קור הלילה מתחלף בבת-אחת בחום קשה ומתיש ואי-אפשר להישאר יותר אפילו דקה בתוך שק השינה.

אולי לא מתחלף בבת-אחת אבל כשלולי התעורר בשק השינה שלו כבר היה האור מסמא והחום כבד והוא הזדחל לו החוצה והתבונן סביבותיו, מוחה את קורי השינה מעיניו. הרוב כבר התעוררו ממרבצם סביב הזחל”ם, ומישהו כבר טרח על הגזיה הקטנה שלו והכין קפה. גורן ותקווה נראו חוזרים לזחל”ם מהשטח, פרועי בגדים ואניצי עשב בשערם.

זיקו חלץ מעליו את נעלי הצבא הכבדות ופשט את המדים ונשאר במכנסיים קצרים, גופיה וקפקפים, משקפי שמש לעיניו וכובע עבודה לראשו, ובכך שימש דוגמה ומופת לכל מי שטרחו להביא בגדים כאלה מהבית. תקווה הסתפקה בחולצת העבודה הצבאית, מין גרסה של שמלת מיני. זיקו אמר “אחרי ארוחת בוקר נתארגן להקמת האוהל, אז יהיה לנו איזה שהוא צל ונוכל להתחבא מהשמש הזאת, שהורגת אותי. תקוולה מותק, מה דעתך להכין לנו ארוחת בוקר?”

ותקווה צחקה את צחוקה המתגלגל ואמרה לו, “הצחקת אותי. מצאת לך מי שיעשה לך ארוחת בוקר. תהיה ג’נטלמן. תהיה גבר. נראה אותך, נראה איך אתה יודע לפנק,” ושלחה למשקפי השמש שלו מבט ממושך.

וכך חטף לו כל אחד איזה עגבנייה ובצע משהו מהלחם ולגם טיפה מהקפה שיזדי הכין ואחר כך התאמצו כולם יחד חוץ מתקווה והרימו את האוהל, אמנם לא ממש כמו שצריך מתוח זקוף ואיתן, אך איכשהו עומד לו עקום ורופף על תרנו ועושה קצת צל. את יריעותיו גלגלו כך שאם תבריז הבריזה תצנן אולי במשהו את הלהט שהלך ונספג בברזנט הכבד המדיף ריח שמן ישן ושתן ומפיץ את החום הנספג בו כאילו היה הוא עצמו גוף חימום.

משב החום העולה מהברזנט, חום חקי בואש, נקשר ללולי מיד עם האבק הדק העולה מן הלס, עם אדמת הלס, עם תועפות האבק האינסופיות שם בצפון הנגב, בתרגיל העוצבתי ההוא שנערך בין שיבטה לבארותיים. כבר חלפו להן כתריסר שנים מאז ועדיין תחושת האבק המכסה לכל, האבק שאין ממנו מנוס עולה בו והוא מתחיל לכחכח להתנער להכות כף בכף ורץ לשטוף את פניו במים.

במילואים ההם דווקא הגיע הצו בזמן וכחוק, 45 ימים לפני מועד השירות, והוא הלך מוועדת הערר התחתונה לוועדת הערר העליונה כדי לשטוח את טיעוניו בפניהן.

“אצלנו במגמת הנדסת טילים מספר המקומות במעבדה ג’ מוגבל,” אמר בקול רועד לעליונה,שבראשות אלוף-משנה, אחרי שהוועדה דמטה דחתה את בקשתו, “ולכן רק חלק קטן מהסטודנטים של שנה ב’ יתקבלו לשנה ג’, כמובן אלו שיקבלו את הציונים הגבוהים ביותר בבחינות סוף השנה. אבל זה לא הכל. בבחינות הללו יותר להשתתף רק לאלו שהשלימו את כל חובותיהם בלפחות 14 מעבדות מתוך 18 אפשריות, שש בכל טרימסטר. ומכיון שאתם מזמנים אותי לששה שבועות מילואים, החל בראשית מאי ועד אמצע יוני – לא אוכל לעמוד במכסת המעבדות הזאת בשום פנים ואופן. ואם זה מה שיהיה אז הלכה לי שנה ב’, ואיתה הלכו התקוות להתקבל לשנה ג’ ולהשלים את התואר, ואיתם הלכו שנתיים משנות חיי, שלא לדבר על כל הכסף שהוצאתי על הלימודים, יותר משהיה לי – ”

אלוף-המשנה פשפש בניירותיו כלשהו הזיח את משקפיו למרומי מצחו וקרא בעיון משהו ואז אמר:

“חמשת אלפים איש מגויסים לתרגיל הזה וביניהם רק ששה טכנאי קשר. בלי קשר תקין אין תרגיל. אתה חיוני. בקשתך נדחית.” והקיש בחותמתו על נייר הבקשה. וכשראה שהעומד לפניו מחוויר ומתנודד הוסיף “דבר עם קצין הקשר שלך. אולי הוא יסכים לשחרר אותך למעבדות ככה פעם בשבוע. אבל זה כבר על אחריותו ולפי המצב בשטח”.

הקורס בקינטיקה והנחייה של טילים בליסטיים ניתן בטרימסטר ג’ שנה ב’ וגם אותו יפסיד והמעט שנותר לו לעשות הוא לקחת את הספר “מבוא לבליסטיקה” איתו לצבא.

כשהגיעו לשטח, גבעת חמדה צחיחה מנוקדת אבנים חומות ושחורות אי-שם בין שבטה לבארותיים, אסף חיליק הרס”ר את חיילי הפלוגה, קשרים קוונים צפנים טכנאים ואפסנאים ואמר להם כך: “בארבעת השבועות הראשונים של התרגיל הזה לא צריך אתכם, כי כל יחידה מתאמנת עם עצמה בלבד, בלי קשר. לעומת זאת מתוכנן מסדר סיום גדול בסוף התרגיל בנוכחות הרמטכ”ל יצחק רבין. ואנחנו נפתיע את כולם ברמת התס”ח שנפגין שם. אנחנו נבריק. החברה האלה,” הצביע על העומדים למולו, “אתם, אתם תאפילו אפילו על משמר המלכה הבריטית ועל הברווזים ההם מהכיכר האדומה וקבר לנין. אתם תהיו לפחות משמר האפיפיור. וכדי שתגיעו לרמה נקדיש את כל ארבעת השבועות הבאים בשלמותם לתרגילי תס”ח. כל בוקר מתשע עד שתים-עשרה – תס”ח. מי שלא יבצע את התרגולת כמו שצריך בבוקר יקבל תרגול נוסף אחרי הצהריים. הפדלאות והארטיסטים יקבלו גם תרגול נוסף בלילה, בנוסף על תורנות שמירה במשמרת שלישית, תורנות מטבח ואי יציאה בשבת. ובכלל, אם יש כאן חדשים שעוד לא מכירים אותי – הרי להם עצה מלב אוהב: אל תסתבכו איתי.”

לולי למד תס”ח במחנה שמונים בפלוגת הכף-למדים שהתאמנו על רובה מאוזר 98 המכונה צ’כי, שיא הטכנולוגיה של המאה התשע-עשרה. חיליק וכל היתר התאמנו על FN הבלגי, רובה שונה לחלוטין, רובה מהמאה העשרים. גם התרגולת בו הייתה שונה ובמיוחד “דגל שק”.

“דגל שק!” פקד אז חיליק ומיד זעק “לולי! לולי!!! בוא אלי פזוונג קטן”. לולי עזב את השורה האחורית בה ניסה להסתתר והתקרב אליו. “כולם עמוד נוח. לולי דום,” פקד חיליק “לולי, דגל שק!” לולי ניסה לעשות מה שעשה עם הצ’כי בזמנו אך המתפס של ה-FN הפריע והכל הסתבך לו בידיים. “אתה צוחק עלי?” נהם חיליק “מה בדיוק אתה חושב שאתה עושה?” “בצ’כי אין את הידית הזו,” ניסה לולי להסביר כולו סמוק ונחנק והצביע על המתפס. “תשים לב אני יראה לך מה עושים,” אמר חיליק, תיעוב בעיניו, ונטל את ה FN מידי לולי, ופיקד על עצמו “חיליק דום! חיליק,דגל שק!” ולהטט בנשק כמו היה מנצחת של פאראד באמריקה, בניו-יורק בשדרה החמישית, כזו עם רגליים ארוכות חשופות לובשת כוכבים ופסים וחובשת כובעון מצחיק וצועדת בראש, תזמורתה אחריה ושרביטה בידיה כלהט החרב המתהפכת. ולולי שידע שהוא לעולם לא יוכל לעשות את זה, שהוא לא נוצר לדברים כאלה עם רגלי האיקס שלו, אפו הארוך וסנטרו הקצר, ניסה להגיד לחיליק שהוא יתרגל את זה אחר-כך בערב, בחושך, לבדו, אבל חיליק צחק לשמע הרעיון כמעט כמו שחתול צוחק לעכבר שאומר לו “די כבר, גש לעניין בלי משחקים מקדימים”. “אנחנו נלמד אותך דגל-שק,” אמר חיליק “מי אתה חושב שאתה – סטודנט להנדסת טילים? שמעתי שאתה רוצה לבקש מהמ”פ חופשה למעבדה? בלי דגל שק לא תהיה לך מעבדה! לולי דום!”. הוא החזיר את הרובה ללולי, ועד שהגיעה המשאית עם ארוחת הצהריים משבטה תרגל אותו ואותו לבדו בדגל שק חזור ותרגל לשמחת לב כל הפלוגה.

“אחר הצהריים ניסע כולנו לקיבוץ רביבים, אומרים שיש שם חתיכות” אמר חיליק לפני חלוקת האוכל כשהבחין שמעיני לולי זולגות דמעות “ונמשיך את התרגול שם על הדשא. אולי מהבושה שכל חברי המשק יראו איך אתה עושה דגל שק תעשה אותו סוף-סוף בסדר!”