תגיות
שיפורים בשעון הזמן – ח'.
אבל בטרם אצלול לניתוח מוח בשעון (קיצור הקפיץ) החלטתי לבדוק את תדר התהודה בשעון ג'גר נוסף שישנו ברשותי. זה שעון חדש יותר משעון הרובר, והוצא מפגר של יגואר משנות הששים. ואף כי צורתם החיצונית של שני השעונים שונה בתכלית, הנחתי (קיוויתי) כי יש בהם מספיק חלקים משותפים כדי שהבדיקה תהיה בעלת ערך.
רובר
עם פירוק השעון התברר כי אמנם שני השעונים דומים מאד, ברוב חלקיהם. מצבו של "מנוע" שעון היגואר נראה מצויין, אבל נסיון להפעיל אותו נכשל. בדיקה מהירה הראתה כי סליל האלקטרומגנט מנותק. הוצאתי בזהירות את האלקטרומגנט מהשעון:
והפרדתי בין הסליל ושני הקטבים כדי שאפשר יהיה ללפף אותו מחדש. זה נעשה פשוט על ידי משיכתם החוצה:
הסליל המקורי היה בן 8000 ליפופים בחוט נחושת בעובי 5 מאיות המילימטר והתנגדותו הכוללת 1 קילואוהם. להתנגדות כה גבוהה יתרון כאשר מדובר בשעון מפוקד על ידי מגע. אבל החסרון בשימוש חוט כה דק ברור: מספיק לנשום על ידו והוא נקרע… והעובדה היא כי זה בדיוק מה שקרה בשעון ז"ל. הפעם ביקשתי ללפפו בחוט בקוטר 0.1 מילימטר. התוצאה היתה סליל בעל רבע מספר הליפופים אך גם בעל רבע ההתנגדות, כך שמספר האמפר\כריכות של הסליל נשמר – וזה מה שחשוב לעניינו. בשעון בו הסליל מופעל ישירות על ידי המגע שינוי זה אינו רצוי – אך בשעון בו הסליל מופעל ממעגל אלקטרוני חיצוני זה שינוי מבורך.
הרכבתי את הסליל בחזרה בשעון – וזה התחיל לפעול.
הפעם סריקת התדרים העלתה כי התהודה מתרחשת בתדר 5.0+/- 0.1 הרץ – בדיוק התחום הרצוי.
כדי למדוד את דיוק השעון יש להפעילו הפעלה ממושכת – עם מחוגים. בדיוק בתחום זה היו הבדלים בין שעון היגואר ושעון הרובר. ביגואר מורכב לוח השנתות הקטן ישירות על השעון, בעוד שברובר יש מתאם שעליו מורכב לוח השנתות הגדול. אבל – הם חילופיים! ניתן להסיר את לוח המחוגים של היגואר, להרכיב במקומו את מתאם הרובר, ועליו את לוח השנתות של הרובר.
מתחת למתאם\לוח-שנתות נמצאים צירי המחוגים.
שני הצירים קונצנטריים, כשהמרכזי הוא ציר הדקות. הוא גם מניע זוג גלגלי שיניים בעלי יחס תמסורת 1:12 היוצרים את ציר השעות, שהוא חלול, ומקיף את ציר מחוג הדקות. הנה הם כשהם מורכבים:
שני הצירים ארוכים יותר ביגואר והפרש האורכים ביניהם שונה מאשר ברובר. והתוצאה היא שכאשר מרכיבים את מחוגי הרובר הם מתחככים זה בזה ו"תוקעים" את השעון. הנה השוואה בין גלגל השעות ברובר (קצר, 4.4 מ"מ במרכז) וביגואר (ארוך, 6.8 מ"מ, מימין):
החלפתי בזריזות בין שני גלגלי השיניים ועתה ניתן לקבל רווח מכובד (אפילו גדול מדי, במקצת) בין המחוגים:
והשעון מוכן להרצה ממושכת, לבדיקת הדיוק. הרי התוצאות:
וניתן לראות כי במשך היממה וחצי שהשעון הופעל, היו סטיותיו מהזמן האמיתי זעירות.
אבל על פני שנה סטיות אלה עלולות בכל זאת להיות משמעותיות, ואי לכך משימתי הבאה היא נעילת ה 555 על מתנד גבישי ויצוב התדר שלו בדרך זו.
לסיכום: כל חלקיו המכניים, (שלא לדבר על הופעתו) של שעון הרובר העתיק נשארו בדיוק כשהיו, לא נגרע מהם דבר. נוסף לו רכיב זעיר ובלתי נראה שהופך את פעולתו למדוייקת בתכלית, באופן בלתי תלוי בשחיקה שלו, בטמפרטורה וכו'. כל זמן שעקומת התהודה של הנדנדה מכילה בתוכה את תדר העירור החיצוני – יפעל השעון בתדר החיצוני ולא ב"תדר העצמי" שלו.
ולסיום, כמובטח, מראות התמונות הבאות את מתיחת הקפיץ – מה שמאפשר שינוי תדר התהודה העצמית.
ראשית, משחררים את הבורג המהדק את "עיגון" הקפיץ (חץ צהוב מצביע עליו):
עכשיו ניתן לשלוף את הטריז הנועל את הקפיץ, בעזרת מלקחיים זעירות:
עכשיו יש להחזיר את הטריז למקומו ולהדק היטב, ולהשיב את מוטית העיגון לחורה – ולנעול בבורג.
לא סוף.
כתבת "סוף", אך השארת אותנו עם מספר תהיות וקצוות לא סגורים;
באיזה שעון אתה משתמש בסוף? איך נראה המעגל הסופי של המתנד כשהוא מבוסס גביש?
תודה על התגובה.
בגלל מיעוט הקוראים והעדר התגובות סברתי שאין לאיש עניין בנושא והחלטתי לסיימו. התגובה שלך מעודדת אותי להמשיך!
המשך יבוא…
יש ויש עניין.
למדתי רבות על דברים שלא ידעתי שבכלל קיימים (תדרי תהודה בשעוני קפיץ) והכתיבה המרתקת שלך רק עושה את זה מעניין יותר.
מיעוט הקוראים לדעתי בא בגלל עיקרון ההדדיות; כשאין כתיבה מסודרת וטפטוף סדיר של פוסטים (מן הסתם, כי השיפוץ הסתיים "לכאורה". מי כמוך יודע ששיפוץ אף פעם לא מסתיים…) גם הקוראים לא נכנסים להתעדכן באופן סדיר 🙂
"כשאין כתיבה מסודרת וטפטוף סדיר של פוסטים … גם הקוראים לא נכנסים להתעדכן באופן סדיר"
כן. אבל ניתן, כמובן, לערוך מינוי ולקבל עידכונים במייל. כמה וכמה קוראים כבר עשו זאת.