ברזלים מעופפים שעושים בום – ט"ז

פרק ט"ז: מה ספקטור יודע על פרוייקטים גאוניים אבל כושלים.

“אז מה אתה עושה?” שאל לולי את ספקטור והתכוון לשאול "אז ממה אתה מתפרנס?”

“אני יועץ מס-הכנסה," אמר ספקטור, “יש לי משרד".

“ואיך הגעת לזה?” שאל לולי ברחמים. המקצוע הזה נראה בעיניו מאוס במיוחד.

“תמיד התעניינתי במתמטיקה," אמר ספקטור "גם בפילוסופיה, אבל בעיקר במתמטיקה, וכך נהייתי רואה-חשבון."

“אתה צוחק." אמר לולי.

“לא. למדתי שנתיים מתמטיקה באוניברסיטת תל-אביב. והבנתי כי לא אוכל להתפרנס מזה ועברתי למשהו יותר מעשי.”

לולי ניסה למצוא לספקטור ניחומים. “לייבניץ היה אחד מגדולי המתמטיקאים והפילוסופים שחיו אי-פעם,” אמר "אבל למחייתו עבד כספרן, בהנובר הפרובינציאלית. תפקידו כלל עבודות מנהליות בספריה, רכישת ספרים חדשים ומשומשים, וקיטלוג. פרט לכך גם קיבל על עצמו ניהול פרויקט – ניקוז המים שהצטברו במכרות הפחם בהרים שמעל הנובר. לשם כך המציא ותכנן סוגים שונים של טחנות רוח, משאבות מים ותיבות-הילוכים, כולן המצאות גאוניות של גאון.

אבל הפרויקט נכשל לחלוטין, ושום דבר בו לא עבד. לייבניץ האשים בכישלון את כל המעורבים בפרויקט, מלבדו: הוא האמין כי העובדים חששו שהמכונות המשוכללות יחליפו אותם והם ישארו מובטלים, ולכן חיבלו בהן במזיד.” בלי שחש בכך עבר לולי מספקטור אל עצמו ואל הפרויקט שלו שגם הוא אינו ממריא. אבל ספקטור, שלא ידע על לולי ועל הפרויקט שלו דבר חש בכל זאת בפרכה שבדבריו ואמר: “עזוב. איפה אנחנו ואיפה לייבניץ. איפה אני, איפה אתה ואיפה לייבניץ. אין קשר ואין שום דמיון," וחייך מבעד עדשות משקפיו העבות, וגירד קצת את ראשו ואמר: “ללייבניץ באמת היה מזל די מחורבן. הוא למשל פיתח את אחת ממכונות החישוב הראשונות, שכלול של מכונת החישוב של לפלס, ויצר מכונה שאפילו ידעה להוציא שרשים, והגיע ללונדון כדי להציג אותה בפני החברה (המדעית) המלכותית. אבל המכונה לא הייתה גמורה לגמרי, או שהיו בה כמה ברגים רופפים, מתלאות הנסיעה כנראה – והתצוגה כשלה, ואחרי שסיים את הסבריו המעורפלים טחן לייבניץ בידית פעם ופעמיים ודבר לא קרה, כמו במרכזיה עם צלצלן מקולקל, וזה גם מה שנחקק בתודעת חברי החברה המלכותית המכובדים, בראשותו של ניוטון, שראה מאז בליבניץ נוכל ומתעתע ונלחם בו עד כדי כך שהוא, ניוטון, אושפז בבית-משוגעים כדי שיתרפא מאובססיית לייבניץ שלו.” ולולי השיב לספקטור “אני רואה שאתה מתמצא בהיסטוריה של המדע.” וספקטור אמר “זה היה אחד המקצועות האהובים עלי ביותר.” ולולי לא היה יכול להחמיץ התרברבות קלה ואמר “אני למדתי את זה אצל פרופסור שמואל סמבורסקי, אתה מתאר לך?” והוסיף: “ואם כבר הזכרת את פסקל, אז יש גם מה ללמוד ממה שקרה לו. הוא עצמו היה עדיין נער כשהמציא את מכונת החישוב שלו. אביו גם הוא היה בשטח שלך – לא יועץ מס, אלא חוכר מס. והשיטה הכספית שהייתה נהוגה אז בצרפת דמתה לזו ששרדה עוד מאות שנים אחריה באנגליה, שיטה בה היה הפאונד מחולק לעשרים שילינג שהתחלקו כל אחד לשנים עשר פנס. עכשיו לך חשב שבעה ושני-שליש אחוז מס מחמישים ושניים פאונד, שלשה עשר שילינג ושבעה פנס? כל מה שפסקל הצעיר רצה היה להקל על אביו בחישוביו האינסופיים האיומים". וספקטור שהכיר את סוף הסיפור השלים ואמר "פסקל האב והבן כל כך התלהבו מההמצאה המופלאה עד שהקימו על המקום מפעל ליצור מכונות חישוב, ויצרו את חמישים המכונות הראשונות. ולא. לא נמצאו להן קונים, האנשים התייחסו תמיד בחשדנות גדולה לכל חידוש, כך היה אז וכך זה גם היום, ובפרט לחידושים בענייני כספים. שמכונה תחשב? לסמוך על מכונה? והם פשטו את הרגל. רק אחרי שפסקל מת נמצא מישהו שקנה את ההמצאה ואת המפעל מיורשיו, בחצי חינם, והמשיך ליצר את אותן מכונות החישוב עצמן עוד כמאתיים שנה ויותר, כל-כך היו הרווחים מהן שמנים – עד שהגיע עידן מכונות החישוב האלקטרוניות".

“כן," אמר לולי "חוכר-מס, קבלן-מס, הוא בעצם ההפך מיועץ מס. תפקידו לדאוג לכך שמקסימום אנשים ישלמו מקסימום מס, וכזה גם היה לבואזייה, האיש שגילה את החמצן ושהוא בעצם אבי הכימיה והתרמודינמיקה המודרניות. הוא ערך את תגליותיו לפני המהפכה הצרפתית, כי מיד אחריה הותז ראשו בגיליוטינה לקול הכרוז שהכריז:

“למהפכה אין צורך במדענים!”