חלב, הנכבה.

פורסם על ידי lulisml בתאריך 16 בדצמבר 2016 ב-רוחות רפאים | 2 תגובות

הרס חלב, הטבח בה, הטיהור האתני (במקרה הזה – הדתי), עמידת העולם מנגד, היחס לפליטיה – מאיר מחדש שאלות החוזרות ונשנות מאז ראשית הציונות ואינן מרפות מאיתנו.

נתחיל בפליטים.

מיליוני בני-אדם נמלטו מסוריה הנכתשת מבפנים ומבחוץ. לרבים ניתן מחסה בארצות השכנות, ולא מעט מהם מנסים למצוא חיים חדשים באירופה – ובכל מדינה אחרת המוכנה לפתוח שעריה בפניהם.

באירפה התעוררה התנגדות גדולה לקליטתם. לא רק מתחרים על מקומות עבודה ופרנסה ראו בהם, לא רק איום בטחוני, אלא גם איום תרבותי. גוף זר המנסה לאלח הווית חיים עתיקה. הימין התעורר עד כדי כך שמתחוללת רעידת אדמה פוליטית באירפה, והאיחוד האירופי מתערער.

וראו: איש אינו רואה בהם שליחיה של ממשלה קולוניאליסטית, נושאיה של מזימה אפלה. הכל מבינים שאלה פליטים אומללים המנסים לבנות מחדש את חייהם.

הפליטים הסוריים מגיעים למדינות עצמאיות, בהן נתון השלטון בידי עם הארץ. רובם באים כפרטים, ומנסים להשתלב בתוכן, לא לשנות אותן (אם כי קיים בהם מיעוט בולט ותוקפני המודיע כי מטרתו להשתלט עליהן באלימות ולשנות אותן מן היסוד).

בחינה לא מתלהמת ולא שטופת תעמולה של תולדות הציונות תראה כי הרוב הגדול של היהודים הגיע לארץ בעל כורחו – פליטים. הראיה החזקה ביותר לכך היא שכמעט כולם היגרו לצפון אמריקה (ולא לפלשתינה) כל עוד היה הדבר אפשרי, עד שנסגרו שעריה ב–1923. רוב העולים לארץ הגיעו אליה כברירת מחדל. הגיעו לארץ שנשלטה בידי מעצמה זרה ונתקבלו בה בעוינות רבה על ידי עם הארץ. והסיבות להתנגדות זו הן אותן סיבות שבגללן הפליטים הסוריים מתקבלים בעוינות באירופה: מתחרים על מקומות עבודה ופרנסה, מהווים איום תרבותי, גוף זר המנסה לאלח הווית חיים עתיקה.

ארץ ישראל שימשה ארץ מקלט לפליטים היהודים עד 1939, שאז נסגרו שעריה על ידי שלטונות המנדט בלחץ המרד הערבי. דווקא באותה שעה טרגית בה הברירה בפני היהודים היתה להמלט מאירופה או למות.

סגירת שערים זו, שנמשכה עד הקמת המדינה ב1948, סיפקה את רוב האנרגיה להקמתה והייתה המניע לחקיקת חוק השבות.

בראיה זו הטענה בדבר היות הציונות חיל החלוץ של הקולוניאליזם האירופאי במזרח התיכון היא לעג לרש. אירופה הקיאה מתוכה את היהודים ומצידה שיעלמו לאן שלא יהיה, או יעלו בעשן. ודווקא בשעתם הקשה ביותר מעצמה אירופאית מנעה את הצלת היהודים על ידי הגירתם לארץ – בלחץ הפלשתינאים שלא היו מוכנים לקלוט פליטים יהודים בקרבם.

ובחזרה לטרגדיה של חלב.

מה היה קורה לו ניצחו הערבים ב־1948? האם היו מסתפקים בטבח חלקי וב"טיהור אתני" של השאר? ולאן? אי אפשר להסיק מהנעשה בחלב כיום שגורל יהודי ארץ-ישראל אז היה כגורל הסונים בחלב כיום.

אבל אפשר להבין את הפחד הגדול, הממשי, שכך אמנם יהיה. אותו פחד שהיה המנוע לעוצמת המלחמה בערבים, ולמניעת שובם של הפליטים לבתיהם, שדותיהם ורכושם.