מועדון נהגי האדמה החיובית (ג)

פורסם על ידי lulisml בתאריך 18 בספטמבר 2012 ב-אמבטיה | 3 תגובות

התחנה הבאה, “הקטגוריה" הבאה היתה TVR, שזכתה ליצוג של ארבעה פרטים. לי היתה זו פעם ראשונה לראות TVR מקרוב.

TVR הן שלוש אותיות מהשם האנגלי הנפוץ Trevor – שמו של המכונאי שיסד את החברה בעיר החוף בלקפול. אחרי שקראתי את תולדות TVR בויקיפדיה התחלתי להעריך את יצחק שובינסקי ואוטוקרס שלו באור אחר – כי מעלליו מתגמדים לעומת מה שהתרחש ב TVR. ויתכן ששובינסקי בכלל קיבל את השראתו מטרוור וילקינסון. http://en.wikipedia.org/wiki/TVR גם ה TVR היתה מכונית פייברגלס שהורכבה מערב רב של חלקים, משתנים חדשות לבקרים, כך שמופרך למדי לדבר על אורגינליות ב TVR, ולא מן הנמנע שכל מכונית שיוצרה היתה שונה מכל היתר כבר בצאתה מן המפעל. כדאי גם לזכור כי חלק מן המכוניות נמכר כקיט להרכבה עצמית, כדי להפחית בשיעור המס, ומי יודע מה עוללו לו שם, בבית.

כל פרטי TVR בתצוגה עמדו כשמכסה המנוע הענקי שלהם פתוח: ציר הפתיחה שלו מתלכד עם הפגוש הקדמי (נוסח טריומף) ואני "נבלעתי" בו, לומד את הפרטים, ולא צילמתי את המכונית, אלא רק את בית המנוע. בין הדברים הראשונים שצדו את מבטי היו הרדיאטורים:

כאן אנו רואים כי הרדיאטור מצויד במאוורר חשמלי דוחף אחד. לא כך המצב ב TVR הסמוכה:

כאן כביכול אין רדיאטור בכלל… אל דאגה, יש. הוא מלבני, נמוך ורחב, ומורכב למטה, מול כונס האויר שבמקום הפגוש. והוא מצוייד בשני מאווררים קטנים, יונקים, זה בצד זה.

הבדלים נוספים ניתן לזהות בין הקרבורטורים. בעוד שבאחד מורכבים שלשה דו-לועיים (ובר כנראה) מצוידים בשופרות וללא מסננים

הרי השני מסתפק בשני SU או סטרומברג, מוגנים בפילטר פתוח:

וכך נמשכים ההבדלים עוד ועוד. אבל המשותף לכולם הוא היות המנוע והמפרץ שלו נקיים ומצוחצחים ללא דופי, כשכל הגומיות והכבלים נראים חדשים וטריים.

הקטגוריה הבאה אליה פניתי היתה MG.

היו כאן נציגים מ TC ומעלה, והנוכחות הרבה שלהם תאמה את הפופולריות (ואת המחיר הנמוך יחסית) של המותג באמריקה.

נתחיל ב TC:

המכונית נראית כל כך חדשה, כל-כך טריה, כאילו זה עכשיו יצאה מהמפעל.

אבל מה הם בולמי הזעזועים הללו? כששיפצתי בזמנו את בולמי הזעזועים של 26-453 הסתמכתי על מדריך לשיפוץ הבולמים של MG-TC.

וכך צריכים להראות בולמי הלובקס-גירלינג של MG-TC:

נכון, הם פחות יעילים, והם קשים ויקרים לתחזוקה – אבל כזאת היא כל המכונית! בעיני, לפחות, החן וההתרגשות שמעוררת מכונית כזאת נובעים מתחושת המגע בעבר, כפי שהוא, לא מיופיף.

אגב, תיאור עויין למדי של ה TC מופיע כאן:

http://www.uniquecarsandparts.com.au/mg_the_story_09.htm

עויין, אבל לא בלתי-נכון (פרט לתמונה המוצגת בו, שאינה של TC). בעיני, אבל, מצאה חן ההערה הבאה בו:

“Everyone who has tried it vouched for the fact that right-hand drive wasn’t half so hard as it looked, and that highway passing didn't require a passport to the Beyond. Many drivers found that they appreciated a better view of the edge of the road, which was perfect for racing.”

לתשומת ליבם של אויבי ההגה הימני המושבעים.

לעומת ה TC הבודד היו TD ו TF רבות בתצוגה. באחת מהם הופתעתי לגלות טורבו מצוחצח:

המורכב לתפארת, כולל מיכל השימון שלו, שהזכיר לי בלתי-נשכחות…

כאמור, ברבות מהמכוניות הללו לא נשמרה המקוריות, הדינמו הוחלף באלטרנטור ואיתו הוחלפה כמובן הקוטביות מאדמה חיובית לשלילית. אבל במכוניות אחדות בכל-זאת נשמרה המקוריות על כל תגיה ודקדוקיה:

שימו לב למפלג, לדינמו, לברז הניקוז של הרדיאטור, אפילו לחבקים המהדקים את הקפילרה של מד הטמפרטורה למוטות האוחזים את הרדיאטור.

כך זה נראה בדגם חדיש יותר, TF, שגם הוא שימר את הדינמו:

משהו, אבל, נראה מוזר ברדיאטור. לאן נעלם המאוורר?

במכונית אחת, לעומת זאת, נעשה כל מאמץ על מנת לשמרה כפי שהיא. בארון נפתלין אולי?

זה בערך מה שכתוב בפתק שהודבק לכנף שלה: “הפגם בצבע הוא תוצאה של רעש האדמה בשנת 1984, שאז נפלה קופסת צבע מאחד המדפים במוסך ונשפכה על הכנף".

והנה הגלגל הקדמי של TD אחרת, הצבועה לתפארת, והמצופה במשובח שבציפויי הכרום:

ובכל זאת, האם דיסק המעצורים הבוהק אינו צורם את העין? יעיל, אבל לא שייך…

די, מספיק להיות כל-כך ביקורתיים. לכן גם לא אגיד מילה על הריפודים במכוניות הללו. הבה נתנחם בנאש-מטרופוליטן-אוסטין בודדה שעמדה בקצה המחנה:

המכונית היחידה שתוכננה באמריקה עבור השוק האמריקאי ויוצרה באנגליה. את הסיפור המעניין של המכונית הזאת ניתן לקרוא כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Nash_Metropolitan

הפרק הבא:  http://wp.me/pXLKy-14H

הפרק הקודם:  http://wp.me/pXLKy-13W