ינואר 06

יד ראשונה מרופא (ל"ח) – התנעה

מכיון שנמצאים ברשותי מספר מנועים תקינים סרתי במשך סוף השבוע אל כל אחד מהם פעם ועוד פעם וניסיתי לסובב אותם ידנית, כדי "לכייל" את ההרגשה. בכולם הורגשה היטב הדחיסה, והסיבוב נע בקפיצות של 180 מעלות כל אחת.

מדאיג.

ביום ראשון חזרתי לסדנה מצויד במצבר ובמד קומפרסיה. הסרתי את המצתים והחלתי למדוד בצילינדר מס’ 1:

C1

Cylinder No. 1 compression test. low

100 PSI ? קצת נמוך (לעומת 120 שנמדדו ב”בבדיקת הקבלה”), אבל עדיין סביר למנוע, ובהחלט לא מתיישב עם טעות דרסטית בתזמון (“תיאורית משה").

בצילינדרים האחרים היתה הקומפרסיה נמוכה עוד יותר:

C2

No. 2. after a few turns it had climbed to 120

מוזר – אבל שוב, הסיבה לא יכולה להיות טעות בתזמון אלא אולי פיקשוש בכונון השסתומים. לא התעצלתי, הסרתי את מכסה השסתומים ובדקתי את כוונונם אחד אחד, כל השמונה. הוא היה ללא דופי.

חזרתי על הבדיקה בצילינדר מס’ 3 והשגחתי בתופעה לא צפויה: עם כל סיבוב של המנוע הקומפרסיה עלתה! אחרי סיבובים אחדים היא כבר הגיעה ל־90 PSI. הסבר אפשרי? קצת לכלוך או חלודה שהתיישבו על שטח המגע בין השסתומים ותושבותיהם ונוקו עם הפעלת השסתומים.

אם כך, שיערתי, התנעה תחזיר את המנוע לאיתנו. החלטתי לנסות להתניע.

לשם כך יש להשיב את הרדיאטור למקומו ולמלא בנוזל את מערכת הקירור.

הציור הבא מפרט את הרכבת הרדיאטור:

chasis

Radiator lay out

הרדיאטור יושב על מנשא הכנפיים הקדמיות (135) שמצידו יושב על המתאם (136) שמצידו יושב על לוחית המרווח (137). הרדאטור חודש כבר מזמן וזכה בליבת נחושת חדשה. המנשא גם הוא נוקה וגולוון לפני עידן ועידנים. המכונית הגיעה, הפלא והפלא עם מתאם חדש ותקין לחלוטין. אבל לוחית המרווח היתה חסרה. כלומר פשוט המכונית הגיעה בלעדיה. למזלי היתה בידי לוחית פסולה כזאת, זכר לרובר 10 שפירקתי אי־אז (הלוחית הזו משותפת לרובר 10 ו 12). טינו, ניחשתם נכון, ייצר חיש קל 2 לוחיות במקום. הרי הישנה, החדשות והמתאם בצילום מחזור, מטשטש במקצת:

toshevet

From right to left: Remains of Rover 10 spacer (137) modeled reproduction

עכשיו ניתן היה להכין את הרדיאטור להרכבה במקומו:

rad

The radiator is ready for installation

כל צינורות הגומי הושבו למקומם, החבקים הודקו ומערכת הקירור מולאה ב"מים כחולים", לפי המלצתו של איש הרדיאטורים, שהשתתף לאחרונה ביום עיון בטכניון, בו הרביצו בו תורה ודעת.

עכשיו הרכבתי את לוח המכשירים המאולתר, עוד מימי אורי, הכולל מד לחץ שמן, מד טמפרטורה, מתג התנעה, משאבת דלק וסליל הצתה (coil ולא "כוהל"!) (ואפילו בקר דינמו, אלא שבמנוע הזה מורכב אלטרנטור דמוי דינמו ואין בו צורך). ערכתי את כל חיבורי החשמל הדרושים, ואפילו חיברתי מפלט (“אגזוז") זמני. אבל אז שוב נגמר היום, וכמו שאמר אבו עלי לאחר שניסה לחסל זבוב באלה הכבדה אבוארבעין "הצדק יעשה בפעם אחרת".

למחרת כיבדתי את טינו בלחיצה הראשונה על כפתור ההתנעה:

אחרי התחממות קלה הראה מד הוואקום את הקריאה הבאה:

vacuum

Vacuum reading is – 550 mBar

כלומר מינוס 550 מיליבר, קריאה מושלמת של מנוע תקין. המחט היתה יציבה לחלוטין מה שמעיד כי כל הצילינדרים (והשסתומים) פועלים כיאות ושווה. לא היה צורך בשום כוונון נוסף.

כזכור הותקנה במנוע הזה משאבת מים מחודשת עם אטם דינמי חדש. ברגעים הראשונים של פעולתה היתה דליפת נוזל קירור מהאטם הזה אבל אחרי ש"התיישב" במקומו היא פסקה לחלוטין. טמפרטורת העבודה התיצבה על 72 מעלות צ’ מה שמראה כי גם הטרמוסטט החדש פועל כמצופה.

אחרי כמחצית שעה עבודה כיביתי את המנוע והחלפתי שמן. ואז ניסיתי שוב לסובב את המנוע עם המנואלה. אוף – קשה! בקושי עוברים מ 180 מעלות אחד למישנהו.

הפאסה הראשונה של השיפוץ הסתיימה, ובקרוב תתגלגל האשיה שלנו למקומות חדשים להתחיל בפאסה הבאה.

הפרק הבא NEXT

הפרק הקודם PREV