נובמבר
26
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה וחמשה עשר – שפוץ רובר P2 (סוף).
צביעת רובר בצבע צלולוזה מקורי.
(ראשית – מהו צבע זה? כוונתי לא מה היא הנוסחה הכימית שלו אלא כיצד הוא מוכר בארץ, מה שמו בחוגי המקצוע המקומיים? אלון סבור שהוא היה ידוע בארץ כ“איתן” של טמבור, ואולי כ“דיוקו“? בכל מקרה צבע זה שייך לעבר והשימוש בו אינו מעשי כיום. אי לכך אני מביא רק את הפיסקה הראשונה ממדריך הצביעה של ה RSR הנותנת טעימה מהפרק כולו – המתרגם.)
כל המכוניות ממשפחת רובר P2 נצבעו במקורן בצבע צלולוזה ורוב אלו ששיפצו את המכוניות הללו בעבר העדיפו בגימור את הצלולוזה המסורתית, בפרט כשצבעו במו ידיהם. על כל פנים, בגלל שיקולי בריאות ובטיחות הנוגעים לעבודה עם צלולוזה בכמויות גדולות במתקנים מסחריים, הרי שכיום הציוד של רוב צבעי הרכב נועד אך ורק לצבעים מודרניים ולכן הם ימליצו בפניך להשתמש בצבע מודרני. חובה לציין כי בעלי רובר P2 אחדים אכן צבעו את רכביהם בצבע מודרני והם מרוצים מאד מהתוצאה, אבל טוב שתהיה בידיך זכות הבחירה.
היתרון העיקרי של שמוש בצבע צלולוזה בידי החובב הוא שניתן להשתמש בו בכל חלל חופשי מאבק ומואר כהלכה, ואפילו בחוץ, בתנאי שלא נושבת רוח חזקה ואינך פועל באור שמש ישיר או בתנאי לחות\רטיבות. בתנאים שכאלו יתבזבז צבע רב מדי, כי הרוח נוטה לפזר אותו לכל כוון פרט לזה שבו אתה מעוניין. עבודה במזג אוויר חם מאוד ובאור שמש ישיר גורם לצבע להתייבש עוד לפני שהגיע למתכת, בעוד שעבודה בלחות\רטיבות משפיעה על הידבקות הצבע וגורמת ל“פריחה“. אבל בצבע מודרני אתה חייב לעבוד בחדר נקי (חדר צביעה תקני) ואם אפשר, להשתמש בתנור ייבוש; זמן הייבוש ארוך יותר וקשה יותר לתקן פגמים כגון נזילות.
…
ציפוי.
אף כי ניתן לרכוש ערכות ביתיות וחומרים מתאימים לביצוע עבודה זו “במו ידיך“, זוהי אחת המטלות שכדאי להשאיר בידי בעלי המקצוע. על מנת להכין את המתכת לציפוי, יש להסיר ממנה את כל הציפוי הישן ואת החלודה, ואז ללטש אותה למשטח חלק מושלם לפני תחילת הציפוי.
פנס ראשי של רובר בעת הכנה לציפוי כרום – מלוטש חלקית.
הסכנות החשמליות והבריאותיות הכרוכות בתהליך מספיק בהן לבדן כדי שתמשוך ממנו את ידיך, אך כשמוסיפים להן את הכימיקלים מוכרע הדיון: אל תצפה בכרום בבית!
כרום טבעי הוא הציפוי המבריק הנפוץ ביותר. יש לזכור תמיד כי ציפוי הכרום הוא נקבובי וככזה אינו מספיק כדי להעניק לפלדה הגנה מפני חלודה. ציפוי הכרום הטוב ביותר הוא ציפוי תלת שכבתי: נחושת, ניקל, כרום. אחרי שהמתכת נוקתה ולוטשה, היא מצופה בנחושת. זו מלוטשת שוב ואם יש צורך מצופה בשכבה נוספת כדי למלא שקעים קטנים שהיו עמוקים מדי מכדי שהליטוש “יגע” בהם בסיבוב הראשון. השיכבה הבאה היא שכבת ניקל ואחריה מיד כרום. העובי הכולל של הכרום נע בין 0.25 ל 0.8 מיקרון בסך הכל.
הערת המתרגם: רפי מ“גלוונומטה” אמר לי כי מזה כ-40 שנה נוהגים לפסוח על שלב הנחושת (ואמנם בעבודות שמסרתי לאביו, בראשית שנות השבעים, כשהעסק עוד היה ברחוב הרצל בתל–אביב – שלב זה היה עדיין בנמצא). לדבריו אין בו צורך בתהליכים המודרניים, בפרט כשמדובר בחלקים העשויים מברונזה.
אבל ראו מה קרה לפנס עתיק ונדיר, חסר תחליף כמעט, מברונזה, בתהליך חסר הנחושת:
פני השטח שלו לא היו במצב טוב כשנמסר לציפוי ודרשו ליטוש עמוק. הליטוש העמוק “הגיע עד קצה המתכת”. אילו הפנס הזה היה מטופל בתהליך המסורתי, מלוטש קלות בלבד תחילה, ליטוש שטחי, אחרי כן מצופה במספיק נחושת, ורק אז מלוטש שנית – סביר שהיה ניצל.
כפי שניתן לראות מהדיון הקצר שלמעלה, מדובר בתהליך עתיר עבודה, ציוד וניסיון – ומשום כך יקר. סכם תמיד מראש עם מבצע העבודה באיזה תהליך אתה מעוניין דהיינו בתהליך המסורתי של נחושת–ניקל–כרום או בתהליך החדיש יותר הנקרא micro discontinuous ומגן על המתכת על ידי פיזור הנקבוביות על פני שטח גדול כדי שהקורוזיה לא תבלוט. מסור את העבודה למצפה בעל מוניטין כי יש הבדלי טיב ענקיים בין מצפה למצפה.
תהליך אחר בו מככב כרום הוא ציפוי בכרום קשה. כרום הוא אחת המתכות הקשות ביותר לשחיקה וחלקים נעים המצופים בו מאריכים חיים (לדוגמה הכדוריות במיסבים ועוד ועוד ) ניתן ל“עבות” באמצעותו חלקים שחוקים ולהביאם למצב של טובים מהמקור – אבל התשלום לכך הוא יקר. חיוני שהתהליך יעשה בידי מומחים כי בלעדי כן יכולות התכונות המטלרוגיות של החלק להיפגע אנושות.
גל ארכובה של רובר שעבר ציפוי בכרום קשה, אבל ללא שיחרור מימן.
מקשר סיבוב הגה של רובר, אחרי ציפוי בכרום קשה וליטוש כדי לקזז שחיקה הנובעת מכששים שנות שמוש.