
תגיות
ביקור ב NEC 2013 – סיטרואן.
השבוע הזדמנתי לתצוגת מכוניות קלסיות גדולה שנערכה בעיר בירמינגהם, אנגליה (NEC2013). וכפי שסיכם אחד הנוכחים באזני חברו כשפנו לעבר היציאה “הבעיה היא שיש כאן יותר מדי מכוניות”. ובאמת, על שטח רחב ידיים הוצגו, לא פעם בצפיפות רבה, אלפי מכוניות שהובאו למקום על ידי מועדוני אספנים (לעיתים מועדונים יריבים לאותו מותג, או לאותו סוג מכוניות – נשמע מוכר?). , מוכרים וסדנאות שיפוץ. נתעלם מכך שהזמן קצוב ומוגבל – ממש כמו ימינו על ידי אדמות – הבעיה בשפע ובמרחבים היא כושר הקליטה וכושר ההליכה. בשלב מסויים נסתם המוח וכושלות הרגליים. החלטתי איפוא להתרכז באותם דברים שכמעט ואי אפשר לראות במקומות אחרים ופסחתי על שפעת ה- MG, יגואר ומרצדס למיניהו שהיתה במקום – אותם אפשר לראות גם אצלנו ובמקומות רבים אחרים, כמוהם כמו כמה סוגים של מכוניות איטלקיות מהוללות.
מבין המועדונים בחרתי להתחיל במועדון הסיטרואן האנגלי (בו הייתי חבר בימים שהיתה ברשותי הצפרדע הגדולה )
בעת מלחמת העולם הראשונה הוטלו באנגליה מסים גבוהים על מכוניות מיובאות כדי לסייע בכסוי הוצאות הבטחון (נשמע מוכר?). מסים אלה המשיכו להגבות עוד חמישים שנה אחר-כך… מכוניות סיטרואן זכו לפופולריות גדולה באנגליה מתחילת ייצורן, וכדי לעקוף את הגזרה הוחלט להקים מפעל הרכבה מקומי בעיירה סלואו שליד הית’רו. כרגיל במקרים כאלה (עיין אוטוקרס), היה צורך לכלול מידה מסויימת של ייצור מקומי במפעל כזה כדי שיהנה מהקלות במס, וכך נוצרה הגרסה האנגלית של סיטרואן שנועדה לא רק לבריטניה עצמה, אלא לכל חלקי האימפריה בהם היה נהוג הגה ימני.
וכך זכתה הגרסה האנגלית לא רק להגה ימני אלא גם למערכת חשמל 12V מתוצרת לוקס, לקישוטי כרום אנגליים אופייניים, וכמובן לריפוד מעודן עם הרבה צמר, עור ועץ אגוז מלוטש. גם לוח המכשירים היה ברמה גבוהה יותר מזו של הגרסה המקורית, הצרפתית.
הנה חזית אחד הטרקסיונים האנגליים שהוצגו:
שימו לב לפגוש האנגלי (השונה מהפגוש הצרפתי) – כולל מיקום וצורת לוחית הרישוי; ולסבכת הרדיאטור המצופה כרום.
כאן תוכלו לראות כי גם צלחות הגלגלים (“טסות”) שונות בגרסה האנגלית מאלו שבגרסה הצרפתית, וכמוהן גם ידיות הדלתות.
ואמנם, אחת המכוניות בתצוגה היתה הגרסה הפתוחה, הנדירה, של הטרקסיון, שיוצרה עוד לפני מלחמת העולם – ובעלת הגה שמאלי. עליה היתה מורכבת הידית המקורית,
אותה ידית ששבתה פעם את דמיונו של ילד אחד מבאר-שבע, שהגיע רחוק
הרי לוח המכשירים והריפוד הפנימי שלה, שנראים אנגליים לגמרי:
בולט כאן גוף החימום האנגלי clayton (המיוצר עד היום), וכנראה אינו ציוד מקורי. שיטת החימום בדגמים הצרפתיים היתה שונה.
ליד הטרקסיון הג’ינג’ית חנתה עוד טרקסיון נדירה: גרסת ששת הצילינדרים משנת 57, הראשונה בה הורכבה מערכת מתלים הידרו פנואומטית.
הרי סביבת המנוע שלה:
בה ניתן להבחין במיכל השמן ההידראולי ובמשאבה, כמו כן בששת חוטי ההצתה, וצינור האוויר החם מהרדיאטור – שיטת החימום המקורית.
אלמנטים אנגליים נוספים:
צמד קרבורטורים SU, מצבר 12V, קופסת בקרה של לוקס וצמת חיווט אנגלית אופיינית מהתקופה.
הרדיאטור נושא שלט “אל תוסיף מיים!” כי הוא מכיל את נוזל הקירור היחודי של Evans.
עוד פריטים מעניינים אחדים נכללו בתצוגה.
דגם ה cloverleaf הידוע של סיטרואן, 5 כ”ס, להיט משנות העשרים:
וזה לוח המכשירים שלו:
הכולל מד מהירות ומד טעינה בלבד. רוצה לדעת כמה דלק נותר במיכל? עצור בצד ומדוד…
מוצג מעניין נוסף בדוכן היה טנדר דה-שבו.
מסתבר שמתכנני נושאות המטוסים הבריטות חיפשו רכב תובלה שיוכל להסתובב על הסיפונים ולבצע משימות תובלה – ובשעת הצורך להנשא לחוף על ידי מסוק ולנסוע שם למרחק גדול במעט דלק על כל סוגי הקרקע האפשריים. ובינינו – מה מתאים לכך יותר מדה-שבו?
לא צילמתי את הרכב בתצוגה והרי כמה תמונות שלו מהאינטרנט: