רשמי ביקור ביריד הסתיו, ביולי, אנגליה (ב)

פורסם על ידי lulisml בתאריך 19 בספטמבר 2015 ב-רוחות רפאים | 3 תגובות

"המכונית למכירה" הבאה שלצידה נעצרתי היתה ארמסטרונג–סידלי WHITLEY STATION COUPE (DOUBLE CAB PICKUP) משנת 1949. מין כלאיים מוזרים בין מכונית פאר וטנדר, מבשרתם הקדומה של ה"דבל קבינה" האל-קמינו והרנצ'רו גם יחד.

תולדותיה של ארמסטרונג-סידלי, מקובנטרי, אפייניות לתעשית הרכב האנגלית. החברה נוצרה משורה של מיזוגים ורכישות בראשית המאה העשרים וסופה שנבלעה ברולס–רויס בשנת 1960. חברות האם שלה עסקו בציוד תעופתי וצבאי – בפרט מנועי מטוסים. (כך הגיעה לארץ הארמסטרונג–סידלי היחידה ששוטטה בכבישיה).

כעיסוק צדדי עסקה ביצור מכוניות פאר כבדות – והיקף הייצור שלה היה גדול בהרבה מזה של AC או אלביס. החדשנות שבה התבטאה, החל משנות השלושים בתיבת הילוכים מסוג וילסון, אותה ייצרה גם עבור אוטובוסי ליילנד, למשל.

אחרי המלחמה היתה א.ס. בין הראשונות שחידשו את ייצור מכוניות הנוסעים – אבל גם הם נדרשו להתמקד בייצוא ואז עלה בדעתם ליצור את בן–הכלאיים הזה וליצאו לאוסטרליה – כפי הנראה רעיון מוצלח מכיון שלמעלה מ4000 יחידות יוצרו.

למעשה מה שראיתי לא היתה מכונית אלא פרויקט שיפוץ שלא הסתיים, והוצא למכירה. לא אחד יגיד לכם כי כל מה שדרוש לפרויקט שיפוץ הוא ממון וזמן – אבל האמת היא שהכרחי מרכיב חשוב נוסף: דבקות במטרה. בלעדיו יתקע הפרויקט במוקדם או במאוחר – וכבר היו דברים מעולם.

ומכיוון שהמכונית היתה מורכבת רק בחלקה, ניתן היה להתרשם מאחדות מתכונותיה המכניות. הרי הוא המתלה האחורי:

כן, אתם רואים נכון: underslang! גם בארמסטרונג–סידלי, ולא רק ברובר, AC, ואלביס. בניגוד לרובר, בה הקפיצים האחוריים נמצאים מחוץ לקורות האשיה, כאן הם נמצאים ביניהם. שימו לב למבנה המסועף של מגבילי התנועה (מעלה–מטה) של הקפיצים. הם באמת התכוונו שהמכונית הזאת תעבוד קשה בדרכיה הקשות של אוסטרליה.

מבט נוסף מגלה עד כמה הכל שם דומה למה שקיים ברובר:

בולמי הזעזועים המפרקיים של לובקס, הבלמים המכניים של גירלינג…

אז האם כל קובנטרי של שנות השלושים–ארבעים underslang?

מכונית שנוכחותה בלטה מאד במגרש היתה יגואר סימן 4.

זו מכונית שכונתה לפני המלחמה בשם SS100 וייצורה נמשך, בשינוי שם אך בשינויים טכניים קטנים בלבד – אחריה.

כך נראה החלק האחורי של האשיה שלה:

כמובן.

הדמיון למוצרים אחרים של קובנטרי כה גדול, עד כי לעיתים, בעתות מצוקה, השתמשו באלביס באשיות של יגואר כדי שיוכלו לספק ללקוחות את המכונית בזמן…

הנוכחות של המכונית בלטה לא רק מכיוון שהיו אחדות כאלה במגרש – אלא גם ההתקהלות סביבן ובגלל מחירן הגבוה, פי שלוש ויותר מאשר הAC, האלביס והארמסטרונג–סידלי שהיו במקום (ומכוניות אלו היו יותר יקרות בזמנן מהיגואר, הציעו מכל טוב והן גם יותר נדירות עד היום הזה). ובכן, מדוע?

הדבר קשור בראש ובראשונה לכך שהשם יגואר מוכר להרבה יותר אנשים מהשמות האחרים.

אני חושב שהמחיר הזול יותר אפשר תפוצה יותר גדולה (בפרט לארה"ב ולאוסטרליה) וגרם ליותר אנשים להכיר את השם יגואר כמייצג את תעשיית הרכב הבריטי היוקרתי. אך מן הראוי להוסיף אלמנט נוסף: החדשנות. בניגוד לעמיתותיה משנות השלושים שקפאו וחדלו לחדש, המשיכה יגואר לסדרות XJ ו E, כל אחת וחידושיה, וגרמה ליותר אנשים צעירים יחסית לדעת על קיומה.

בהקשר זה יגואר עשתה שגיאה מזעזעת כשדחתה את בקשתם של מפיקי "ג'ימס בונד" להעמיד מכונית לרשותם. הנ"ל פנו לאסטון–מרטין, שהיתה על סף כליה – והשאר היסטוריה…