
תגיות
רובר 10: שיפוץ מנוע ג’.
ועכשיו הגיע תורו של הגיבור הראשי של סיפורנו, הרי הוא בלוק המנוע.
מספרו הוא 6110704 (כלומר המנוע ה 704 בסדרת מנועי 10 כ”ס לשנת 46) והוא נוצק ב 2 לאפריל 1946. אתמול מלאו לו 68…
אחרי 44 שנים של ישיבה בצד, כלוא במחסן נידח תחת הר סמרטוטים, הוא מלוכלך, וחלוד – אבל שלם. כשתולים אותו על חבל ומקישים בו בפטיש מתכת – הוא משמיע קול פעמונים זך.
הצילינדרים במנוע זה נחרטו לא מעט פעמים ב-23 השנים שקדמו להשבתתו, עד כי היה צורך להכניס בהם שרוולים – ואפילו אלה כבר בקוטר 20 OS.
עם כל טלטול של הבלוק נשרו מתוכו פירורי חלודה גדולים. מקורם בשרוולי הקירור. בתקופה בה היה המנוע בשימוש נהגו למלא את מערכת הקירור במי ברז, שנטו לסתום אותה באבנית ולגרום לה לקורוזיה. לכן אחת המשימות הראשונות היתה לנקות את מעברי המים ממשקעים אלה.
לשם כך הסרתי את כל פקקי המים מהבלוק. מטרתם ההיסטורית של הפקקים הללו הוא לאפשר הוצאת שאריות תבנית היציקה מתוכו (לרוב נעשתה התבנית מחול מעורב בחמרי קישור והקשיה). עובי הדופן של הפקקים הללו קטן בהרבה מעובי דופן בלוק המנוע ולכן הם הראשונים לצאת מכלל שימוש עקב הקורוזיה – והחלפתם רצויה בכל מקרה. שליפתם מתחילה בקידוח זהיר של חור במרכזם (בקוטר 6 – 8 מ”מ).
אחרי כן תוחבים ידית ארוכה (למשל מברג) לחור ומטים אותה לכיוון קיר הבלוק. בדרך כלל זה מספיק – לפעמים נחוצות בנוסף דפיקות אחדות בפטיש על הפקק כדי לשכנע אותו לצאת. כך זה נראה אחרי חליצת הפקק:

The water ways had been pluged and filled to the rim with diluted winger, and left that way for several days
הפקק הוסר והשאיר אחריו “קרום” של אבנית וחלודה. עין מנוסה תבחין גם באחד הצילינדרים, מכוסה באבנית וחלודה אף הוא. השלב הבא הוא ניקוי פנים, ככל האפשר, של חטיבת הצילינדרים בעזרת מברשת מתכת חשמלית. הגישה לצילנדרים מוגבלת, ואיתה גם התועלת שבהברשה זו. אחרי כן פקקתי את כל החורים הללו בפקקי גומי:
ומילאתי את חלל שרוול הקירור בחומץ מהול, שזו דרך ידועה ומקובלת להסרת אבנית. השארתי אותו לעמוד כך ימים אחדים, ואז רוקנתי את המנוע מהבליל המתועב שנוצר בו, ניקיתי היטב על ידי אוויר דחוס, וחזרתי פעמים אחדות על התהליך. סיימתי בשטיפה במים צלולים. לאחר מכן תליתי את המנוע על חבל, והקשתי עליו בחוזקה עם פטיש פלסטיק כבד. זה מה שיצא ממנו:
אחרי כן חזרתי על הניקוי המכני, וסוף סוף נראו הצילינדרים כך:
הסרת שכבת האבנית והחלודה משרוול הקירור תתרום רבות לקירור יעיל של המנוע המשופץ.
הבאה בתור היתה מערכת שימון המנוע. באנלוגיה גסה ניתן להשוות אותה לכלי הדם שבגוף. גם הם נוטים להסתם במרוצת השנים במשקעים לא רצויים. את “מחזור השמן” במנוע הרובר ניתן להבין בעזרת עיון בציור הבא:
חלוקת השמן לצרכנים השונים נערכת על ידי צינורות החלוקה (22). משאבת השמן (70) שואבת את השמן מאגן השמן למרכז המנוע, אל ממש מתחת לאוגן המפלג – וישר לתוכם. מיקום המשאבה מסומן בחץ לבן בתמונה הבאה:
השמן מוזרם מהמשאבה ישירות למיסב הראשי המרכזי, ולזוג צינורות החלוקה. הצרכנים הראשונים של צינורות החלוקה הם זוג המיסבים המרכזי של גל הזיזים (22).
צינור חלוקה אחד פונה לצד הקדמי של המנוע, והוא מספק שמן למיסב הראשי הקדמי, למיסבי גל הזיזים הקדמיים, ול”מתיז השמן” על גלגלי השיניים והשרשרת של התזמון. הפרטים נראים בציור הבא:
A הוא החלל בו נמצא בית מיסבי גל הזיזים הקדמיים. השמן מוזן למרכזו, בין שני המיסבים. B הוא קצה צינור ההזנה. הוא אטום בבורג ואת הסיבה לכך נראה בהמשך. C הוא מקום תבריג “מתיז השמן” והוא נמצא בדיוק באמצע בין גלגלי השיניים של התזמון. D הוא בית המיסב הראשי הקדמי. מהתמונה ניתן בברור לראות את כווני זרימת השמן (חיצים).
ממיסב גל-הזיזים הקדמי ממשיך השמן לבורג חלול (119) אליו מתחברת הזנת השמן ל”פסנתר” – נדנדי השסתומים הנמצאים מעל לראש.
צינור החלוקה השני מבצע פונקציות דומות במיסב האחורי.
החיצים מורים את כוון זרימת השמן. גם למיסב גל-הזיזים האחורי צמוד בורג חלול. תפקידו להזין את השמן למד לחץ השמן אשר בלוח המכשירים, ואופציונלית, לפילטר שמן מסוג “מעקף” (by-pass).
את שני צינורות החלוקה הללו צריך היה לשלוף מהמנוע, משני טעמים:
א. כדי שתהיה גישה טובה לקדחי מרימי השסתומים. עוד על כך בהמשך.
ב. כדי לנקות אותם היטב מהפסולת שהצטברה בהם במרוצת השנים ויצרה במנוע “הסתיידות עורקים”.
הצינורות מחוזקים למקומם בשני ברגי 1/4 BSF, שפירוקם לא היווה בעיה, אבל פרט לכך הצינורות מוכנסים למקומם בכוח רב ושליפתם אפשרית בעיקר על ידי חולץ. כל צינור מסתיים בפקק שהוא בורג 7/16 W. האחד (26) הוא בעל ראש משושה ופירוקו לא היווה בעיה מיוחדת. השני (25) עשוי מארד, חסר ראש ומחורץ. הדרך היחידה לפרקו היתה על ידי קידוחו והברזה מחדש של הקדח…
אופן החליצה מודגם בתמונה הבאה:
והרי הצינור שנחלץ. מלא וממולא ב”ג’יפה” מוצקה:
שני הצינורות הושרו בתמיסת ניקוי באמבט אולטרסוני לתקופה ממושכת, ובסוף הועברו בהם “חוטר נקוי”, ופלנלית שרויה בבנזין. רק אז התחילו להיות נקיים.