מאי
13
תגיות
האינטרסנטים 3.
אתמול צפיתי, בצער רב, בתוכנית בערוץ 10 שהוקדשה לפרשת קו 300. ראיתי בה איך כשל מנהיג שתמיד הערכתי, שמעון פרס, בשיקול דעתו וקיבל החלטה מופרכת, רעה, פסולה, בגלל הלך מחשבה ישראלי טיפוסי.
כשבאו אליו שלושת בכירי השב"כ לדווח על מסכת הפשעים (רצח, שבוש מהלכי חקירה, הונאת הכפופים לו, טפילת האשמת שוא על תא”ל מרדכי) שמבצע ראש השב"כ היתה תגובתו בערך כך: נוהג שבעולם הוא שסגן הרוצה לרשת את מקום הראש טופל עליו עלילות. במילים אחרות: אתם אינטרסנטים ולכן אין טעם להתיחס לטענותיכם ולהאשמותיכם. פרס כלל לא ניסה לבדוק אם חרף היותם אינטרסנטים יש ממש בטענותיהם. כביכול טענותיהם של אינטרסנטים לעולם אינן שוות התייחסות. אם למשל רץ לעומתך אדם וצועק "שרפה שרפה" אתה צריך לברר קודם כל מה יוצא לו מכך ולא היכן השרפה ומה צריך לעשות כדי לכבות אותה.
התנהגותו של יצחק שמיר, ראש הממשלה שבא אחרי פרס, לא היתה שונה; חרף חילוקי הדעות הפוליטיים ביניהם השתייכו שניהם לאותה תרבות ולאותה מסורת. לגודל הצער המסורת הזאת אומרת שלעולם לא יהיו פיו וליבו של אדם שווים; שלעולם ישקפו דבריו איזה אינטרס פרימיטיבי שיש לו: מין, כסף, כוח – ולעולם לא ייצגו איזו אמת שאינה קשורה או תלויה בהם. ולכן הדבר היחיד הרלוונטי בדבריו הוא מה מניע אותו לומר אותם.
אפשר להבין איך צמחה מסורת זו בין יהודי הגולה הנאבקים יום־יום על הישרדותם ונאלצים להתחנף לפריץ ולרמות אותו ללא בושה בה בעת. לחברה שאלו הנורמות שלה קוראים בשם low trust society (חברה ירודת אמון) ומחקרים רבים הראו את הנזק והפיגור שמביאות נורמות אלו לחברות המחזיקות בהן. אחת התולדות הברורות של low trust society היא בירוקרטיה אטומה ומשפילה (ראו המוסד לביטוח לאומי בישראל).
לנטיה האוטומטית להתעלם מתוכן דבריו של אדם ולהתייחס אך ורק למניעים (השפלים בהכרח) הגורמים לו לאמור אותם, או רק לפגמיו המוסריים המצדיקים התעלמות מדבריו יהיו אשר יהיו קרא הפילוסוף האנגלי יום "אד הומינם".
אד הומינם היא צורת הויכוח הירודה ביותר, ובעצם היא כלל לא ויכוח אלא שיטה לסתיימת פיות . “אתה בן-אדם רע ולכן גם טענותיך שגויות.”
ראשי הממשלה פרס ושמיר היו האחראים, המפקדים העליונים, של השב"כ. הזרוע שלהם להפעלת השב"כ היה ראש השב"כ ולכן יחסי האמון ביניהם היו קריטיים. מרגע שהם נוצרו היה קשה מאד לערערם, ומי שניסה לערערם היה אויב, בפרט כשראש השב"כ שידר לממונה עליו כי אם הוא יפגע האירגון יקרוס והמדינה תתמוטט.
ואף על פי כן מרגע שנזרקו לחלל העולם טענות קשות חובה היה על פרס ושמיר לחקור אותן, ולא לגרש את המתלוננים מעל פניהם – כשם שהם עשו, כמעט אוטומטית.
כי ככה זה עובד אצלנו.
הקישור לפרק הקודם של 'האינטרסנטים' – שבור.
תודה רבה.
תוקן.