אפריל
21
תגיות
כמה מילים על סיפור
“אנשים אינם נכספים לראות בסיפור אלא את אגדת–חייהם הבהירה. […] שהמעשים החיוביים והמבטיחים גאווה יובלטו ויאורגנו לשלמות גדולה, טובה ומיטיבה. ותקום אז מצבת–זכרון לתפארת. […] ופתאום מגיח מישהו ומעז ללכלך בשוליה, כשבידיו סיפור–מעשה כביכול, שולי ומרושﬠ כאחד. מייד הופך הלז להיות עוכר–ישראל, משמיץ מלחמות–היהודים, ותומך ברשעים שבשונאיהם. כמובן שאין סובלים לכלכן כזה והכול מוחים כנגדו וגם שולחים בו יד.
[…]
הסיפור מודפס, קיים ועומד, מושמץ כפי שהוא.
אין הוא סיפור כדי למצוא חן, ואין הוא סיפור כדי לא למצוא חן. ולא כדי להטיף מוסר ולא כדי להתנבא לצדק. אבל גם לא כדי לעשות מצבות זיכרון, ולא לתקן איזו היסטוריה ולפרכסה. הוא סיפור וזה הכול. והטרדה שאנשים חשים שהם נטרדים ממנו אינה כולה מסיבות פוליטיות, ביטחוניות, תעמולתיות, או בגלל אי–דיוק עובדתי. יש בו כנראה משהו פנימי מאלה. ומכל–מקום, סיפור, אם הוא סיפור, אינו בא אלא כדי לזכות בקשב – וזה הכול. בין אם קשב שמוליד הסכמה, ובין אם קשב שמעורר מחאה, או היזכרות, או התעגממות, או, שמא, גם הרהור קטן על אדם ועל מעשי אדם לאדם. ומכל מקום סיפור שפונה אל בני–אדם בענייני בני–אדם. וידבר הסיפור ומחברו יחריש.
[…]
לא כל הזמנים, אלא פינה אחת בעולמו של בורא–העולם הייתה עצובה בלי פורקן לעוצבה. ומחכה, כמו כולנו, למצב חדש שאולי יבוא, ושלא יתבע עוד מבני–אדם להיזרק אלה באלה כדי להכאיב ולהרבות עצבות, ולא יגרור אותם להוסיף כאב על עצב – כשנצליח לעשות דברים ותסור מלחמה מן הארץ.”
מתוך: ס. יזהר – “בטרם אחריש“, ידיעות אחרונות, תרבות וספרות, 24.02.78.