עסקי גוף ו' – בולמי הזעזועים

פורסם על ידי lulisml בתאריך 21 בפברואר 2018 ב-1Rover 12 tourer | 5 תגובות

שמתם לב שעד עכשיו לא אמרנו מילה על בולמי הזעזועים? מזעזע, לא?

אמנם הזכרנו כי בשנת 71 כשל הטורר במבחן השנתי בגלל העדרם של בולמי הזעזועים האחוריים, ושמשהו הותקן אז במקומם, וכן הזכרנו כי בערמת החלקים הלא־מורכבים שהתגלגלו ליד גוויית המכונית בקרדיף הרחוקה היו גם בולמי זעזועים (לא מתאימים) – אך מאז אף מילה. נשלים עתה את החסר, ומתוך הדברים גם תתברר סיבת השתיקה הממושכת.

מיד עם פירוקם מן המכונית נגשתי לבדיקת בולמי הזעזועים, שהם בולמים מפרקיים מתוצרת Armstrong. אחרי ריקון השמן הישן וניקוי קפדני, פנימי וחיצוני, מילאתי אותם מחדש בשמן והנחתי אותם כך לתקופה מסויימת, לבדיקת דליפה. בסוף התקופה התבררו הממצאים הבאים: שלושה מן הבולמים תקינים, פחות או יותר, ואחד, האחורי שמאלי – חסר תקנה. הבוכנות שלו תפוסות והגוף שלו סדוק. כתבתי "תקינים פחות או יותר" כי ההתנגדות שלהם לתנועה לא היתה זהה בינם לבין עצמם, וגם לא אחידה בכוון מעלה מטה. פרשה בפני עצמה היו מוטות הקישור שלהם המצויידים בתותבי גומי מפוקפקים. אחד מהם גם היה שבור.

The original shock absorbers

לכל הבעיות הללו ניתן למצוא פתרון, כפוף לתשלום הגון והרבה זמן ועמל. השאלה – מדוע? התשובה הברורה היא שמירה על המקוריות. ברורה? הרי מה שאומר ספר המוסך של ה־RSR, התנ"ך של אספני מכוניות רובר מסדרה P2 בנידון (עמ’ O24 במהדורת 2015):

"בולמי זעזועים טלסקופיים – האם הם נכונים למכונית שלי?

אין ספק כי בולמי זעזועים טלסקופיים הורכבו, בקו הייצור, על מכוניות זינגר החל משנת 1928 ומקובל כי בולמים כאלה נמכרו לשיפור מכוניות החל משנות השלושים.

בולמי זעזועים טלסקופיים ידועים בהשפעתם הטובה על מכונית רובר 20 כ"ס משנת 1938. לפחות רובר 16 SS אחת משנת ייצור 1947 ורובר 10 משנת 37 מצויידים בהם כבולמים קדמיים, ומקובל כי הם משפרים את אחיזת הדרך. כמו כן קיימים תרשימים (משנת 1952) של מסגרות המאפשרות חיבור בולמים טלסקופיים למכוניות רובר מדגמי P2”. במילים אחרות – בולמים כאלה אינם פוגעים במקוריות. הספר ממשיך ומפרט את שיקולי התכנון לביצוע ההמרה ואנחנו נחזור אליהם בהמשך.

ניתן איפוא לסכם כי שיפור זה לגיטימי מבחינת נאמנות לתקופה ותורם רבות לנוחות ובטיחות הנסיעה. החלטתי לשמור את הבולמים המקוריים כגיבוי, ואפילו הזמנתי בולם תחליפי לבולם ההרוס, למקרה שמסיבה כל שהיא יוחלט לחזור למקור (הבולם השחור בתמונה למעלה).

ישנן בארץ חברות אחדות העוסקות בהתקנת בולמים משופרים בכלי רכב, בעיקר רכבי 4X4. פניתי לאחת המכובדות שבהן, נפגשתי עם המומחה שלהם, הבאתי תרשימים ומידות ואפילו את המכונית עצמה, והובטח לי כי "בשבוע הבא" יטפלו בי. שבועות על שבועות חלפו להם, אבל 'השבוע הבא' לא בא. החלטנו לקחת את גורלנו בידינו, ובחרנו להתחיל בבולמים האחוריים דווקא. ראשית מדדנו את טווח הפתיחה של בולם מקורי:

Measuring the range

מסמנים על הנייר את מיקום קצה הזרוע כשהיא בקצה השמאלי של טווח תנועתה, ואחר את מיקומו קצה הימני של הטווח, ומודדים את המרחק ביניהם. התוצאה היתה כ־20 ס"מ. מאידך, המרחק אותו יכול הסרן האחורי לעבור ממגביל התנועה התחתון שלו (גוש גומי) עד שיפגוש במגביל התנועה העליון הוא בסך הכל 9 ס"מ. יותר מכך, מכיוון שאשיית הטורר היא מטיפוס underslang וכרגע המכונית מורכבת חלקית ומשקלה רק חלק ממשקלה הסופי – נמצא הסרן האחורי במצבו הנמוך ביותר. מכאן שאנו צריכים בבולם שטווח ההתפשטות שלו הוא לפחות 9 ס"מ.

מה אורכו המירבי בפתיחה מלאה? אורך זה חייב להיות פחות מהמרחק בין נקודת העיגון התחתונה שלו, והרצפה של החלק האחורי של הטורר. בחרנו במגביל התנועה העליון כמסמן גבול זה. הדרישות התכנסו איפוא לבולם בעל אורך מירבי, פתוח, של 50 ס"מ וטווח תנועה של לפחות 9 ס"מ (כלומר אורך מכווץ של לא יותר מ־41 ס"מ).

הבולם הבא עונה על הדרישות:

טווח התנועה שלו הוא 11 ס"מ. טינו מדד, ועיצב תפסנים מתאימים שיתחברו לתושבות הקיימות של הבולמים, וכך נוצר תחליף מושלם לבולמים המפרקיים:

המסגרות יוצרו מברזל זווית 100 מ"מ. כך הם ניראים, מורכבים לבדיקה במכונית (לפני שנצבעו):

וכמו שאומרים האנגלים The proof of the pudding is in the eating – וזה עוד יבוא.

הפרק הבא NEXT

הפרק הקודם PREV