אוגוסט
19
תגיות
26-453 חוזרת מן המתים: סיכום ולקחים.
עכשיו, כשנסתיימה "ההרצה", המכונית במצב תקין ועם רישוי ל 13 חדשים, הגיע הזמן לדברי סיכום.
בתחילה חשבתי להביא אותם עם תמונות מתולדות הפרויקט – כך התחלנו, זה וזה עשינו, הנה הם לפניכם – ואז התברר לי כי צילמתי אלפי תמונות, שלאיש לא תהיה סבלנות לצפות בכולן. החלטתי איפוא לברור אחדות מתוכן, מבחר מיצג אבל לא שלם – ולהעלות אותו כמצגת. המצגת מדפדפת במהירות על פני התמונות (6 שניות לתמונה) אבל אתם יכולים לעצור אותה בכל פעם שתרצו על ידי לחיצה על מקש הרווח (space) – ולהמשיך ולצפות בתמונות הבאות על ידי לחיצה חוזרת עליו.
ובמקום לחזור ולספר כל מה שעשינו – הרי הדברים כבר נכתבו ונמצאים כולם בפרקים הקודמים – אתמקד הפעם במה הייתי עושה אחרת.
הפרויקט נחלק לשני שלבים עיקריים: החלק הראשון הסתיים בהרכבה זמנית של המכונית כדי לוודא שכל החלקים מתאימים זה לזה. החלק השני החל בפירוקה מחדש לקראת הצביעה. אי לכך לא הורכבו בחלק הראשון כל הדברים שמן הראוי להרכיבם רק אחרי הצביעה, ואלה הם בעיקר מערכת החשמל והריפוד. בלעדיהם אי אפשר לנסוע במכונית ובוודאי שאי אפשר להעביר אותה מבחן רישוי.
משום כך השימוש במכונית – ובדיקתה בפועל – החלו רק לאחר שנסתיימה כל העבודה, לאחר שנתיים ויותר. באופן בלתי נמנע, כנראה, נתגלו אז, רק אז, מספר ליקויים שחייבו פירוק והרכבה מחדש של מספר חלקים. וזו לא רק עבודה כפולה, אלא גם סיכון בפגימת הצביעה, הריפוד והגימור הנאה.
האם, אם כן, מן הראוי היה להרכיב מערכת חשמל זמנית, ריפודים זמניים, לארגן רישוי זמני ולצאת לסדרת נסיעות מבחן שיניבו סדרת שיפורים לפני הצביעה? במבט לאחור איני בטוח בכך, כי בדיעבד לא נגרם שום נזק לריפוד ולגימור עקב מקצה התיקונים והשיפורים.
הסימפטומים לתקלות העיקריות היו ברורים מאד, אבל הבנת הסיבות להם ובחירת הפתרונות הנכונים ארכה זמן ובעיקר עצבים.
ואלו היו התקלות העיקריות:
1. מצמד (קלאץ') קשה ביותר, קפריזי ומצרצר.
2. הגה קשה, הרבה יותר קשה מהמקובל ברובר, עד כדי קושי בנהיגה.
3. תיבת הילוכים רועשת יותר מהמקובל, בפרט בהילוך שלישי.
4. מערכת פליטה רועשת בצורה בלתי סבירה.
5. הפסקות תכופות באספקת הדלק.
היו עוד כמה ליקויים קטנים כגון מגעים רופפים פה ושם ואליהם לא אתייחס.
מקור התקלה במצמד הוא מסובך למדי, ונובע משרשרת של משגים שנגרמו כולם על ידי חריגה ממקוריות (“הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות").
המבנה המקורי של מנגנון הפעלת המצמד נראה בציור הבא:
צד ימין של הציור הוא בכוון קידמת המכונית. לחיצה על הדוושה מזיזה מוט (שטנגה) לאחור, אל כבל המצמד המעוגן שם. המוט מושך את הכבל וזה מפעיל את המצמד. לסידור זה יש שני יתרונות: הכבל מפעיל את כוחו במישור הסיבוב של זרוע ההפעלה של המצמד, שבו הכוח הדרוש הוא מנימלי; מוליך הכבל (הצינור הגמיש החיצוני) מעוגן לתיבת ההילוכים, ולכן הכוח מופעל אך ורק על זרוע ההפעלה, מה שגם מקטין את הכוח הדרוש וגם מונע נזק מחלקים אחרים (כגון המיסבים הראשיים של המנוע) שאחרת היו מופעלים עליהם כוחות גדולים, לשוא.
לגודל הצער, לסידור הזה גם שלשה חסרונות, שמנעו את השימוש בו:
1. הכבל הזה נטה להתבלות במהירות.
2. קשה, עד בלתי אפשרי, להשיג כבלים כאלו חדשים – ואפילו משומשים מקולקלים קשה מאד למצוא.
3. משאבת הבלם המרכזית (לא מקורית) הורכבה במקום הכבל, ומנעה את האפשרות להשתמש בו אפילו אם היה בנמצא.
(כמו שענתה שכנתנו פסי על השאלה מדוע לא החזירה את הקדירה שלקחה: א' לא לקחתי ב' כבר החזרתי ג' היא נשברה מזמן).
הפתרון שבחרו קודמינו בתחזוקת הרכב, לפני שנים רבות, היה להשתמש במוט (שטנגה) אלכסונית במקום הכבל. כל זמן שהיה מדובר במצמד בעל קפיצים חלשים עדיין פעל הסידור הזה איכשהו. אבל המצמד המודרני שתפס את מקומו היה בעל קפיצים חזקים והכוחות הדרושים נהיו בלתי סבירים. חלק ניכר מהם הופעל דווקא על המנוע, מנסה לעקור אותו ממקומו ולחבל במיסביו הראשיים.
מה שעוד החמיר את המצב היתה סתימה בדרכי השימון של מיסב הלחץ. המיסב הזה היה אמור לקבל את השמן הנחוץ לפעולתו מתיבת ההילוכים דרך הפיניון, אבל עורק-חיים זה היה סתום – מעבר השמן לא נבדק בזמן שיפוץ תיבת ההילוכים, ולא וודאה בו זרימת שמן תקינה.
הפתרון לכל שלל בעיות אלו כלל שלשה צעדים: החלפת המצמד המודרני במצמד רובר המקורי, רך ההפעלה; שימוש במיסב לחץ מגורז שאינו זקוק לשימון תמידי; שינוי ציר מערכת הדוושות כך שהזווית בה נמצא מוט ההפעלה לעומת זרוע המצמד קטנה מאד. השינויים דרשו פירוק תיבת ההילוכים וגלגל התנופה, וכן מנגנון הדוושות, והסרתם מן המכונית, וחייבו לכן פירוק הריפוד של החלק הקדמי של המכונית; וכמובן הרכבת הכל בחזרה. זו היתה עבודה קשה מאד – אבל היא הסתיימה בהצלחה מלאה, ופעולת המצמד עכשיו קלה ונעימה.
לו הייתי מתתחיל את הפרויקט מחדש, מה הייתי עושה אחרת? חוקר את מכלול הבעיות הללו לעומקן בזמן השיפוץ – ולא לאחריו. וכמובן עורך בזמן את השינויים הנדרשים.
פתרון בעית ההגה הקשה וההגוי הלקוי תואר כאן . מה הייתי עושה אחרת? שני דברים:
1. בודק את עיוותי הסרן הקדמי לפני ההרכבה, ומתקנם כבר בשלב מוקדם, ולא מניח כי הוא חסר עיוותים.
2. מתקין את בורג הכוונון עוד בזמן שיפוץ תיבת ההגה – הרי הפתרון הזה מוכר לי מזה שנים רבות עם 26-069.
רוב גלגלי השיניים בתיבת ההילוכים כפי שהתקבלה היו חלודים והיה הכרח להחליפם. יש ביניהם שלשה צמדים של גלגלים בעלי שיניים משופעות. גלגלים כאלו מיוצרים בצמדים וכשיש צורך להחליפם הכרחי להחליף צמד ולא גלגל שיניים יחיד, אחרת הם ירעישו. לרוע המזל לא הייתי מודע לכך לפני שנים רבות, כשפירקתי מכוניות רובר ואגרתי את חלקיהן. אי לכך לא שמרתי את גלגלי השיניים בצמדים. ולכן, כשהרכבתי את התיבה עם גלגלי שיניים מהסטוק שלי לא הייתה ודאות שהגלגלים בהם אני משתמש שייכים לאותו צמד. השלמתי מראש כי התיבה יכולה להיות יותר רועשת מהרגיל, אבל כיום אני סבור שהייתי מסוגל לזהות יותר טוב מי בן זוגו של מי. ולחילופין היה עלי להזמין זוגות גלגלי שיניים תואמים מחו"ל. נכון, הם יקרים, כן, המכס ומשרד התחבורה מטרטרים – אבל כל זה מתגמד לעומת היקף הפרויקט. כיום אני גם יודע כיצד לנקות את צינורית השימון שבפיניון, ניקוי שהיה מונע את כשל מיסב הלחץ. את תיבת ההילוכים הייתי מרכיב אחרת.
חמוש בכל הלקחים הללו אני משפץ עכשיו תיבת הילוכים נוספת, כדי שלא יתבזבזו…
בזמן הכנת מערכת הפליטה נטל איגור האגזוזן את דוד המפלט, ולנגד עיני הנדהמות ניפץ את החסימה שבצינור הראשי שלו, עוד בטרם הספקתי להגיד מילה. “עכשיו תהיה לך מכונית ספורט!” אמר כמנצח, מתעלם מכך שהרובר לעולם לא יהיה מכונית ספורט, אף ברחוק שבחלומות. התוצאה: מערכת פליטה רועשת, ולשוא. אסור היה לי אז להשלים עם כך, ובהזדמנות ראשונה אחליף את מערכת הפליטה. חבל.
הליקויים במערכת הדלק ותיקונם תוארו כאן. אבל בדיעבד הסתבר כי גם משאבת הדלק הוותיקה גרמה לבעיות. החלפתה פתרה אותן.
גם כאן היה רצוי אולי לערוך בדיקה יסודית של המצב עוד בשלב ה rolling chassis כשהגישה לכל חלק נוחה – אבל דלק הוא מוצר יקר ומסוכן ונמנעתי מכך.
עד כאן לקחים.
ומה נותר עוד להגיד? לא הרבה. רק לאחל שנה טובה לכולם.
תודה רבה על סדרת רשומות מרתקת ומאלפת! 🙂