
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק תשעים וששה – הפא-פם (ב).
הגיע הזמן להתחיל בשיקום מגש המפסקים. אחרי רחיצה הגונה בסבון כלים ויבוש, התחלתי בשיוף, ראשית בנייר 1000 ואחר ב 1500.
אחרי שהבקליט חזר להיות חלק ונעים למגע (ואף הדיף את ריח הבקליט הנושן) מרחתי את הכתובת dip והחץ שלשמאלה בצבע שמן לבן ומיהרתי לנגב אותו, משהו מעין הדפסת תחריט הפוכה. למחרת ריססתי את הכל בלכה שקופה והנחתי לייבוש.
וזה מה שיצא:
שמהווה התקדמות מסויימת.
בינתיים חזרו חלקי המנגנון מציפוי האבץ, ואפשר לגשת להרכבת המכלול מחדש. הרי הסכמה החשמלית שלו, שהיא פרט מסכמת החיווט הכללית:
הלחצן מגשר בין הדקים 12 ו 15 וגורם לצפירה (פא–פם). פירוש הדבר שההדק החי של הצופר מחובר תמיד למתח, וכל קצר בין המוליך (הארוך מאד) החוזר ממנו אל לחצן הצפירה וגוף המכונית יגרום לצפירה בלתי פוסקת. נשמע מוכר? זו כמובן שגיאה בתכנון והיא תתוקן בעזרת ממסר שגם יקל על המתג העלוב להעביר את הזרם הגבוה שצורך צופר אלטו. שימו לב שהדק 15, חיבור האדמה, הוא חיבור אל צינור החשמל, המחובר בזנבו לבית–ההגה, ועוד נחזור לכך בהמשך. גם זה חיבור אדמה בעייתי ולא ממש מתאים לזרם גבוה. אגב, שלא ישמע מדברי זלזול במתכנניו. בכל זאת אנחנו מדברים בו כיום שבעים שנה אחר שנוצר ויש לנו פרספקטיבה ואפשרויות שלא היו בידיהם.
אלו חלקי המנגנון שלו:
A הוא שריד של הלחצן והוא נמצא בתמונה לצרכי הדגמה בלבד. הלחצנים הללו עדינים ושבירים… במרכזו ציר עגול ומסמרה חלולה. B הוא קפיץ קוני המורכב על הציר של A עם הבסיס הצר כלפי הלחצן. C היא כוסית התומכת את זר אצבעות המגע D. יש ללחוץ את כולם יחד, כאשר A בצד החיצוני של המגש והיתר בצידו הפנימי, להניח נעל כבל מתאימה ולסמרר. E היא לוחית המגע. כאשר לוחצים על A הקפיץ מתכווץ ו D נדחף עד שהוא נוגע ומתהדק אל E המוארקת. כך נוצר מגע ל“אדמה” ונשמעת צפירה. כשמרפים מן הלחצן הקפיץ מתמתח, מרים את D מ E והצפירה חדלה.
אם נחזור לסכמת החיווט של המגש נמצא בה את ההדקים 14, 15, ו 2. ל 15 מתחבר המוליך המגיע ממפסק האורות הראשי. ל2 המוליך לאורות הגבוהים, ול 14 המוליך לאורות המעומעמים. החלפת מצב נעשית על ידי המתג dip.
אלה הם חלקיו המנוקים (מבט מעל):
ומבט מתחת, מוכן לפעולה:
ידית המפסק עוברת דרך המגש ומשתלבת בו בציר המפסק:
ההדקים 14 ו 2 חוסמים את הלשונית וכשהיא נצמדת אליהם נוצר מגע חשמלי. הקפיץ דואג לכך שהלשונית יכולה להיות צמודה או להדק אחד או לשני, ללא מצב ביניים. הסיבה שהמנגנון הזה הפסיק לפעול הייתה לכלוך וקורוזיה שאמנם לא מנעו ממנו את האפשרות לנוע אך לא אפשרו מגע חשמלי בעל התנגדות נמוכה, המתאים לזרם הגבוה הדרוש לאורות הגבוהים. בעתיד לא יפעיל המתג הזה ישירות את האורות אלא יפעיל ממסר, הצורך זרם נמוך. הממסר הוא שיפקד על האורות.
כך נראית תחתית המגש, לאחר ההרכבה:
השלב הוא חיבור המוליכים למגש – ברגים + הלחמה, והצמדת המגש לצינור החשמל.
שימו לב ללשונית המתכת הדקה בתמונה הבאה (מסומנת ב A):

Prong A connects the “ground” of the top tray to the “ground” of the bottom tray. The rubber shims insulate both rattle and electricity
כזכור, החיבור לאדמה של הצופר מתרחש דרך המשטח E שאמור להיות מוארק. צינור החשמל עצמו מוארק, אבל המגש מחובר אליו באמצעות משככי זעזועים מגומי, שהם מבודדים. מטרת הלשונית לעקוף אותם ולגשר חשמלית בין E וצינור החשמל.
לכאורה נשלם בזה שיפוץ מגש החשמל, אבל עדיין נשארה מלאכה לעשות.
הציור הבא מראה את זנב צינור החשמל:
ואפשר לראות כי הוא מצויד באטמים ותותבים אחדים: 100, 101, 102. 100 ו 101 הם אטמי שמן, עשויים משעם ולבד, בהתאמה. 102 הוא תותב גומי ותפקידו למרכז את צינור החשמל לאורך מוט ההגה, ולמנוע ממנו לקרקש ולזמזם בתוכו. אגב, יש כשלשה תותבים כאלה, והם מושחלים לכל אורך צינור החשמל. רכשתי את כולם ממייק קולדרי, והרי הם לפניכם, מוכנים ליום בו יקראו לדגל!
אם אתה מוסיף ממסרים לממתגי הזרם הגבוה בלוח, איפה הם ישבו? תהייה תיבת ממסרים מסודרת, או פתרון פרטאצ’י בדמות ממסרים מוסלקים אי פה ואי שם ומצופים בשרינק? ואם כן, איך זה יסתדר עם צמת החיווט?
חשיבה נכונה. מיקום הממסרים עדיין בתכנון. ראה עוד בנושא כאן