אפריל
12
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה חמישים וארבעה – הטסט ותמונות מחניון רובר ישראל א’.
בשיפוץ של מערכת מורכבת כגון מכונית צריך הסדר הנכון של הדברים להיות בדיקה של כל מכלול ומכלול בפני עצמו, לפני שנערכת אינטגרציה של כל המכלולים למערכת אחת. בדרך זו ניסיתי להתנהל במערכות המכונאות והחשמל – אבל רק במידה מוגבלת של הצלחה. והמוגבלות נבעה בעיקר מהתלות ההדדית שבין המערכות, ומפילוסופיה מסויימת של “ניהול פרוייקט“.
כדי לצאת לנסיעת מבחן ראויה לשמה, זקוקים, פרט לניירת הרשמית שהשגתה כרוכה בזמן, ביורוקרטיה וממון גם למערכות עזר מתפקדות: אי אפשר לעשות זאת ללא מערכת קירור וחשמל, וללא מערכת פליטה מתקבלת על הדעת; אי אפשר לעשות זאת ללא מערכת דלק כלשהי, ואי אפשר לעשות זאת ללא מושב הנהג, לפחות, ומאותתים מתפקדים. אבל מערכת החשמל ברובר משולבת בלוח המחוונים ובצמה שאותם היה הגיוני לחבר למקומם רק לאחר הצביעה; ומסוכן ולא קביל היה למלא את מיכל הדלק בטרם נסתיימו עבודות הריתוך וההשחזה על המרכב, מה גם שפתח מילוי הדלק משולב בכנף האחורית שצביעתה והרכבתה הסתיימה רק בשלב מאוחר מאד של השיפוץ.
לכאורה היו דברים שניתן לעשות במקביל אבל פירוש הדבר היה להסתובב לבעלי המקצוע בין הרגליים ולהפריע להם במלאכתם. אני לא אוהב שעושים לי כך ומשתדל לכן לא לעשות זאת לאחרים – וכך הלכו ונדחו בדיקות רבות עד לשילוב המערכות כולן – השלב אליו הגענו רק עכשיו. החסרון הברור של דרך זו הוא שכל מערכת שיתגלה בה פגם תגרור פירוק של מערכות נוספות לצורך תיקונה (והרכבה חוזרת שלהן), פירוק והרכבה שלא יוסיפו בריאות לאף אחד מהמעורבים בדבר.
ותנאי מוקדם לכל הנ“ל הוא “טסט” – קבלת אישור תנועה בדרכים למכונית אחרי שתעבור בהצלחה מבחן רשמי במכון רישוי מוסמך. ועל כך נסובה רשימתנו הפעם.
א. ניגשתי למשרד הרישוי שניפק לי רשיון רכב עדכני (בו, כמיטב המסורת, נקרא הרכב “לנדרובר” בצבע אפור) ושילמתי את האגרה. אחר–כך התקשרתי לסוכנות הביטוח שלי ושלחתי לה את הרשיון. לאחר סבך ביורוקרטי (“אין לנו קוד לרובר 47!!!”) היו בידי גם תעודות ביטוח תקפות.
ב. כבר עם התידלוק החלקי, הראשון, אצל אלון ודפנה הצבעים – התברר כי ישנה דליפת אויר רצינית אי–שם במערכת השאיבה, וגם נזילה קטנה ממיכל הדלק עצמו. אי לכך התחנה הראשונה אחריהם היתה אצל טינו לשם תיקון הנ“ל.
איתרנו את מקום הדליפה ותיקנו אותה באמצעות נוזל הקסמים שמכר לנו אלי מ“טכנו–צינור“. ואמנם, לאחר התיקון התמלא פילטר הדלק שבכניסה לקרבורטור כראוי ונקישות משאבת הדלק פסקו, כמו שצריך להיות. המשאבה הזאת היא גם וסת לחץ דלק ואינה פועלת בהעדר תצרוכת דלק. נראה היה שהבעיה נפתרה.
ג. לא הרחק מבית המלאכה של טינו שוכנת מעבדת הרכב של ניר צפר. נראה היה לי קריטי לא להמשיך בשום פעולה מבלי לוודא שמערכות הבלמים וההיגוי תקינות; הכרחי היה גם לבצע כוון גלגלים כי כזכור פורקה מערכת ההיגוי לגורמיה והורכבה מחדש עם לא מעט חלקים חדשים או משופצים יסודית.
לשמחתי, אך גם די להפתעתי, מצא ניר שהכל בסדר וחתם על תעודה המעידה על כך – תעודה הנחוצה כדי לגשת ל“טסט“. להפתעתי – כי זכרתי שמשהו לא בסדר עד הסוף, משהו שהושאר לשלב הזה – אך לא זכרתי מהו המשהו הזה בדיוק.
בית–המלאכה של איגור ואנדרי הרפדים שוכן סמוך מאד למעבדה של ניר. המכונית נכנסה לשם לחודש לכל היותר ונשארה למעלה משלשה חודשים – אבל אפילו בדרך הקצרה הזו הרגשתי שמשהו לא בסדר בהגה.
ד. והנה הסתיים לו סוף–סוף הריפוד והגיע הזמן לקחת את המכונית הביתה ולסיים שם את עבודות החשמל, כפי שתכננתי מלכתחילה לעשות. וכדי לנסוע הביתה כחוק צריך תחילה להעביר את המכונית טסט ומכון הרישוי הקרוב ביותר הוא מכון אלן; לשם אני צריך לגשת לפני הכל. אבל ההתחלה לא נשמעה מבשרת טוב. נקישות בלתי פוסקות עלו מכיוון משאבת הדלק החשמלית, כאילו שוב היא שואבת אוויר ולא דלק. שעון הדלק הראה כי יש רבע מיכל דלק; זו כמות שצריכה להספיק. מה אם כן הבעיה? אלא שאז הפסיקו הנקישות, פילטר הדלק התמלא והמכונית התניעה בקלילות. אז אולי הבעיה נפתרה מאליה? אולי היא בכלל לא היתה?
מאז מילוי השמן האחרון, אצל אורי סהר בנובמבר 2011 כבר עברה כמעט שנה וחצי בה שהתה המכונית רוב הזמן במקומות שאווירם רווי אבק, וזו מכונית חסרת מסנן שמן מסוג כלשהו. הכרחי לכן, לפני הכל, להחליף שמן – וכדי להחליף שמן יש לחמם היטב את המנוע. המנוע פעל דקות ארוכות ללא בעיה והתחמם. החלפנו שמן. נראה היה שהכל בסדר – ויצאתי לדרך.
החלטתי לא להכנס לתחנת דלק לתדלוק ‘אמיתי‘ ראשון. הדלק במיכל אמור ללא ספק להספיק על מנת לעבור את המבחן. ואחרי הטסט אתדלק.
ה. לא היה תור גדול בכניסה למכון אלן – אבל גם שום דבר לא זז. כי לא עברו דקות ארוכות מאז הגעתי למקום וכל הבוחנים והפקידות והלקוחות ומי לא ניגשו למכונית, כל אחד בתורו, כל אחד עם ה iPhone שלו ביד, רק להצטלם עם האוטו ורק לשאול אם אני מוכר, וכמה אוטו כזה שווה ואיזה מודל זה ומישהי אפילו אמרה שזה סוכריה ולא אוטו ובמקומי היא לא היתה נוסעת בו. והנוהל היה כזה: בוחן א‘ מגיע עם פקידה ב‘, מושיט לה את הטלפון שלו, נשען על המכונית ואומר לה צלמי, אלא שאז הטלפון צלצל. הבוחן היה לוקח את הטלפון מידי הפקידה ופוצח בשיחת ה iPhone הסטנדרטית “הלו? אני בסדר. בעבודה. הכל כרגיל. אחר–כך. אין חדש. טוב טוב. לגמרי. נדבר. יאללה ביי.” מחזיר את המכשיר לידיה וחוזר להשען על המכונית ואומר לה צלמי, אלא שאז היה מצלצל הטלפון שלו לעוד שיחה סטנדרטית, הידועה גם במתמטיקה בשמה: “השיחה הריקה”.
בבוחן העשירי בערך כבתה המכונית. רק תקתוק משאבת הדלק המואץ והקולני העיד כי לא נותר לה דלק למצוץ.
בבזיון גדול עזרו לי כמה בוחנים לדחוף את המכונית מחוץ למסלול ולהחנותה מחוץ למכון. הלכתי לתחנת הדלק הקרובה להביא דלק, תוהה לעצמי להיכן נעלם רבע המיכל (כעשרה ליטר) שהיה בה בבוקר. כשהפנתי את ראשי לאחור ראיתי ליד המכונית שתי בנות. האחת התיישבה על מכסה המנוע והשניה ניסתה לצלם אותה ב iPhone, שבדיוק קיבל שיחה.
ו. בתחנת הדלק אמר המוכר שהוא יוכל לעזור לי אחרי שיגמור לטפל בלקוח הקודם, שבסך הכל רצה לתדלק, לקנות מיכל מי צינון ומיכל נוזל שמשות, ולשלם בכרטיס אשראי. הסתבר כי אי אפשר לבצע עיסקה כבירה שכזו בגיהוץ אחד. כל פרט ממנה דורש גיהוץ משלו, שקודם לו גיהוץ כרטיס הקוד של העובד, התקשרות עם חברת האשראי, הקלדת מס‘ המכונית ות“ז של הלקוח וכו‘ וכו‘. ומה קורה בינתיים עם הרובר האומלל? סוף סוף גם זה נגמר והמוכר התפנה לטפל בי. “הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות” אמר “זה למכור לך מיכל של 10 ליטר, שמחירו 200 ש“ח. אחר-כך נמלא לך אותו בדלק“. מה לעשות? הסכמתי לסחיטה, העיקר שאוכל לחזור בהקדם למכונית שנשארה לבד בין הפראים. המוכר שלף את ה iPhone שלו וחייג. “איפוא את?” שאל מישהי בזעם “כמה זמן את יכולה לשבת שם בשרותים? אני חייב להכנס פנימה ואין כאן בחוץ אף אחד להשגיח על העניינים!”
התשובה שקיבל היתה זועמת לא פחות, והרבה יותר ארוכה. “צריך לחכות עד שהיא תחזור…” אמר לי המוכר בשאט נפש וקטע מיד את דבריו כי ה iPhone שלו צלצל.
אחרי דקות ארוכות יצאה המוכרת מהתחנה בפנים זועמות, טלפון צמוד לאזנה, והמוכר “שלי” נכנס פנימה, כשהטלפון שלו צמוד לאזנו. חיכיתי וחיכיתי ואז הוא חזר אלי בפנים נפולות. “אני לא מוצא את המיכל” אמר “אני צריך לצלצל לבוס לשאול איפוא הוא“.
