כתם לבן על מפת הזכרון

פורסם על ידי lulisml בתאריך 16 ביולי 2018 ב-Rover 10 26-453 | השארת תגובה

מפעם לפעם זה קורה, כנראה, לכל אחד: כתם לבן על מפת הזכרון.

זה מה שקרה לי כש Mark Kelly בישר (בפייסבוק) לעולם כי ארעה שגיאה גסה בהרכבת המכונית שלו, עוד במפעל! המכונית היא רובר 10 מודל 1947, והשגיאה ארעה בהרכבת ה kingpins. אלו נתונים בתוך תותבי ארד. בכל אחד מתותבים אלו אמור להיות קדוח חור להספקת השמן הדרוש לשימונם. והנה, באחד מהם לא נקדח החור, והתוצאות – שלא נדע.

רגע – אולי גם אני שכחתי לקדוח את החור הזה? פשפשתי בזכרוני והוא היה ריק. לא היה בו כלום. זכרתי היכן נערכו הרכבת התותבים, קידודם, והכנת ידי הסרן להרכבה (אצל טינו בקומה השניה), וזכרתי הרכבת מדידי הטפטוף של שימון התותבים – אבל בשום אופן לא יכולתי לזכור אם אמנם נקדחו החורים או לא.

והרי בדיוק לשם כך נכתב בלוג – יומן השיפוץ. מהרתי לדפדף בפרקים הרלוונטיים. הכל מתואר בהם, פרט למה שחיפשתי.  אף מילה על החורים. האםהם בחזקת מובן מאליו – או שמא נשכחו כליל?

הנה תמונה המתעדת את הרכבת המדידים:

כשיד הסרן במצב זה ההרכבה פשוטה וקלה.

בתמונה הבאה נראית מערכת השימון במשך שלב נוסף בהרכבה. הגישה עדיין קלה יחסית, כי מוטות הקישור של ההגה עדיין לא מחוברים, וגם לא צינורות השמן הגמישים.

ועדיין, אי אפשר לדעת אם יש חורים או לא.

כאן כבר רוב הצנרת במקומה – והתעלומה בעינה נשארת.

קריאה דקדקנית בפרק לא החיתה את הזכרון האבוד. רק הראתה שככל שמתקדמים בהרכבה נעשית הגישה למדידי הטפטוף קשה יותר.

המחשבה המטרידה, הספק, הפכו לאובססיה. מה עושים? אין מנוס, בודקים.

העלאתי את הסרן הקדמי על "חמורים" (בוקים בפי העם), פירקתי את הגלגלים הקדמיים ובחנתי את ידי הסרן הימני והשמאלי. בעוד שהשמאלי זב שמן, היה השמאלי יבש לחלוטין. אחת הסיבות לכך יכולה להיות העדר חורי שימון בתותבים.

יכולות להיות סיבות נוספות, כגון סתימה בצנרת השימון האחראית לכך שיגיע שמן למדידים. אבל סיבה זו נשללה מיד: הצנרת הזו משותפת לשימון חלקים רבים נוספים שהיה ברור כי הם נהנים מאספקת שמן.

ולכן, אין מנוס מס 2: לפרק את המדידים ולהציץ פנימה. אבל עכשיו, כשמוטות הקישור וצינורות השמן הגמישים מורכבים זה קשה, ובתוכי שררה התנגדות עזה לפרק חלקים "לא מעורבים". לא מתקנים חלק תקין!

מה עושים? נאלצתי להשחיז מפתח 1/4 BSF ולקטוף את לחייו כדי שאפשר יהיה לשלוף את המדידים החוצה:

סוף סוף ניתן להציץ בחור (של החצי העליון):

כן כן, רואים בבירור כי הקידוח נערך כדת וכדין, ושמן יכול להגיע לפין.

כך גם בחצי התחתון:

אז מהיכן הבצורת?

החשודים שנותרו הם המדידים עצמם. בדקתי אותם – ואכן סתומים.

למזלי נמצאו אצלי במגירה מדידים חילופיים חדשים. לובקס־ביז’ור עצמה חדלה להתקיים מזמן, ואת מקומה תפסה חברת Fiennes . מסתבר כי עדיין קיים ביקוש לפריטים אלו, ובהברגה הנושנה הזו (3/8 BSF) . הסיבה היא כי המערכת בשימוש מכוניות רולס־רויס משנות העשרים והשלושים, ובעלי מכוניות אלו מוכנים לעשות הכל ולשלם כל מחיר עבור תחזוקת מכוניותיהם (והמחירים בהתאם – כ 120 ש"ח למדיד).

הקושי היחיד נובע מכך שמדיד פיינס כפול בארכו ממדיד לובקס־ביז’ור המקורי:

ויש לכופף מחדש את צינוריות השמן על מנת לחברם.

עברנו גם את זה.