יולי
28
תגיות
ברזלים מעופפים שעושים בום – כ”ז
פרק כ”ז: בו יסופר על הדיון באוהל בשאלה אם יהיו או לא יהיו מסקנות מן המחדל.
“יה מה שיקרה עכשיו!” אמרה תקווה שלבבה עדיין פעם במהירות מההתרגשות שעוררו בו הדרגות המדליות והמדים היפים והוסיפה “גברים נראים כל-כך טוב במדי א’!”.
“לא יקרה כלום” אמר זיקו.
“איך זה יכול להיות!” אמר לולי שחזר במהירות לאוהל לרגל האירוע “עכשיו מישהו יעוף על טיל גבוה!”
“הגיע הזמן שתדע שאצלנו אף טיל לא עף גבוה”. אמר זיקו ופיהק בעייפות “אתה מה זה תמים”.
“איך אתה מסביר את זה?” שאל לולי שעל דעתו זה עדיין לא התקבל.
“פשוט לא אכפת להם” אמר זיקו “זה הכל”.
“אז מה כן אכפת להם?”
“הפז”ם, תנאי השירות, הקידום שלהם לעומת זה של שאר החברה מהמחזור שלהם, התחת של הפקידה…”
ההערה האחרונה עצבנה את תקווה שחבטה בו ואמרה “תתבייש לך!”
“אין לך מה לקנא, מותק” אמר לה זיקו “התחת שלך מעולה, באחריות” וצבט באחוריה ותקווה הדפה את ידו ואמרה “אוף נודניק!” וצחקה.
וספקטור שהצטרף גם הוא אמר לאט כדרכו “יש משהו שגם אני לא מבין. הימין, השמרנים באשר הם שם, נאמנים ל”יד הנעלמה” של אדם סמית’ שגורס כי כוחות השוק חזקים מכל כוח אחר, והמניע להם, שהוא תאוות הבצע האנוכית של כל פרט, הוא גם הכוח החיובי ביותר הפועל בחברה. לכן הימין דוגל בהפרטה ובמינימום של התערבות ממשלתית בכלכלה, ובמינימום של ממשלה בכלל. אבל אותו ימין עצמו, באשר הוא, הוא גם תמיד פטריוט גדול ותומך בצבא לאומי חזק וגדול. ואין דבר רחוק מהפרטה מאשר הצבא, שכולו ארגון ממשלתי ענק וללא כוונת רווח, לא? והערך החיובי העליון בו הוא דווקא ההקרבה. אז מדוע הם חושבים שעל הצבא חלים חוקי חברה אחרים?”
“אוף נודניק” חזרה תקווה ואמרה והתמתחה כשידיה מעל ראשה, מפנה בחן לשמאל ולימין את שדיה הזקופים.
“כי אנחנו ציונים” אמר זיקו “כי הם יודעים שאנחנו ציונים טובים ואין לנו כוח לשמוע את התעמולה השמאלנית התבוסתנית שלך”.
“בדיוק” אמרה תקווה “הוצאת לי את המילים מהפה, ואולי עוד משהו טוב” ופרצה בצחוק צוהל.