נובמבר 18

תגיות

תשע בערב

א.

הם לא נדברו כי יעל אומרת שלטובתו היא לא רוצה שאף אחד ידע וששום לשון רעה לא תרכל כי אין לך מושג כמה מהר השמועות מתפשטות ועד איפה הן מגיעות. ובכל זאת כשעלתה לאוטובוס של שמונה בערב וראתה אותו התקרבה אליו ואמרה "אפשר לשבת על יד החלון?” והוא קם כדי שתתיישב שם בצורה מכובדת, וחזר והתיישב לידה.

יעל הפנתה מבטה לנקודה מרוחקת אבל הצמידה את ירכה ואת קרסולה לרגלו.

“שקט" אמרה בשקט "תשתוק".

ואחר־כך אמרה עוד יותר בשקט "אתה לא יודע מה הייתי עושה לך עכשיו".

והוא אמר: “מכירים אותך".

והיא אמרה: “דבר בשקט, כולם שומעים" והחלה לחכך קרסול בקרסול בתנועות קטנות בלתי נראות.

האוטובוס יצא לדרכו, מצמידם לפרקים זה לזה בתנועה עזה, בחוקיות משלו.

חושך והוא הניח יד על ירכה והיא, בלי להפנות אליו את ראשה, אמרה: “תוריד ת’יד, כולם רואים".

הוא ציית והוריד את היד והיא משכה אותה חזרה אליה ואמרה "שלא תעיז".

העיניים החלו להתרגל לחשכה, לאור הירחי הקלוש, לצללים הכבדים.

“אני לא רוצה שאף אחד יראה" לחשה יעל ונצמדה אליו יותר בחוזקה.

הוא דחק את אצבעו לתפר המכנסיים שבין רגליה. יעל מיהרה לכסות את הפעילות בסוודר, מברכיה ומעלה. “הראש" לחשה והוא השלים, קצת בלגלוג "עלה לך לדם".

יעל עצמה את עיניה והוא ראה את שפתיה ממלמלות בלי קול "חכה חכה שנגיע מה אני אעשה לך". הוא החל להניד אצבעו מעלה מטה על התפר המתוח.

יעל הפנתה פניה אליו והוא ראה שעיניה בוערות, לא ממוקדות, פוזלות כמעט "אתה לא יודע מה שהולך לקרות כאן אם לא תפסיק" לחשה "ואני לא אחראית לתוצאות".

ב.

בחמישה לתשע, כשהאוטובוס הגיע העירה אמרה יעל: “תקפוץ אלי לרגע" והוא אמר "אבל בתשע ורבע יש לי אוטובוס הביתה, האוטובוס האחרון" ויעל אמרה "רק לרגע, אתה חייב" והוא אמר "אבל אמרת שאת זקוקה לשעתיים לפחות" כך אמרה אז בפעם הראשונה שלהם אבל עכשיו יעל התעקשה "רק לרגע, ויש לך תחנה ממש ממול הדירה שלי תוכל לתפוס אותו שם" האוטובוס החל להאט ויעל עוד הספיקה להגיד "אני יורדת כאן, ואתה תרד בתחנה הבאה, שלא יראו שאנחנו יורדים ביחד.”

 

ג.

מה שקרה בדקות הספורות אחר־כך, איזה דקות, שניות – נעלם בחשכה, נמחק מהתודעה, בעצם לא נרשם בה כלל. כי לא הייתה שום תודעה. לא ידוע איך נעלמו מיעל הנעליים, המכנסיים, התחתונים, איך נשלף הזין. ורק זה נרשם בה: יעל יושבת בקצה המיטה שלה כולה נוזלת, צוהלת־יללה, והוא נטוע בתוכה קשה כעץ. באנגלית זה נקרא סנפשוט.

"טוס" אמרה יעל "האוטובוס שלך תיכף מגיע".

אנטנה

היום האחרון של מלחמת המפרץ

מעשה באוטובוס כחול ונערה גבוהת קומה