
תגיות
שיפוץ תיבת הילוכים של רובר מסדרה P2- ט’.
בפרק הקודם ראינו כי מדריך ה RSR ממליץ לבצע שינוי בגלגלי השיניים של מהלך שני ושלישי על מנת לפתור את בעיית שבירת מיסב הלחץ. נבדוק עתה במה כרוך שינוי כזה.
גלגלי שיניים של תיבות הילוכים עשויים בדרך כלל מפלדה בעלת תכולת פחמן מסויימת. כשפלדה כזאת נמצאת במצבה “הטבעי” היא גמישה – ואי לכך לא נוטה להישבר גם תחת מכות ועומס רב. לעומת זאת היא רכה יחסית ונוטה להשחק בחיכוך. כשהיא מחוסמת היא הופכת לקשה מאד ובעלת התנגדות רבה לשחיקה – אך שבירה. בגלגל שיניים מאחדים את שתי התכונות הטובות על ידי חיסום החלקים הבאים במגע עם חלקים אחרים בלבד, ועל פני השטח בלבד, בעומק של מילימטר או פחות. כך מתקבל גלגל המסוגל לעמוד במכות ובעומס וגם מתנגד לשחיקה ובעל אורך חיים מתקבל על הדעת.
התבוננו בתמונה שלמעלה. תוכלו לזהות שני צבעים בפני השטח של גלגל השיניים: האחד כסוף, בחודי השיניים ובמשטחי ההחלקה, והשני זהוב, ביניהם. הצבע הזהוב הוא צבעו של ציפוי (אלקטרוליטי) בנחושת של פני השטח, והוא מעיד על כך שהגלגל עבר טיפול טרמי באינדוקציה.
מילים אחדות על השיטה הזאת.
זרם חשמלי ישר, כזה המתקבל מסוללה למשל, זורם בכל שטח החתך של מוליך. זרם חילופין, לעומת זאת, נוטה לזרום רק על היקף המוליך. התופעה נקראת “תופעת הקרום” או באנגלית skin effect. ככל שתדר זרם החילופין גבוה יותר עומק הקרום קטן יותר, וככל שההתנגדות הסגולית של המוליך גבוהה יותר – עומק הקרום גדול יותר.את עומק הקרום מסמנים באות היוונית δ .
ההתנגדות הסגולית של נחושת קטנה ביותר ולכן זרם חילופין בתדר גבוה כמעט ואינו חודר לתוכה. ההתנגדות הסגולית של פלדה גבוהה יחסית, ולכן הזרם בתדר גבוה יכול לחדור לתוכה עד מילימטר ויותר. כידוע זרם מחמם את המתכת דרכה הוא זורם ובשיטה הנידונה יתחממו בעיקר החלקים שאינם מצופים בנחושת, כלומר “הקרום” של אותם חלקי גלגל השיניים שאינם מצופים בנחושת.
התדר הגבוה המדובר הוא בן מאות אלפי הרץ (לשם השוואה: תדר רשת החשמל בארץ הוא 50 הרץ ובאלטרנטור ברכב התדר הוא מאות הרצים אחדים), והוא מיוצר על ידי משדר, בדרך כלל משדר פרימיטיבי ביותר, כזה שהיה בשימוש כבר משנות העשרים של המאה הקודמת ואילך. משדר זה נקרא “גנרטור אינדוקציה”.
וכאן איני יכול להתאפק מלספר סיפור קטן.
בשנת 82, בסיום שתי שנות שבתון במדינת וושינגטון שבצפון-מערב ארה”ב, יום בלבד לפני שיצאנו למסע מחוף אל חוף באמבטיה הגיע אלי מברק ממשלחת משרד הבטחון בארה”ב ובו נאמר לקונית כי “המנהל מבקש שתגש למפעל X בסאן-חוזה בקליפורניה כדי לבדוק את גנרטור האינדוקציה שהחזרנו להם, כצעד אחרון לפני שאנחנו פותחים נגדם בהליכים משפטיים”. המנהל היה מנהל אחד המוסדות הבטחוניים החשובים בארץ ואיתו לא מתווכחים. אבל כל חפצינו כבר היו ארוזים לקראת המסע הגדול, ושאריותיהם היו פרושים על הדשא בחזית הבית לקראת היום האחרון של ה mooving sale
מייד התקשרתי למשלחת והם סיפרו לי כי כשהמכונה הגיעה ארצה, ניסו מיטב המומחים להפעיל אותה, ולשוא. היא הוחזרה אחר כבוד לייצרן תוך תביעה להחזרת הכסף ולפיצויים. אבל היצרן טוען שהכל בסדר במכונה. ולפני שפונים לערכאות – הם מבקשים חוות דעת נוספת.
לא היתה לי ברירה אלא להזמין בבהילות כרטיס טיסה יקר ולצאת מייד לדרך.
הגעתי למפעל, בליבו של עמק הסיליקון. מדשאה, דגל, לובי מזכוכית ומתכת. בכניסה כבר חיכתה לי מזכירת המנכ”ל הבובתית והובילה אותי ישירות לבוס, הציעה קפה.
“מה הבעיות במכונה?” שאלתי והמנהל אמר “במקום שאני אסביר, בוא נקרא לאיש שתכנן ובנה את המכונה. הוא יסביר זאת טוב מכולנו.” אמר וגחן אל האינטרקום שעל שולחנו וקרא “מוחמד, למשרד”.
כעבור דקה נכנס למשרד איש צעיר, שחום עור ושחור שיער, והציג את עצמו: “מוחמד”.
“מוחמד – ישראל” לחצנו ידיים. “מה הבעיה במכונה?” שאלתי ומוחמד אמר “צינורות הקירור שלה היו סתומים לחלוטין בחול. בוא איתי למעבדה ואני אראה לך”.
הלכתי עם מוחמד למעבדה שלו ובדרך הוא סיפר לי כי הוא בוגר בית-ספר מקצועי בשכם, ושם רכש את השכלתו.
מוחמד הראה לי את המכונה: משדר פרימיטיבי, אבל ממש, המכיל מנורת שידור יחידה, מקוררת מיים, המגיעים ישירות מצנרת הבניין בו היא מוצבת. בכניסת המים מותקנים פילטר ומפסק לחץ. אם הפילטר ניסתם, הלחץ יורד והמפסק מכבה אוטומטית את המכונה.
“מישהו פירק את הפילטר” אמר מוחמד, “וכל צנרת הקירור התמלאה בחול.“ הוא פתח את מגירת שולחנו והראה לי שקיות אחדות של חול שהוציא מהצנרת וממנורת השידור. החול הזה נראה לי מוכר, מוכר מאד. “אחרי שהצנרת נסתמה” אמר מוחמד “כיבה מפסק הלחץ את המכשיר, וזה כל מה שקרה”. כשחזרה המכונה למפעל בארה”ב פירק מוחמד את הצנרת וניקה אותה היטב, החזיר את הפילטר למקומו, וידא כי זרם המים מספיק חזק – והמכונה שבה לפעול. לנגד עיני הכניס מוט פלדה לסליל האינדוקציה והמוט התלהט מייד והאדים – כמו שצריך.
רציתי לקבור את עצמי מבושה. הודעתי למשלחת כי המכונה תקינה ואין שום עילה לתביעה.
כשחזרתי ארצה ניגשתי למפעל הבטחוני וביקשתי לשוחח עם עוזי, החוקר שלרשותו הועמדה המכונה ועבורו נרכשה. מצאתי אותו במעבדה החדשה שלו בבניין החדש שנבנה עבורה.
“זאת מכונה מחורבנת” אמר עוזי “ראיתי את זה מהרגע הראשון”. “איך ראית?” “הפילטר שלה ניסתם כל הזמן!” אמר עוזי בכעס. “הבניין שלנו חדש, צנרת המיים חדשה, והקבלן העצלן לא ניקה אותה מחול, והחול הזה לא הפסיק לסתום את הפילטר.” “אז מה עשית?” “פירקתי אותו וזרקתי לכל הרוחות!” “ומה קרה אז?” “המכונה הארורה הפסיקה לפעול לגמרי. ואז החזרתי אותה ליצרן”.
“אתה יודע, עוזי, הטכנאי שתיכנן ובנה את המכונה הזאת הוא מוחמד משכם”.
“עכשיו אני מבין הכל” אמר עוזי “הוא מחבל”.
האם מנורת השידור “פרקה” את המים וגרמו לסתימת הפילטר ?
האם המים בישראל שונים מאלו ב US ? מלאי אבנית ?
דרור .
לא זו היתה הבעיה. מנורת השידור ומי הברז (וכמובן מוחמד) היו חפים מכל עוון. למכונה היו אפס שעות עבודה. קו המים הוא שהיה מלא חול – וכלל לא נוקה עם סיום הקמת הבניין.