כמה מילים על סיפור

"אנשים אינם נכספים לראות בסיפור אלא את אגדתחייהם הבהירה. […] שהמעשים החיוביים והמבטיחים גאווה יובלטו ויאורגנו לשלמות גדולה, טובה ומיטיבה. ותקום אז מצבתזכרון לתפארת. […] ופתאום מגיח מישהו ומעז ללכלך בשוליה, כשבידיו סיפורמעשה כביכול, שולי ומרושﬠ כאחד. מייד הופך הלז להיות עוכרישראל, משמיץ מלחמותהיהודים, ותומך ברשעים שבשונאיהם. כמובן שאין סובלים לכלכן כזה והכול מוחים כנגדו וגם שולחים בו יד.

[…]

הסיפור מודפס, קיים ועומד, מושמץ כפי שהוא.

אין הוא סיפור כדי למצוא חן, ואין הוא סיפור כדי לא למצוא חן. ולא כדי להטיף מוסר ולא כדי להתנבא לצדק. אבל גם לא כדי לעשות מצבות זיכרון, ולא לתקן איזו היסטוריה ולפרכסה. הוא סיפור וזה הכול. והטרדה שאנשים חשים שהם נטרדים ממנו אינה כולה מסיבות פוליטיות, ביטחוניות, תעמולתיות, או בגלל אידיוק עובדתי. יש בו כנראה משהו פנימי מאלה. ומכלמקום, סיפור, אם הוא סיפור, אינו בא אלא כדי לזכות בקשב – וזה הכול. בין אם קשב שמוליד הסכמה, ובין אם קשב שמעורר מחאה, או היזכרות, או התעגממות, או, שמא, גם הרהור קטן על אדם ועל מעשי אדם לאדם. ומכל מקום סיפור שפונה אל בניאדם בענייני בניאדם. וידבר הסיפור ומחברו יחריש.

[…]

לא כל הזמנים, אלא פינה אחת בעולמו של בוראהעולם הייתה עצובה בלי פורקן לעוצבה. ומחכה, כמו כולנו, למצב חדש שאולי יבוא, ושלא יתבע עוד מבניאדם להיזרק אלה באלה כדי להכאיב ולהרבות עצבות, ולא יגרור אותם להוסיף כאב על עצב – כשנצליח לעשות דברים ותסור מלחמה מן הארץ."

מתוך: ס. יזהר – "בטרם אחריש", ידיעות אחרונות, תרבות וספרות, 24.02.78.

לקריאה נוספת