אפריל
23
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: פרק מאה חמישים ושבעה – מחלות ילדות ב'.
עכשיו פניתי לטפל בתופעות מדאיגות יותר: וקודם כל -המנוע.
הבדיקה הראשונה שערכתי היתה הבדיקה המסורתית שהוכיחה תמיד את עצמה ברובר: קיצור המצתים (פלגים) בזה אחר זה, באמצעות מברג עם בידוד טוב בידית שלו. במנוע תקין לקיצור כל אחד מארבעת המצתים תהיה השפעה קטנה בלבד. במנוע לא תקין תהיה לאחדים מהם השפעה גדולה, ולאחרים לא תהיה השפעה כלל.
ומיד התברר כי לקיצור מצתים 3 ו 4 יש השפעה גדולה, בעוד שלקיצור מצתים 1 ו 2 ממש אין. יותר מכך: בעוד שקיצור כל יתר המצתים הראה תמיד בבירור קיומו של ניצוץ – לא נראה כל ניצוץ במס' 1.
פירקתי את מכסה המפלג ובחנתי אותו. הוא נראה תקין. מה קורה כאן? בעיה בשסתומים?
הסרתי את מכסה השסתומים וסובבתי את המנוע באמצעות המנואלה. הכל נראה תקין, אף שסתום לא נראה תקוע (כפי שהיה בהפעלה הראשונית של המנוע הזה לפני למעלה משנתיים).
שלפתי את כל המצתים ובחנתי אותם. במבט ראשון הם נראו תקינים, אם כי מפוייחים – מה שמראה על תערובת עשירה מדי, לא מפתיע במיוחד כי בפעילות הקצרה והמקוטעת שלו היה תמיד המנוע קר.
אבל מבט נוסף על מצת מס' 1 הפתיע מאד:
הפלג נמצא שבור. איך זה קרה? ומתי? לא ברור וגם לא סביר – אבל עם עובדות לא מתווכחים. בחינה זהירה של חיווט המתח הגבוה גילתה כי המחבר למצת מס' 2 היה קרוב מדי לגוף המנוע מה שאיפשר "בריחת" ניצוץ.
על כל פנים, נקודת הזמן הזו, בה כל המצתים נשלפו, התאימה גם למדידת קומפרסיה, המספקת נקודת מבט נוספת על מצב המנוע. הקומפרסיה נמצאה שווה ואחידה בכל הצילינדרים: 90. ערך הזכור לי היטב משנותיה הראשונות של 26-069 אצלי. מאז הלך נפח המנוע שלה וגדל, (ככל שגדל ה O.S של הבוכנות…) והלך והצטמצם נפח תאי השריפה בראש (ככל שזה שב והושחז, עם כל סט שסתומים חדש) והקומפרסיה קרובה בה כיום ל-120.
הוצאתי מהמגירה סט חדש של מצתים והרכבתי אותם, מקפיד הקפדה יתרה על מרחק חיבורי המתח הגבוה מגוף הברזל של המנוע. התנעה – ועכשיו פועל המנוע עגול ויפה ושווה בכל הצילינדרים.
עוד פרט אחד יש לסדר לפני שאצא לנסיעת מבחן: כיוון פעולת הסרק של המנוע – היא חשובה מאד מטעמים אחדים, ביניהם החלפה חלקה של ההילוכים, אבל עוד אחד.
המצערת של הרובר מופעלת באמצעות מערכת של ארבעה "תפוחים":
התמונה מראה את המצערת במצב של הילוך סרק, דהיינו סגורה. פירוש הדבר (וכבר היו דברים מעולם…) כי אם התפוח 4 או 3 משתחררים, נופלת ידית המצערת כלפי מטה, למצב full gas , והמכונית מסתערת לאבדון!
והתפוחים הללו עתיקים והתסריט הנ"ל לא בלתי אפשרי בהם. יותר מכך, בהיותם עתיקים ושחוקים קיים חיכוך מוגזם במנגנון המצערת הגורם לכך שהיא לא תמיד חוזרת כיאות למצב סרק אחרי שמרפים מן הדוושה. כאן נקטתי בשני מהלכים:
הראשון, פירוק כל המנגנון, ניקויו היסודי, שימונו וכוונונו. כרגע הוא פועל כהלכה.
והשני, הזמנת ארבעה תפוחים חדשים. התפוחים הללו וגם מוטות הקישור שלהם הם ציוד סטנדרטי במכוניות בריטיות בעלות קרבורטורים מתוצרת SU, ואין בעיה להשיג אותם – אבל… רק בהברגה מילימטרית. במוטות הקישור המקוריים של הרובר ההברגה היא, איך לא, 2BA. נאלצתי איפוא להזמין גם תפוחים וגם מוטות קישור חדשים. הם כבר כאן ובקרוב יורכבו על המכונית למען בטיחות הנסיעה, קלות החלפת ההילוכים וחיסכון בדלק…
עכשיו היה הכל מוכן לנסיעת המבחן. בחרתי ביום שישי אחר הצהרים כשהרחובות ריקים והתנועה דלילה. והרי התוצאות:
מד הדלק – V.
הספידומטר – V. עובד יציב ושקט, גם מד הקילומטרים הכללי וגם מד הקילומטרים "טיול" פועלים.
ה- FreeWheel – זוכה גם הוא ב V. תענוג להחליף הילוכים בלי מצמד.
הסחיבה מצויינת – V.
שעון הזמן – V.
אבל המצמד עדיין מצרצר, והדוושה שלו לא עובדת חלק.
השלמתי קילומטר ראשון בהרגשת רווחה גדולה, והתפנתי לבדוק מה קורה עם המצמד.
הצירצורים מתרחשים רק בשלב בו מופעל כוח על מיסב הלחץ ועד שמושגת הפרדה מלאה. כזכור, ערכנו שינוי במיסב הזה כדי שיתאים למצמד המודרני שהורכב במכונית:
בשלב ההוא התעורר ויכוח קל בין מוניר לביני. מוניר גירז את המיסב, ואני חששתי שגירוז זה יפגע במערכת השימון "הטבעית" של המיסב, שאמורה לפעול משמן גיר המוזרק אליו דרך קדח וחרירים בפיניון ובמיסב הלחץ.
החריר נראה בבירור בתמונה שלמעלה, ואלה הם חרירי השימון בקסווה האמצעית של מיסב הלחץ:
הגריז עלול לסתום את מעברי השמן ולחבל בשימון התקין, חששתי. ניקיתי איפוא את הגריז מין המיסב. עכשיו נותר לי רק לקוות שאחרי נסיעות אחדות יתמלא המיסב בשמן – ויפסקו הצירצורים.
אבל בחינה נוספת של איזור דוושת המצמד גילתה כי בזמן הלחיצה על הדוושה היא מתחככת בצינור הדלק! הרחקת הצינור מהדוושה ושיפור קיבועו הביאה לתנועה חלקה של הדוושה ושיפור ניכר בתפעול המצמד. וגם הצירצורים, נדמה לי, הולכים ונחלשים ככל שנוסף שמן למיסב.
עכשיו יצאתי לסיבוב נוסף, "נועז" יותר. מהלך שני, שלישי, רביעי – הרובר נוסע כמו גדול. תענוג. המהירות הולכת וגדלה – הגעתי ל60 קמ"ש!… ומד המרחק כבר מורה על 12 ק"מ…
הגיע הרגע להצמיד את התגים החדשים למקומם:
תגי השמנים המומלצים (מחודש) ופרטי האשיה והפטנטים (מקורי). בינתיים לא החלפתי את תג מס' האשיה בגלל ההטבעה המקורית. (אגב, המוליכים הצבעוניים בתמונה שייכים לתושבות הממסרים, שטרם חוברו למערכת החשמל).
וכך נראה עכשיו מכסה השסתומים: