ובצפיפות הפיגמנטים בו. בצבעים מודרניים צפיפות זו גבוהה בהרבה מאשר בצבעים מהדורות הקודמים. כדי להשיג שכבת צבע צפופת פיגמנטים בעובי 100 מיקרון היה זקוק רויס קול לרסס 30 שכבות צבע על הרובר שלו, אותן הניח להתייבש במשך חודשיים (ראו כאן). (ובפרק הקודם סיפרתי כיצד נמדד עומק הצבע לפני שעבר ליטוש מחודש).
אבל צפיפות כזו מושגת כיום בריסוסים אחדים. אין צורך בשלושים, וגם לא בזמן יבוש כה ארוך. שלבי הצביעה הבאים יהיו, לאחר בחירת הגוון והריסוס בו – בעיקר ליטוש קפדני (לו קוראים חוגי הצבעים “שלייף סבון“). אחריו יבוא ציפוי בלכה שקופה, וליטוש נוסף.
ועכשיו לתמונות. ערכתי את חלקן בצמדי “לפני ואחרי“.
Before
אודי (הודי) מוציא את הרובר מהמחסן בתום תקופת אחסנה ממושכת.
After. The car had been painted black since it helps to notice dents and non regularity
אלון ויואב מוציאים את הרובר ליבוש באוויר הפתוח.
קיר האש מהצד – אז.
קיר האש מהצד – עכשיו.
תא המטען – אז. שימו לב לטלאי הגדול והמרושל בתחתיתו.
תא המטען– עכשיו. הטלאי המרושל הוחלף בתיקון אומנותי.
עוד מבט מאחור – אז
והיום.
להישיר מבט בעיניים – אז.
והיום.
ולהסב את הראש מההגה לאחור – אז.
והיום.
ועוד תמונות אחדות, בשביל הכף:
עכשיו יתייבש לו הצבע שעל המרכב כשבוע. בינתיים תקדיש דפנה את כל כשרונה והידע שלה לכנפיים, למכסה המנוע, לגג השמש ולכל קרוביהם וידידיהם.