ברזלים מעופפים שעושים בום – י"ג

פרק י"ג:  הניסוי הסודי, הגדול, ותוצאותיו.

אבל עכשיו, חשב לולי, אני כאן על הגבעה שמעל הזחל”ם הפגר באמצע שום מקום. וכבר אין ינקול, אלא רק מ"פ חדש שאף אחד לא מכיר, וראש אכ"א שמעליו שעושה כל מה שהמ"פ הזה אומר לו לעשות, אפילו בשבת.
לולי היה בטוח פעם שאם יש לך כוונות טובות, כוונות שברור לכל אחד שהם טובות, כגון להגן על ארצך מפני טילים, הרי שאיש לא יעמוד בדרכך.
ועכשיו הוא רוצה להיות כמה שיותר רחוק מהזחל"ם ומהאוהל שקולות הצחוק שעלו ממנו נעשו פרועים יותר ויותר מנוקדים בצווחות הנאה קטנות של תקווה, ולחזור לנקודת התצפית ממנה ירד קודם לכן. זיקו כבר התעורר כנראה, כי הוא שמע אותו אומר: “רק בירה חסרה לנו כאן, לשים בקרח".
הוא היה צריך להיות באמריקה עכשיו, לדיון על עבודתו ועל משמעותה עבור אמריקה. מנהל המפעל הסביר לו כי תקציב פיתוח ממשי יתקבל רק אם מינהל פתוח אמצעי הלחימה בארצות הברית יפתח בתכנית דומה. "בסופו של דבר,” אמר "יש קריטריון אחד ויחיד שבאמת קובע על מה ילכו אצלנו בארץ ועל מה לא, וזה מה עושים באמריקה. שום נימוק אחר לא תופס". והמנהל, אדם מנוסה מאד ומכיר היטב את נבכי המערכת גם הסביר מדוע, לעובד הצעיר והמוכשר שלו: "אנשים מוכשרים באמת, אנשים בעלי יכולת, אינם נמצאים במינהל. לשם מגיעים כל מי שאינם מסוגלים ליצור דבר בעצמם, ולכן גם אינם מאמינים שמישהו אחר, מישהו שלמד כמוהם באותם מוסדות חינוך ומדבר את שפתם, יכול. הם מוכנים לשמוע על משהו רק אם הוא בא מאמריקה, ופותח על ידי מישהו שהם לא מכירים, בפרט אם הוא עונב עניבה ומדבר אנגלית. ולכן, כדי שהרעיון שלך יתקבל בארץ, הוא חייב קודם כל להתקבל באמריקה." אבל ללולי לא היה ספק בכך שאת עיקר מה שעשה האמריקאים לא שמעו ולא ישמעו. בוודאי שלא ממנו. והעיקר הן תוצאות הניסוי הגדול שערכו הוא ואנשיו לא מזמן. הם ערכו אותו כשלושה שבועות אחרי קבלת ההודעה מהמינהל כי לא אושר להם תקציב חדש ועליהם להיערך לסגירת הפרויקט בסוף הרבעון. דווקא ההודעה הזאת הצליחה להפיח מרץ באנשים והם עבדו יומם ולילה כדי לסיים את ההכנות לניסוי. מלאי החומרים שלהם כמעט ואזל, וגם לא נשארו יותר חלפים לציוד שבידיהם. הטעות הקלה ביותר תגרום לכישלון הניסוי – ולא יהיה מועד ב'.
הם הרכיבו מכשירי רישום ושידור נתונים על מערכת הבקרה של טיל המטרה. שעת השיגור וכוונו לא תימסר להם. עליהם יהיה לזהות את השיגור ולשבש את מסלול הטיל בעת מעופו אל מטרתו, על ידי עיוות סנפירי הזנב שלו ברזוננס ענק. בחינת הנתונים שישודרו והשוואתם עם אותותיהם ותזמונם תקבע אם השיבוש הצליח, או שהתרחשה תקלה בלתי תלויה בטיל המטרה, או שלא קרה כלום והשיבוש נכשל.
ההכנות נסתיימו ביום חמישי והשיגור נערך אור ליום שישי בשלוש לפנות בוקר. נקלטו אותות מהמטרה ולפני שנסעו הביתה עוד הספיקו להזין אותם למחשב שיעבד אותם ישווה זמנים וקודים ושאר נתונים טלמטריים ויקבע בוודאות אם התרחש שיבוש או לא.
עיבוד הנתונים הסתיים בשבת בצהריים והוא לקח איתו אחדים מהצוות המוביל ויחד נסעו לעבודה לקבל את התוצאות, שהיו נהדרות. השיבוש היה ודאי, למעלה מכל ספק. "טרו פוזיטיב!" שאג דוידלה והם ידעו שאין עוד מערכת כזו בכל העולם, אפילו לגדולה שבמעצמות, ושהם לא רק שהקדימו את כולם אלא גם, בעיקר, שהם פיתחו מערכת בעלת ערך אסטרטגי, שובר שוויון, עד שלולי, אדם מאופק ועצור בדרך כלל ילל משמחה.
במוצאי אותה שבת יצא לטיול קצר בשדרה עם הכלב ופגש בשמואלי שחזר מבית הכנסת. שמואלי שהיה אחראי על מערכת האיכון בניסוי לא בא איתם לבדוק את התוצאות בצאתן חמות מהתנור כי היה דתי ובלתי נוסע בשבת.
אבל לפני שלולי הספיק לומר משהו אמר לו שמואלי: “שבוע טוב. תשמע, כל היום בבית-הכנסת חשבתי על זה ועכשיו ברור לי מדוע הניסוי נכשל” ומנה עשר סיבות, כל אחת מוצקה וחמורה מקודמתה. לולי המתין בסבלנות עד ששמואלי סיים את דבריו ואז אמר לו בחיוך מאושר: “זה הצליח, שמואלי, זה טרו פוזיטיב!” ופירט באוזניו את הנתונים. הבעת פניו של שמואלי העידה שאינו יודע אם לשמוח על שנינווה ניצלה או לכעוס על כי נבואתו נתבדתה, וזמן מה לאחר מכן עזב את הפרויקט נעלב ונוטר טינה, ועבר למינהל, למערך הפיקוח וההערכה שללא אישורו אין פרויקט ואין תקציב.
מנהל המפעל, לעומת זאת, שמר על קור הרוח ההכרחי ודרש לחזור על הניסוי ולהפקיד את ניתוח התוצאות בידי צד שלישי חסר פניות. נשאר להם טיל אחד בלבד לניסוי, טיל אחרון. אבל גם הניסוי הזה הצליח והמעריך חסר-הפניות התפעל ללא גבול מהתוצאות.
ובכל זאת לטלפון מאמריקה לא היה שום קשר לניסוי הזה.