נובמבר
20
תגיות
ביקור ב NEC2013 – ג'ווט!
במדור מכניקה שבספריה, בין מכניקת הקוונטים ובין מכניקה אנליטית מצאתי גם ספרים אחדים בנושא מכונאות-רכב; לספרן שלנו היו כל אלה היינו-הך: מכניקה.
ובין ספרי המכונאות הסמיקה לה סדרת הספרים הנפלאה של הMotor Trader האנגלי, שסקרה בתמציתיות שאינה מאבדת טיפה רבות מהמכוניות שיוצרו באנגליה בשנות הארבעים והחמישים (אני כותב רבות כי לא ראיתי שם סקירה של רולס-רויס או בנטלי, למשל). אחדות ממכוניות אלו לא ראיתי מעולם בארץ, וגם לא בחוץ לארץ. אחת המעניינות שבהן היתה ג'ווט (Jowett) בין אם ג'ווט ג'בלין או ג'ופיטר.
המכונית הזאת מעניינת גם מבחינה תכנונית – זו היתה מכונית שהקדימה בהרבה מובנים את זמנה – וגם מבחינה היסטורית: מה גרם לכישלון המסחרי של תכנון הנדסי מבריק?
וכדי שיהיה ברור על מה מדובר, הרי היא, ג'ווט ג'ופיטר משנת 51, כפי שסוף-סוף, ולראשונה ראיתי אותה בדוכן של מועדון ג'ווט ב NEC2013:
נכון שהיא לא נראית כמכונית אנגלית טיפוסית מן התקופה?
אין בכך פלא, כי היא תוכננה בידי מהנדס גרמני, איש אוטויוניון, פרופסור ד"ר אינג’ינר אברן-אברהורסט. אבל הבה נתחיל בהתחלה. האחים בנג'מין וויליאם ג'ווט פתחו ב 1901 עסק לאופניים שהתפתח ליצרן אופנועים, בברדפורד שבצפון מזרח אנגליה. בשלב מסויים הם התחילו להרכיב מכוניות קטנות סביב מנועי האופנועים הללו: מנועי בוקסר דו-צילנדריים, בעלי קירור מים. הרי ג'ווט קדומה מהתצוגה, מודל 1930:
דגם 1930, שהייתה מושבתת כששים שנה – כפי שמלמד השלט שהיה צמוד אליה:
כך נראה תא המנוע של המכונית הזו:
מכוניות ג'ווט קנו להן שם של מכוניות אמינות וחסונות ויצרו להן פלח שוק לעצמן. כך נמשכו הדברים עד פרוץ מלחמת העולם השניה, שבה נפסק הייצור, והמייסדים פרשו מהנהלתה.
אחרי המלחמה הפכה החברה לחברה ציבורית, גייסה הון וחלמה על גידול נרחב. תוכנן דגם חדש – ג'וולין, חדשני ונועז לתקופתו. הוא תוכנן בידי צעיר יליד רודזיה (זמביה כיום), בשם ג'רלד פלמר, שלפני כן ניהל את משרד התכנון של M.G.
ראשית, המנוע: מנוע קדמי, בוקסר 4 צילינדרים עם קירור מיים – דור שלם לפני סוברו. כך נראה המנוע מהצד:
(שמים לב לכך שהמאוורר נמצא מאחור, מעל גלגל התנופה? הרדיאטור היה מורכב מאחורי המנוע, כמו למשל בפיאט טופולינו)
וכך מלפנים:
יחסית לתקופתו היו למנוע זה, בן 1500 סמ"ק, ויחס דחיסה 7.25 ביצועים טובים: 50 כ"ס ב 4100 סל"ד. גוף המנוע היה מיציקת אלומיניום עם צילינדרים רטובים.
למכונית היה מרכב אחוד בעל מבנה אווירודינמי, מתלה נפרד מלפנים, בולמי זעזועים טלסקופיים, מוטות פיתול, והגה מסרק והיא נועדה לשאת ששה נוסעים (לכן ידית ההילוכים היתה בהגה והמושב הקדמי היה ספסל) – ללא ספק מכונית מאד מאד מתקדמת לזמנה. משקלה הקל (950 ק"ג) תרם גם הוא לביצועים הטובים. אחיזת הכביש היתה משובחת ועד מהרה זכתה המכונית לנצחונות במירוצים שונים. הרי היא:
וכך היא נראית מלפנים:
הגריל שימש גם כמוט ההחזקה של מכסה המנוע, וכך התאפשרה גישה נוחה אליו:
הרי מבט מקרוב יותר אל המנוע:
ומן הצד:
למכונית הזאת סיפור משלה:
כמו הרובר שלי, היא נמצאת רצוף על הכביש מאז שהיתה חדשה, וכבר "עשתה" למעלה ממיליון ומאתיים אלף ק"מ, ועדיין נראית טוב… מצב החיווט, וסנן האוויר החדיש מאשרים זאת. אספקת החשמל היא עדיין מדינמו – שעונה על הצרכים. שימו לב לגלגל התנופה החשוף.
כך נראה לוח השעונים שלה:
וכך הוא נראה מהחלון השני:
אבל התחלנו ביופיטר, ראש האלים, וגם נסיים בו. מכונית הספורט הזו, שהייתה פיתוח של הג'וולין זכתה להצלחות מרשימות במסלולים אבל גם לכמה כשלונות מהדהדים: גל הארכובה חזר ונשבר, אטמי ראש נפרצו וכו’.
ההנהלה החדשה נקטה במספר צעדים שהתגלו בדיעבד כשגיאות טרמינליות.
1. היא מסרה את ייצור המרכבים (האחודים!) לידי יצרן חיצוני (בריגס מדונקסטר).
2. היא החליטה לייצר תיבות הילוכים בבית – תחום שבו לא היה לחברה נסיון.
3. היא השקיעה הון תועפות במירוצים ובהכשרת המכונית אליהם, שכללה אימוץ המנוע מעבר ליכולתו.
תיבות ההילוכים וגלי הארכובה נשברו, והתיקונים במסגרת האחריות עלו לחברה הון, בד בבד עם עלות פיתוח דגמים משופרים – שאמנם פתרו את הבעיה, כפי שראינו, אבל עד שנפתרו מוניטין החברה והנכונות לרכוש את מוצריה נפגעו קשות.
בדיוק אז החליטה הממשלה הבריטית לעלות זמנית את מסי הקניה על רכב בכ 30%. מכיוון שההעלאה היתה זמנית – כחצי שנה – פסק למעשה המסחר בכלי רכב חדשים. ציבור הקונים המתין לירידת המס. המושג just in time עוד לא היה ידוע אז וג'ווט המשיכה לשלם לספקים על החלקים ועל החומרים שהמשיכו לזרום למפעל, ומשכורות לפועלים. הרים של כלי רכב ללא ביקוש הצטברו בחניוני החברה.
המכה האחרונה הגיעה כשפורד רכשה את בריגס והודיעה לג'ווט מהיום למחר שהיא מפסיקה לייצר עבורם את המרכב. ג'ווט נשארה מוטלת על הקרשים ופסקה להתקיים.
המשך NEXT