שיא עולמי (ג)

פורסם על ידי lulisml בתאריך 4 ביוני 2018 ב-רוחות רפאים | תגובה אחת

זמן קצר אחרי שקמפבל שבר, כזרת, את שיאו חזר פרי־תומס לחולות פנדיין כדי להשיב לעצמו את תואר אלוף העולם ולהשיג שוב את שיא המהירות. בחודשים הקודמים שיפר את המרכב של בבס וקיווה לטוב.

לא רק תהילת עולם שראשה בשמיים הדריכה את צעדיו של פרי־תומס, אלא גם מצוקה ארצית, כספית.

הלורד וויקפילד, בעליה של יצרנית שמן־הסיכה "קסטרול" הכריז על מילגה שנתית בסך 1000 ליש"ט למחזיק תואר אלוף המהירות. והשמועות אמרו (ועד מהרה גם התאמתו) כי שני מתחריו העיקריים של פרי־תומס נמצאים בשלבים אחרונים של פיתוח מכוניות על, בעלות 800 ו 1000 כ"ס. פ.ת. הבין כי אם לא יגן מיד על תוארו, בטרם יופיעו המכוניות הנ"ל בזירה, והוא יזכה שוב במילגה – לא יהיה לו יותר סיכוי לעשות זאת, מחוסר אמצעים כספיים לפתח מכונית מתאימה.

זאת ההזדמנות לציין כי גם במושגים של 1927 בבס כבר היתה גרוטאה. זבורובסקי היה אמנם צעיר שובב ועשיר כקורח (ואולי היה המודל למר קרפד מ"הרוח בערבי הנחל")

– ועם זאת שמרן וחס על כל פרוטה. כל מרכיביה של “היהם ספישל" היו בני עשר ויותר בעת ההרכבה. זה היה זול ומספיק טוב בעיניו. האשיה המשומשת לא היתה קשיחה דיה; ההנעה היתה באמצעות שרשרות; מעצורים היו רק על הגלגלים האחוריים והופעלו ביד באמצעות ידית גדולה, שנמצאה מחוץ למרכב.

בין הדברים החריגים לעין בת ימינו היא משאבת האוויר הנמצאת לשמאל הנהג. למכונית לא היתה משאבת דלק כלשהי, ומערכת הדלק פעלה בסגנון "פרימוס" – הנהג היה צריך "לפמפם" מפעם לפעם במשאבה כדי שהדלק ימשיך להגיע לקרבורטורים (“זניט").

למרות כל זאת, כמר קרפד אמיתי, ייעד זבורובסקי את המפלצת שלו לנסיעה בכבישים (בכבישים האנגליים הצרים, נעדרי השוליים והמתפתלים!) ואי לכך ציידה בשני מושבים.

יורשי זובורבסקי הציעו את המכונית למכירה בזיל־הזול – ופ.ת. רכש אותה. “מעציאֵע" כמו שאומרים באידיש.

בתנאי מירוץ, העדר נוסע נוסף פוגם בשווי המשקל של המכונית ולכן החליף פ.ת את מושב הנוסע במשקולות עופרת (!). המכונית הונעה ידנית (מנואלה). הנהג לא ישב במרכז המכונית וכדי לראות טוב – מעבר למנוע הענק שלפניו – נאלץ לא פעם להוציא את ראשו מחוץ למרכב – עסק ביש על מסלול בוצי במהירות גבוהה.

גם גלגליה של בבס, גלגלי שפיצים גדולים ודקים – כמעט גלגלי אופניים – לא התאימו לא למהירויות עצומות ולא לקרקע עליה היו אמורים לנסוע. פ.ת. חיפה אותם במגינים מפח.

בתחילת מרץ 1927 ניגררה בבס מברוקלנדס לפנדיין. מזג האוויר היה גשום והחוף בוצי. פרי־תומס נסע אחרי הגרר באינביקטה 3־ליטר הפתוחה שלו.

הוא סבל משפעת קשה (יש אומרים מדלקת ריאות) והרופא ציווה עליו לשכב במיטה ולא לגשת לתחרות למחרת. אבל הוא התעלם מהוראות הרופא, יודע שלא נותר לו הרבה זמן וזה עכשיו או לעולם לא. לא זו בלבד: הוא קם ונסע באינביקטה לאוקספורד, לארוחת ערב עם ידידים.

(למותר לציין כי הM4 נסלל שנים רבות אחר־כך). אחרי ארוחת הערב, בחצות, יצא בדרכו חזרה. עם שחר שב לפנדיין, עייף עד מוות וקודח מחום. הוא החליט לצאת למרוץ ויהי מה.

בעוד המכונית מאיצה ואוספת מהירות כשל גלגל אחורי. המכונית התהפכה באויר, שבה ונעמדה על גלגליה, ועלתה באש.

ראשו של פרי־תומס נערף וכדי לחלץ את גופתו מהמכונית הבוערת נאלצו לקטוע את רגליו.

הוא הובא למנוחות בברוקלנדס שהייתה ביתו. השיא נותר בידי קמפבל שאף הלך ושיפרו, טס בחולות דייטונה אשר בפלורידה, ארה"ב, בציפור הכחולה שלו, 1000 כ”ס.

יחד עם החלומות שנכזבו, החיים שנגדעו נהרסה גם המכונית, יצירתו, ושוחריו המאוכזבים קברו אותה במקום מפלתה: על החוף בפנדיין, מערב ווילס.

הפרק הבא NEXT

הפרק הקודם PREV

וסרטים אחדים בעניין:

https://youtu.be/J4FcigOOILU