
תגיות
שיפוץ משאבת מים של רובר P2 – חלק ב’.
אחרי שסקרנו את מערכת הקירור ברובר והבהרנו מה יחודי בה – אפשר לפנות לשיפוץ עצמו. ראשית יש לוודא כי כל החלקים הדרושים נמצאים ברשותינו. הרי הוא האוסף:
ניתן להבחין מיד כי גוף המשאבה (A) עשוי מברזל יציקה אבל שלושת החלקים המקשרים את המשאבה עם יתרת מערכת הקירור (B, C, D) עשויים מיציקת אלומיניום או סגסוגת כלשהי של אלומיניום. השימוש באלומיניום נועד להקל על משקל המשאבה, צעד מבורך כשלעצמו, אך אלומיניום וברזל אינם שכנים טובים – בפרט אם משתמשים ב“מי ברז” כנוזל הקירור. מים אלו מכילים יונים של סידן ומגנזיום ויחד הם תוקפים את האלומיניום ופשוט “אוכלים אותו“, וזה היה גורלם המר ובטרם–עת של חלקי האלומיניום של משאבת המים. בשנות החמישים והשישים, כשמי ברז היו נוזל הקירור היחיד בשימוש, ויבוא החלפים היה אסור ייצרו מפעלי יציקה קטנים ומאולתרים למחצה בתל–אביב לשמואל שווילי ואחיו דוד, בעלי “מוסך שמואל” את החלקים הללו, ביציקות גסות, וכנשארתי אני פחות או יותר בעליו של הרובר הפעיל היחיד רכשתי מהם את שאריות המלאי. עם השנים הלך גם זה ואזל וכפי שניתן לראות המכסה האחורי של המשאבה (D, שהוא גם החיבור שלה להזנת המים הקרים מהרדיאטור) כבר משוחזר על ידי ריתוך ארגון ומילוי.
גוף המשאבה (C) מחולק לשני מדורים: העליון שהוא בית הטרמוסטט ומחובר ישירות לראש המנוע, והתחתון שהוא המשאבה הצנטריפוגלית עצמה. כזכור, שני החלקים מחוברים זה לזה באמצעות קדח שצריך להיות חסום כשמי הקירור מגיעים לטמפרטורת העבודה.
למדחף (impeler) ארבעה מדורים
והוא מורכב בקצה ציר ההנעה
קצהו הימני של הציר טובל במים וקצהו השמאלי נמצא באוויר וחלק העדין והקריטי בשיפוץ המשאבה הוא האטם המפריד ביניהם, אחראי על כך שהמים ישארו בתוך מערכת הקירור ולא ייזלו מתוכה, וזאת תוך כדי סיבוב. האטם הוא מסוג טרמופלקס. בפריסת החלקים שלמעלה הוא עדיין “חדש” (NOS) ונמצא בתוך הקופסה המקורית שלו משנת 1956.
זהו חלק מס’ 111 בפרישה הכללית של המשאבה
ובעיקרו הוא קפיץ הלוחץ טבעת גרפית. גרפית הוא חומר חלק מאד, עם שימון טבעי, ואם הוא לחוץ למשטח מתכת נקי לא יוכלו מים לחדור ביניהם.
כשפורקה (לפני שנים רבות) המשאבה שנועדה לשיפוץ נמצאו קרביה, כולל המשטח עליו נע האטם, חלודים ומחוספסים. לכן נמסרה אז המשאבה לרוזלס החרט כדי שיוריד שבב ממשטח האטימה וישאיר אותו חלק ומבהיק:
רוזלס גם “השתיל” טבעת מתכת מעל המשטח החרוט כדי לשמור את גובהו המקורי – אחרת לחץ הקפיץ יכול להיות קטן מדי והאטימה תיפגע.
שימו לב למצבם העגום של משטחי האטימה האחרים. עקרונית ניתן להוריד שבב גם מהם אבל אנחנו נקטנו בגישה אחרת שתתואר בהמשך.
ראשון הוצמד לגוף המשאבה מחבר המים המקשר בינה לבין בלוק המנוע (129 בפרישה). מהיציקה הגסה ניכר כי הוא מ“חלקי שמואל“.
השתמשתי באטם שעם בעובי 1 מ“מ, מרוח ב RTV. בהיות השעם חומר רך ודחיס הוא יאפשר אטימה טובה גם על המשטחים המחוספסים, יש עם זאת להקפיד לא להדק את ברגי החיזוק הידוק מופרז שיקרע את השעם.
ספר המוסך של ה RSR ממליץ גם על צביעת החלקים הפנימיים של המשאבה בצבע יסוד מתאים כדי להגן עליה מפני המשך הקורוזיה, וכך עשיתי. בנוסף, חיברתי למקומם (זמנית, עם אומים) את הברגים שישמשו לקיבוע המשאבה לראש המנוע בעתיד. אם לא עושים זאת בשלב זה, אי–אפשר יהיה להכניס לפחות אחד מהם למקומו מאוחר יותר, אחרי שיורכב הפולי.
השלב הבא הוא הרכבת הציר במקומו. במקור נע הציר על שני מסבים מסוג 6302 (113 ו 114 בפרישה) שנזקקו לשימון מתמיד ממערכת השימון האוטומטית, וכמובן גם לאטימת שמן וניקוזו. כיום ניתן להשיג בקלות מסבים מסוג 6302PP מגורזים מראש ואטומים, מה שמיתר את כל מערכת השימון המסורבלת. יש לי איתם ניסיון מצויין וכמובן שבחרתי בהם גם לשיפוץ הנכחי. הרי הם והציר:
יש לוודא שההתאמה בין המיסבים והציר, ובינם ובית המסבים הדוקה מספיק והציר יסתובב על הכדוריות ולא על הקסוות.
אחרי ש“מלבישים” את המיסבים על הציר כשביניהם צינורית המרווח (115) לוחצים אותם בזהירות לגוף המשאבה:
Push the bearings gently inside, smear some locktite to prevent them turning
עכשיו יש להדק את מכסה המסבים למקומו ולנעול אותו באמצעות האבטחה הקפיצית ( 118 ו 121):
ועכשיו מגיע תורו של המפתח (woodroff key באנגלית ו“קייל” במכונאית). זה מפתח וודרוף מס’ 1 דהיינו אורכו 1/2 אינץ’ ורוחבו 1/16 אינץ’. לא היה כזה ברשותי ולכן הזמנתי אצל fephydraulics ב eBay והוא הגיע תוך יומיים. הנה הוא:
עכשיו הוא הזמן להחזיר את הפולי למקומו. כדי שאפשר יהיה להדק אותו כל צורכו חיברתי אליו מניפה ישנה כדי שתשמש כזרוע נגדית:
ועכשיו יש לנו ציר על מסביו ופולי מורכבים:
ותור האטם הטרמופלקסי הגיע, מצידה השני של המשאבה. בינו לבין הציר מניחים טבעת נחושת (112) ועליהם את המדחף (116) ומהדקים באום 3/8 BSF (הוא 117 בפרישה).
עכשיו יש לסגור את המכסה האחורי, גם הוא עם אטם שעם, ואת המכסה העליון, מעל הטרמוסטט המיוחד הנתון בין שתי דיסקיות פייבר (124, 125, 126).
זהו. השיפוץ הסתיים אבל נשאר דבר אחד מאד חשוב לעשות, והוא תנאי הכרחי ומספיק כדי שהשיפוץ יהיה מדהים, אין מילים ורק בחו“ל: לצבוע את המוצר המוגמר בצבע שחור בוהק!
סוף
למה שחור בוהק ?
שחור מט יותר יפה.
ולאד.
האם רוזלס עדיין עובד כחרט באיזור הדרום?
אני מקווה שכן…
שם העסק שלו “החורט לנגב” עדיין מופיע ב 144. תן לו צלצול וברר…