
תגיות
האינטרסנטים 2.
צפיתי אמש בתכנית “המקור” בערוץ 10, בקטע שעסק במחלוקת “כיפת-ברזל” “נאוטילוס” או ליתר דיוק יירוט קינטי לעומת ירוט אופטי של רקטות-טרור, על ידי לייזר כימי.
לעיניו האוהדות והמבינות-ללב של המראיין, רביב דרוקר, אמר מר נגל, ראש “ועדת נגל” שהעדיפה את כיפת ברזל על פני כל אלטרנטיבה אחרת, את הדברים הנוגעים ללב הבאים:
‘שמונה שנים מחיי הקדשתי לפרויקט נאוטילוס שעמדתי בראשו. הוא היה הבייבי שלי. ליבי נשבר כשהבנתי שלא זו הדרך ליירט את טילי האוייב”.
‘מדוע?’ שאל רביב, כשחמלה גדולה נשקפת מעיניו.
‘הבנתי שארבעה חודשים בשנה יש עננות בשמיים, ואז הלייזר לא יעבוד’.
ואני התקשיתי להאמין למשמע אוזני. שמונה שנים לקח לאדון נגל, שמונה שנים של עבודה קשה ומסורה, כדי לגלות שבחורף יש עננים בשמיים? ואיך מפקידים בידי ‘חריף שכל’ שכזה פרויקט פיתוח שעלותו מאות מיליוני דולרים? ואם זה הנימוק “שובר השוויון” – מה שווה בכלל אמירה של נגל, בנושא כלשהו?
באמת? אולי לא שמעתי טוב. אולי לא זה מה שנגל אמר, אלא דני גולד הוא שאמר זאת. ואז אחת משתיים: אם זה לא מה שנגל אמר, הוא מוזמן להכחיש כי זאת הסיבה בגללה התנגד ללייזר, ואדרבה, הוא מוזמן להסביר מדוע לא פוגע נתון זה בכושר היירוט של הלייזר.
ואם זה כן מה שאמר, שיסביר מי שמינה אותו לעמוד בראש אותה ועדה מה הכישורים שייחס לנגל במנותו אותו לעמוד בראשה.
כי בראש הוועדה הזאת, עמד, לפי עדותו אמש, אדם שכבר התייאש מהלייזר עוד בטרם התחילו הדיונים, אדם בעל דעה קדומה מוצקה, שכמו שאמר באותה תכנית מומחה טכנולוגיה ידוע אחר, עמיר פרץ, “כמה שניסו יותר לשכנע אותי כך התנגדתי יותר”.
פרץ, לפחות, אפשר לבעלי דעה אחרת לדבר איתו. אבל נגל אפילו לא לקח על עצמו את הסיכון לעמוד במאמצי השכנוע. זה מסוכן מדי. הוא פשוט לא התיר לנציגי הלייזר להשמיע את טיעוניהם בפני הוועדה שבראשה עמד.
גם האמת ישבה מבויישת בצד אתמול בשידור. “רק 50% מיריות הנאוטילוס פגעו במטרה” הסביר נגל לרביב. לעומת זאת, האלוף פרופסור יצחק בן-ישראל, שהיה בתקופה מסויימת גם הממונה על נגל במפא”ת, ואיש רב כוח עד היום (ראש סוכנות החלל הישראלית, פרופ’ לביטחון באוניברסיטת תל-אביב) אמר בראיון ליועז הנדל ב 29.12.2006: ” בניסויים שנערכו בניו מקסיקו על ידי צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו איתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון, וכולן ללא יוצא מן הכלל הופלו בזמן מעופן.”
מי משניהם אינו אומר אמת?
כן, כוחות אדירים נלחמו בנגל המסכן והוא לא ויתר. הוא אף הגיש תלונה פלילית על “העלבת עובד ציבור” כנגד מישהו שהעז להתווכח איתו בפומבי. בגבו אל הקיר עמד, ואתו שכם אל שכם עמדו התעשיות הבטחוניות הרעבות לפרויקטים ועשרות אלפי הבוחרים העובדים בהן, ושאיש לא מתחשב בקולם, ומנהלי משרד הביטחון והגנרלים שיהפכו מחר, כשישתחררו, לסוחרי נשק. כל החבורה הרופסת והנרדפת הזו עמדה מול מפלצת נוראית של קומץ פנסיונרים שממש סיכנה את קיומם ואת עתידם. הלשעברים הללו, שעבדו כל חייהם במערכת הבטחון, הם כל יכולים, כידוע, בעלי עצמה פוליטית פיננסית ותקשורתית והם משכו בכל החוטים, שפכו צ’ופרים והפעילו מנגנוני שלטון אימתניים מול חבורת נגל הבודדה והמסכנה. ונגל, הקטר הקטן האדמדם, הקטר שיכל, עמד בגבורה במערכה והציל את מדינת ישראל.
כי רק דבר אחד לא יכלו זקני-מערכת-הבטחון לעשות, הפנסיונרים הללו, וזה רשום בפרוטוקולים שלהם: הם לא יכלו לזרוק עצמות ולפרנס את הכתבים הצבאיים והביטחוניים (שגם מקריינים מפעם לפעם בסרטוני הפרסומת של “רפאל” ואחיותיה) בסקופים. ושכל השאר ילך לעזאזל.
לקריאה נוספת: http://wp.me/pXLKy-Fo
אבל עדיין, לפי הפרסומים בנושא, למערכת הלייזר השונות היו חסרונות ניכרים אחרים, כגון צריכת חשמל גבוהה מאוד וחוסר ניידות, מה לגבי טענות אלו? הרי בהנחה שהייתה מוצבת מערכת לייזר באיזור קריית שמונה, היא הייתה חסרת משמעות בעימות הנוכחי שמוקדו הוא איזור הדרום.
כל הנקודה בלייזר כימי היא צריכת החשמל הנמוכה שלו. הוא פועל על דלק (סילוני) . דווקא הלייזר מצב מוצק שרפא”ל מפתחת כיום (לפי בן ישראל) זקוק להמון חשמל והמון קירור.
ה”נאוטילוס” היתה מערכת הדגמה. היא נועדה להדגים בקריית שמונה. ה”סקייגארד” שתוכנן בעיקבותיה הוא מערכת ניידת ויחסית קומפקטית (תופסת פחות שטח בטחון סביבה מסוללה של כיפת ברזל).
בהנחה שמערכת הסקאיגארד יעילה יותר מכיפת ברזל, לכל הפחות בהיבט התקציבי, כיצד יתכן שפיתוחה נעצר בהעדר תמיכתה של ישראל? האם ישראל היא המדינה היחידה הנדרשת להגנה על מרכזי אוכלוסייה (או בסיסי צבא גדולים) מפני איום רקטי? מדוע לא נמשך הפרוייקט על ידי החברה האמריקאית? הרי על פניו, לו היה להם מוצר איכותי, כבר היו נמצאים לו השווקים המתאימים, שווקים שנופלים כעת כפרי בשל לידי רפא”ל, מפתחת כיפת ברזל.
החברה האמריקאית היא חברה מסחרית. עושים מוצר אם יש הזמנות. איש לא יורה טילים קצרי טווח על טריטוריה אמריקאית ולכן מערכת הבטחון האמריקאית לא זקוקה לו. המערכת פותחה עבור ישראל בשיתוף ישראל, וישראל לא הוציאה הזמנה.
אני לא מומחה גדול (וגם לא מומחה קטן) אבל חושיי אומרים לי שהביקורת שלך מעודנת מידי. אני לא יכול להבין איך יכולנו להרשות לעצמנו להשליך לפח את העתיד של טכנולוגיית היירוט. פשוט אין לנו את הפריבילגיה לעשות טעויות פאטליות כל כך בשיקול הדעת. רוצים כיפת ברזל? בסדר, אבל בשעות הפנאי, אחרי העבודה!
איך יכולנו? מתואר בחלק א של “האינטרסנטיים”. הנימוק המכריע היה “האמריקאים לא הזמינו לעצמם” – וחזר על כך נגל אתמול.
סימן מובהק לפרובינציאליות, חקיינות וחוסר ביטחון עצמי.
האם צריך לטעון כימיקלים לליזר? כל כמה “יריות” יש לטעון כימיקלים וכמה זמן זה אורך? האם המערכת בטוחה לשימוש, קרי האם יש סכנה אזורית במקרה של פגיעה במערכת? באיזה רדיוס?
“הכימיקלים” הם למעשה דלק סילוני, והסכנות הכרוכות בו הן אותן הסכנות שקיימות בכל שדה תעופה, צבאי או אזרחי. כאלה יש במרכז אילת, בלוד, בשדה דב ובמקומות מאוכלסים אחרים בארץ, הלייזר בפירוש יותר בטיחותי לתעופה האזרחית מהטיל כי אפשר להפסיק בו יריה בעוד שאחרי שטיל שוגר בקושי יש מה לעשות. כמות היריות תלויה בגודל המיכל המקומי ובקצב מילויו והיא לכל צורך מעשי בלתי מוגבלת. עקרונית הלייזר מוגדר כרציף. רדיוס הביטחון סביב תותח הלייזר הוא כ 30 מטר (דונם) לעומת 150 מטר (למעלה מעשרים דונם) בכיפת ברזל. עניין ההצטידות הוא מכריע: את כמות הטילים שבידי כל אויבינו סביב מעריך פיקוד העורף בלמעלה ממאה אלף. גם אם נכין טיל תמיר לרבע מהם יעלה העניין 25 מיליארד דולר, וזה לא סוף הסיפור: חיי מדף של טיל כזה הן שנים ספורות (איני רוצה במודע לנקוב כמה). שימור, תחזוקה ושינוע של כמות כזו של טילים היא אופרציה יקרה ותובענית בפני עצמה – כל זה לא קיים בלייזר הכימי. אגב, שמועות שמתהלכות בציבור, ואין לי מושג אם הן נכונות או לא, אומרות שהמלחמה נגמרה כי אזל מלאי טילי תמיר או התקרב לקו האדום התחתון.
ועוד פרט אחד. הלייזר הכימי פועל באורך גל 2.7 מיקרון שהוא בטוח לעין (לא מעוור ולא מסנוור) והוא גם חודרני מאד לערפל, עננים, אבק. מפא”ת שוקדת עתה על פיתוח לייזר מצב מוצק באורך גל קצר בהרבה, שאינו בטוח לעיניים, ורגיש הרבה יותר למצב האטמוספירה מהלייזר הכימי. ונשאלת השאלה: אם הם השתכנעו שהלייזר הכימי אינו עומד בדרישות האטמוספיריות, מדוע הם דבקים בפיתוח לייזר שהוא גרוע בהרבה ממנו מבחינה זו?
אולי הם בעצמם לא מאמינים למה שפיהם סח?
למה יעקוב נגל יחד עם משפטני מערכת הביטחון תבעו אותי על העלבת עובד ציבור ולא למשפט דיבה? במשפט של העלבת עובד ציבור, צריך להוכיח שעובד הציבור, לא נעלב, אבל במשפט דיבה,צריך להוכיח את האמת.
אני חוזר ואומר שיעקוב נגל שיקר ביודעין לראש ממשלה ושרי ביטחון ובכך מנע למעשה מתושבי שדרות ועוטף עזה כל הגנה. לא הגנה מכיפת ברזל (שאינה מסוגלת להגן על שדרות) ולא הגנה מתותח הלייזר (שאותו פסלה ועדה בראשה עמד יעקוב נגל)כי כיפת ברזל לא תגן על שדרות מירי טילים המשוגרים לעברה, מטווח של 2-7 ק”מ ואף יותר ,כיפת ברזל לא יודעת כלל ליירט פצמ”רים ומנגד גם הגנה של תותח הלייזר על שדרות נפסלה, וכך נותרו התושבים שם ללא שום אמצעי הגנה, חשופים לחלוטין ונתונים לחסדי טרור טילים ופצמ”רים.
הזמנתי את יעקוב נגל לא פעם, לתבוע אותי למשפט דיבה,אך עד היום, הוא לא עושה זאת… ורק מתלונן אצל עיתונאי החצר שלו בטלויזיה, על איזה בלוגר מאשדוד(אני) שמוציא דיבתו רעה. ובכן אני חוזר ואמר שיעקוב נגל הותיר ביודעין ובשקר את תושבי שדרות לחיות חיי סיוט ואף גרוע מכך ואני מוסיף לטעון שהוא עשה זאת, במצח נחושה בעזות פנים ובלב של אבן
ידיעה מענינת בפורבס בנושא הלייזר. קשהלהתווכח עם כלי שעלותו 32מ’ דולר ועלות יריה $1.5 בלבד. כסף קטן לעומת כיפה. לידיעה: http://www.forbes.co.il/news/new.aspx?Pn6VQ=L&0r9VQ=HMFK
שלום
במקרה נתקלתי בבלוג .
נהנתי לקרוא את תיאור השיפוץ (הצילומים והשרטוטים).הכתוב העלה בי נשכחות ,הייתי בעליו של רובר 16 שרכשתי בתחילת שנת ה80.
תודה
משה
מעניין מאד.
תוכל להוסיף פרטים על המכונית הזאת? מה היה מספר הרישוי שלה, ממי רכשת אותה, ומה עלה בגורלה אחריך? האם נותרו תמונות? היכן בארץ היתה המכונית בתקופתך?
תודה
ישראל