אוקטובר
18
תגיות
מה נכון לעשות
דווקא עכשיו כדאי לעצור רגע ולהזכר בדברים הללו, שפורסמו בידיעות אחרונות ב-5 ליוני 1995 – יום הזכרון למלחמת ששת הימים ושנה לפני שבנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה בפעם הראשונה.
צעד נכון בדרך להרגעת הרוחות יהיה התייצבותו עכשיו של ראש הממשלה בפני העם והעולם בהודעה כי ישראל תגן על המסגדים בהר הבית ולא תתן לאיש לפגוע בהם, בלי קשר לדתו ולעמו.
יזהר סמילנסקי
איפה הם המסגדים
תמונה ב”מבט שני”: במקום מכובד בחדר המנהל של בית־ספר דתי בירושלים, ושני המסגדים הידוﬠים בירושלים, מסגד ,,אל אקצה” ומסגד ﬠומר (כיפת הסלﬠ) אינם בה, פשוט אינם. ﬠל מקומם במרכז התמונה מתנוסס רק בית אחד, בית חדש.
ואיפה המסגדים ההם? לאן נﬠלמו? איך נﬠלמו?
האם פצחה האדמה פיה ובלﬠה אותם, האם נתנדפו לחלל האוויר ונמוגו, האם אלוהים נשף בהם ונﬠלמו?
מה קרה? מה היה הסיפור? ובלי להרפות: איך נﬠלמו המסגדים ומי ﬠשה שײﬠלמו ואיך?
אלוהים מן הסתם לא התﬠרב כפי שלא התﬠרב מאז נבנו. וכנראה ﬠשו זאת אנשים במו ידיהם, כשהתנפלו יום אחד על המסגדים גדודי גולדשטיינים והשמידו ומחו את בתי התפילה וגירשו ואולי גם רצחו את המתפללים בהם.
מה אומרים מורי בית הספר ורבניו, כשהם מצביﬠים בסיפוק ﬠל המקדש החדש המתנוסס בתמונה באמצﬠ ההר – מה הם ﬠונים לשאלה איפה המסגדים? איך נﬠלמו? מי ﬠשה את זה ואיך?
התמונה תלויה במקום של כבוד וכאילו הנה לפנינו התגשמות משאת הנפש. אבל היא שותקת ﬠל השאלה איך הפכה התוכנית שבלב למציאות שבשטח, אף כי מי שתולה תמונה כזאת, אי אפשר שאין לו מושג ואין לו איזו תוכנית בליבו ואולי גם במגירתו – איך לﬠשות את הדבר הנכסף הזה, איך לרשת את המסגדים ואיך להרוס ואיך למחות אותם מﬠל פני האדמה. אותם ואת האנשים שהתפללו בהם.
חזקה ﬠליהם שהם יודעים ורק אינם מספרים בקול איך יפנו את שרידי המסגדים ואת גוויות האנשים המתפללים, קודם לחנוכת בית מקדשנו שיתנוסס כﬠת לבדו בראש ההר.
הגשמת התוכנית שבלב, בלי להביא בחשבון לא את הדלקת כל הﬠולם – מן האוקיאנוס ההודי וﬠד האוקיאנוס האטלנטי, ואת כל הﬠולם כולו, וגם לא את שריפת ההיסטוריה היהודית ואת השמדת רוח היהדות.
מה היו אומרים תולי התמונה הזאת, אילו ראו לפניהם תמונה שמחקו ממנה את הכותל המﬠרבי, למשל, בלי לפרט איך פתאום נﬠלם? ומה היו מבינים מﬠצם הימצאותה של תמונה כזאת? ואם תשובה כגון “זו אצבﬠ אלוהים”, היתה מספקת אותם?
כדי למחוק מן ההר את שני המסגדים ולהקים ﬠל מקומם בית חדש – צריך מלחמה. ותולי התמונה חייבים להשיב ﬠל האחריות למלחמה הזאת. ואם לא, צריך שיזכרו כי השם ,,הר הבית” אינו אלא שם וזיכרון היסטורי ﬠתיק, וכי בפוﬠל יש רק הר-שני-המסגדים, וכל תמונה וכל תוכנית או התכוונות לסלק אותם איננה רק תוכנית פלילית, אלא היא פצצה-קצרת-פתיל ומן האפּוקליפטיות ביותר.
זו איננה תמונה תמימה של גﬠגוﬠים מיסטיים לבית המקדש, זו תוכנית מיבצﬠ שטנית, זו הסתה להשמדה, זו מזימה של אנשים צבוﬠים ומתחסדים ושבﬠ תוﬠבות בלבם. הם אינם חושבים ﬠל הבית שיהיה נכון באחרית הימים, הם מכינים בני בליﬠל שיטמינו את הפצצה הנוראה ביותר שתוכל להמיט חורבן ﬠל הכל.
אין לנתניהו את האמינות של מוכר מכוניות יד-שנייה.
מישהו באמת חייב להגיד את הדברים האלה, אבל לא הוא.
ביקורת בחמש מערכות:
מערכה ראשונה: כל בני האדם ראויים שתהיה להם משאת נפש. לחובבי הר הבית יש משאת נפש לגיטימית לגמרי, אולי יותר לגיטימית ממשאת הנפש של מאות מליוני מוסלמים לקבוע דווקא במקום הקדוש ביותר ליהודים המאמינים את הקיר אליו היה קשור הסוס עימו נישא מוחמד לשמים (כאילו שיש מובאה כלשהי בכתבי האסלאם לזהותו של אותו קיר).
מערכה שנייה: כל אוכלוסיה גדולה של בני אדם מפולגת לפי אינספור משתנים. אפשר להניח שהתפלגויות של משתנים רבים הן גאוסיאניות, לגאוסיאן יש תוחלת, סטיית תקן וממומנטים גבוהים נוספים מסביב לתוחלת. מטבע הדברים יש לו גם זנבות. יש רק אוכלוסיה אחת ע”פ כדור הארץ שעל-פניו ניראת מפולגת מלבנית: זו של צפון קוריאה. לא הייתי רוצה לראות את כל תושבי ישראל בדמותו של ישראל סמילנסקי, גם אם הוא דמות חיובית ביותר. טוב שהחברה שבה אנו חיים הטרוגנית ותוססת.
מערכה שלישית: רק הקצוות הרחוקים של הגאוסיאן הישראלי לפיו מתפלג “משתנה הלאומיות הדתית” הם גם אלימים כפי שתיארת. אולי אלפים בודדים אולי רק מאות. כפי שנוכחנו כולנו לדעת בעשור האחרון (ואני מקווה שאתה לא נמנה על מכחישי המציאות) אצל הערבים המוסלמים התוחלת עצמה מגרדת את הפאזה האלימה. אנו עדים להתנהגות נפוצה של זומבים היוצאים למסע שיסוף איברים למשמע ססמת הפעלה דוגמת “תקריב” או “אללהו אכבר” כמעט בכל מקום בעולם הערבי והיא מגובה בתמיכה של רבדים רחבים בחברה הערבית.
מערכה רביעית: רוב היהודים החולמים על בית המקדש מאמינים שהוא ייכון מחדש בנס. אין להם כל רצון או צורך מנטלי לשחוט אף אחד, אין בהם צימאון לדם, אין בהם שנאה (ואף נהפוכו, מדהים אותי כל פעם מחדש כיצד הם מתמודדים עם מצבים שבכל אדם נורמלי היו מעוררים שנאה). יש להם צורך פנימי אנושי מאוד לראות בהתגשמות חזון הנביאים בו הם מאמינים. בניגוד למה שאתה טוען הם פשוט רוצים לחזות בנס. בודדים – שבר שברו של אחוז – עונים לתיאור שלך, כאמור זה בלתי נמנע סטטיסטית, וזה רחוק מאוד מהמסה הקריטית ליצירת חורבן חברתי.
מערכה חמישית: מליוני מוסלמים מביעים את נכונותם למות למען אל-אקצה. תרבותם רוויה אלימות, הם מקדשים את המוות עם דמיון מופרע על גן עדן רווי עינוגים חושניים. חלק לא קטן מהם נופל לקטגוריה של פסיכוזה. ולמרבה הפלא כל זה בכלל לא נוגע לך למרות שאתה הומניסט שאינו מבחין בין בני אדם על פי דתם, אלא רואה בכולם רק את אנושיותם. באמת אוקסימורון מוזר… מצד אחד הערבים המוסלמים הם כמו כולם, מצד שני הפסיכוזות שלהם אינן מהוות “פצצה שתמיט חורבן על הכל”. תרשה לי לחדד: אם מאות מליוני ערבים משתגעים זה לא נוגע לך. אם מאות יהודים משתגעים אתה נתפס לבהלה. אבל כל בני האדם כמובן שווים וכל התרבויות ראויות.
הדרן: האיום על האנושות השפוייה לא מגיע מקומץ קנאים יהודים אלא מציביליזציה שלמה שהגנום התרבותי שלה נושא עימו אללים של אלימות שנאה ואכזריות. הביטוי של האללים הללו בתרבות הערבית אינו תלוי במה יעשו או לא יעשו היהודים. הוא תלוי במה יעשו או לא יעשו הערבים. נכון, יש גם קומץ קנאים לאומיים יהודים אבל כמו בכל קבוצה אתנית קיומן של קצוות הוא בלתי נמנע. בחברה האיסלמיסטית הערבית האלימות אינה יושבת בקצוות אלא היא חלק מהמיין-סטרים.
השלטון על הר הבית בידינו ומכאן שחובתנו להרגיע את חששות הערבים. זה תפקיד הממשלה והיא לא עושה זאת. .
ולזה קוראים הסתה
לא, אינני מסכים אתך. חובתנו היא להראות אחריות ומשילות. באחריות אנחנו דווקא די בסדר, הולכים על גחלים. במשילות אנחנו גרועים ולמרבה הצער חולשותינו מזמנות את ההסתה והאלימות. לדעתי את האשם בגל האלימות הנוכחי יש לתלות אך ורק במסיתים ובמוסתים. את האשם בקיומה של ההסתה עצמה אפשר לתלות בממשלה על שאין היא מטפלת בה כראוי.
את ראאד סלאח וחבר מרעיו כלל לא מעניין מה אתה עושה כדי להוכיח שאין לנו עניין בפגיעה באל אקצה. לדידו עצם קיומך כאן הוא חילול הקודש (ושמא עצם קיומך בכלל). לכן גם אינני סבור שהתרפסות כלשהי בפני עולם האסלאם תשפר את המצב. נהפוכו, לטווח הארוך היא רק תסבך אותו.
אל תסתתר אחרי גבו של ראאד סלאח. לביבי היו עשרים שנה כדי להודיע שממשלת ישראל תגן על המסגדים ולא תתן לאיש לפגוע בהם. לא רק שלא עשה זאת, אלא הניח לשרים ולכל מיני אגודות סהרורים להודיע שהם כן הולכים לעשות זאת. הכוחות ממשלת ישראל – ראאד סלאח כל כך לא שווים, והההבדל בין האחריות שמוטלת על כל אחד מהם כל כך שונה, שהצגתם כשני משתנים שווי ערך במשוואה מופרכת.
מדינת ישראל העבירה את השלטון בהר הבית לידי הווקף המוסלמי (ורשמית לידי הירדנים) אף שאווילי היה לדעתי לעשות זאת. למרות שעל הנייר יש כאן חופש פולחן לכל הדתות, בפועל רק היהודים מנועים להגיע אל המקום הקדוש או היקר להם ביותר. אין עוול ועיוות גדול מזה. גירוש היהודים מהר הבית ומניעה מהם להפלל שם (לא בתוך המסגדים כמובן) היא גסות שלטונית כוחנית כעורה ומבישה.
מדינת ישראל מגוננת על ערכי האסלאם בנפשה אף שאותו אסלאם עצמו אידיאולוגית תומך בהשמדתה ובהשמדת הערכים עליה הוקמה. ומנגד, מוסלמים מרגישים כאן בטוחים בפולחנם יותר מכל מקום אחר בעולם הערבי. כאן סוני לא רשאי לערוף ראשו של שיעי או להיפך, כאן לא סוקלים נשים שנפלו קורבן לאונס, כאן לא מפוצצים מסגדים. הנסיון להשחיר פניה של מדינת ישראל בהיבט הזה – בפרט לאור מה שקורה *בכל* מדינות ערב – הוא נלוז בעיני.
ראאד סלאח הוא נציגה הנאמן של מפלצת כעורה בדמותו של האסלאם הרדיקאלי, וההתמודדות האמיתית של ממשלת ישראל היא עם מה שהוא מייצג, עם האידיאולוגיה המטורפת שהוא מקדם. הוא הוא הסהרורי המופרע שעלול להצית פה הכל, והמדהים בעיני הוא שטירופו שקוף בעינך בעוד שאותם יהודים להם אתה קורא סהרוריים אינם מגיעים בסהרוריותם לקרסוליו. גם התמיכה לה זוכים סהרורינו מקרב בני עמם כמוה כאין וכאפס מול התמיכה לה זוכה ראאד סאלח מקרב בני עמו.
בין אם אתה מקבל זאת ובין אם לאו, ליהודים יש זכות ללאומיות ולפולחן דתי לפחות כמו שיש לערבים. גם כאן אני לא מבין איך הצרכים שלהם שקופים עבורך בעוד שצרכי צוריריך המוצהרים כה יקרים ללבך. אני מבין שאתה מפחד שבעטיים של היהודים המאמינים משנה המדינה היהודית אופייה עד בלי הכר. אבל החברה הישראלית היא ישות דינאמית, היא לובשת ופושטת צורה, היא אינה שוקטת על השמרים והיא לא תתפתח לצלילי החליל הפרטי שלך או של כל אחד אחר, אלא לפי דרכה שלה המבטאת את הממוצע המשוקלל של רצון כל נתיניה.
משונה שאינך מבין שלווקף אין צבא ואין משטרה ואין לו שום כוח אלים מונופולי, ולכן אין לו אותה אחריות כמו לממשלה. בעיקר אין לו אחריות על עם קטן שאסור לו לקומם כוחות אדירים נגדו, על דברים שסובלים דיחוי. הקמת בית המקדש והפולחן על הר הבית לא ירדו מהשמים עם לו”ז ויכולים לחכות.
רואותיי תקינות.
הרעיון טוב ונכון, הבעיה היא שהשליטה בהר הבית היא על הנייר של ישראל, ובפועל המקום מנוהל בעיקר על ידי הוואקף / ירדן (ע”ע מבצע החפירות של המסגד המכונה ‘אורוות שלמה’), ואלו לא יאהבו מה שעשוי להראות כנסיון ישראלי להשתלט על המקום.
הר הבית צריך להיות מוגדר כמקום תפילה בלבד, וכל העצרות / הלוויות / טיולים / משחקי כדורגל שנערכים במקום צריכים לעוף החוצה, ביחד עם מסיתים ידועים שצריכים להיות מוגבלים בכניסתם למקום. מצד שני, גם את גירוש כל הנספחים מההר הוואקף וירדן לא יאהבו, כי זה יראה כנסיון השתלטות ישראלי על המקום.
לסיכום נדרש אומץ לב ומנהיגות ממשלת ישראל והעומד בראשה, האם זה יקרה? ספק גדול.