88-356-07

לפני הצהריים התקשרו ממוסך אקספרס סוכנות דייהטסו בבאר־שבע ואמרו שהמכונית החדשה שלו הגיעה ושהוא יכול לגשת למשרד הראשי ברחוב המסגר בתל־אביב ולקבל אותה.

בדיוק באותו יום היה להם כנס באוניברסיטת תל־אביב ובצהריים יצא מיניבוס מהעבודה ומשתתפי הכנס והוא בתוכם נסעו לתל־אביב וכשהיו בקרבת רחוב המסגר התנצל ביקש לרדת ואמר להם שיצטרף אליהם מאוחר יותר.

בסוכנות אמרו לו שהם ממלאים מונית שתקח אותם למגרש באיזור התעשיה בחולון שם מקבלים את המכונית.

הוא כבר בן ארבעים ותשע כמעט ועוד אף פעם לא קנה מכונית חדשה לעצמו ואף פעם לא שכב עם בתולה. ולאפלאוז הלבנה הזאת מנוע חזק היא דו־שימושית אבל זריזה – מכוניות הספורט המהוללות מימי נעוריו אליהן ערג ולא בא לא ישוו לה.

במגרש הציעו לו להתקין רדיו ואזעקה, 'זה יקח פחות מחצי שעה'. וכשנכנס סוף־סוף למכונית התברר לו כי מיכל הדלק ריק, ריק לחלוטין, ונותר עוד עיכוב אחרון לפני שיוכל לפרוץ לכביש בלבנה החדשה שלו, שטרם ידעה עול.

וסוף־סוף הוא מדהיר אותה, בכביש הפתוח, ישר לנופר. זו סוסה פראית הוא חושב, שעדיין צריך לרסן אותה, למתן אותה, בינתיים, עד שיעברו 500 הקילומטר הראשונים.

“איזה יופי שבאת" אומרת נופר בדלת ביתה, בלחש "התלמידה שהייתה צריכה להגיע לא באה, ויש לי רבע שעה פנויה… אבל" היא מוסיפה עוד יותר בלחש "בדיוק בעלי בבית, שכח משהו ובא לקחת, הגולם־איש. המכונית שלך כאן?” הוא נד בראשו לכן, לא אומר דבר. “על יד השער?” היא שואלת והוא שוב מסמן חיובי. נופר סוגרת אחריה את הדלת חרש וחשה אל שער החצר. היא יחפה ולבושה בחלוק בית תכלכל. הוא פותח את דלת הדייהטסו למענה ונחפז אל כסא הנהג. “פשוט סע לקצה הרחוב" אומרת נופר בצחוק צוהל, היא אוהבת להזדיין מתחת לאף של בעלה, בהתרסה כמעט "כבר נמצא שם איזה מקום" ומתחילה מיד לספר על ילדיה ונפלאותיהם, ועל אחיותיה גם.

הוא ממשיך לנסוע קצת אחרי שמסתיים הכביש, בדרך העפר שבצידה חורשת אורנים, עוצר בצד, ומזיז את כסאו הרחק לאחור, מנמיך את המסעד. “גם את יכולה” הוא אומר לנופר שמחפשת מיד את הידית מתחת לכיסא, ואז מבחינה בניילון העוטף אותו. “רגע, זה אוטו חדש!” היא אומרת “של מי האוטו הזה?” “שלי!” הוא אומר בזנב חיוך "חדש?!” היא שואלת את המובן מאליו "43 קילומטר. נסעתי איתו ישר אליך, לחנוכת האוטו". “תתחדש!” גוחנת נופר אליו ומנשקת אותו וגם מביטה סביבותיה ואומרת  “אוטו יפה” ממרומי הוולוו של בעלה ומוסיפה "בוא נתחיל כי ממש אין לי זמן”, “גם אני ממהר. צריך להגיע לכנס" הוא עונה לה "קצת הברזתי להם" ונופר שולה בזריזות את תחתוניה מתחת חלוקה ומתחילה לאונן במרץ, עיניה עצומות. היא חייבת כי אחרת היא לא יכולה לגמור, בעצמה לבדה כי גם כשנוגעים בה היא לא יכולה לגמור, ואם אינה גומרת  היא גם לא נהנית מהזיון.

“קשה לי להתרומם כאן" היא אומרת אחרי רגע או שניים "כי אני מפחדת לשרוט את הצבע או לקלקל את הריפוד. בוא נצא החוצה" וכשהם מחוץ למכונית היא בוחנת את השטח בזריזות. זו אמנם חורשת אורנים אבל האורנים צעירים ונמוכים והאדמה סלעית ומלאה בסירה קוצנית סבוכה. “אין לנו אפילו שמיכה כאן איתנו, וגם לא שמן תינוקות. וגם לא זמן.” היא אומרת "תשמע,” היא אומרת "אין ברירה. בוא תכניס לי ככה בעמידה ואת השאר נעשה בפעם אחרת. אני כבר די רטובה".

אומרת ומיד מתירה את חגורתו ומפשילה קצת את מכנסיו "בוא". אבל הוא גבוה ממנה בראש וכשהיא מפשקת את רגליה הזין שלו מגיע לה לקורקבן אם לא למעלה מזה. הוא גוחן קצת, מקפל ברכיו, לופת את עכוזיה, מרים אותה ומשחיל אותה בזהירות על שלו. היא די כבדה וקשה לו להתנועע בתוכה. אילו יכלה להאחז במשהו אבל אין במה. נופר אומרת "רואים משם את הראשים שלנו. אני ממש רואה את חלון המטבח של כהן" והוא גומר, גמירה קלה כזאת, שבקושי מורגשת. צריך לחזור.

ב.

“היי יעל" הוא אומר לה בטלפון למחרת כשהחושך ירד והמסדרונות והמעבדות התרוקנו וכולם כבר היו בהסעה הביתה "גם את נשאַרת שעות נוספות?”

“לא, אני כבר לא פה" היא עונה וצוחקת "אתה לא רואה?”

“נחשי מה?”

“גילית יסוד חדש?”

“הגזמת הגזמה פראית"

“סתרת את החוק השני של התרמודינמיקה?”

“את זה אני עושה כל יום; תשאלי את ד"ר ברוש.”

“אז מה? נגמרו לי הרעיונות. מה עוד גאון כמוך כבר היה יכול לעשות?”

“קניתי אוטו חדש. אתמול אחרי הצהריים קיבלתי אותו".

“וואלה? תתחדש! איזה אוטו?”

"דהייטסו אפלאוז. עדינה למראה אך שדה משחת".

“ממש כמוני"

“כן. ואת יודעת מה? אני צריך להריץ אותה, 500 קילומטר ראשונים. אחרי זה תהיה החלפת שמן ואז… אז נתחיל לקרוע את הכבישים!”

“אל תדבר על לקרוע" אמרה יעל "אתה יודע מה זה עושה לי.”

“תשמעי… באתי איתה לעבודה. אני משתדל לגמור את החמש מאות האלה כמה שיותר מוקדם. את מבינה מה אני מנסה להגיד לך?”

“מה?” התממה יעל.

“שתעזבי מיד את מה שיש לך ביד ובואי ניפגש במגרש החניה בעוד חמש דקות.”

“יקח לי כמה דקות לסגור כאן את הכל, את הכספת, את המחשב, את המשרד. תגיע לחניה אחרי, נגיד בעוד רבע שעה. אני לא רוצה שנעבור את השער ביחד ואנשים יתחילו לדבר.”

ג.

אבל כעבור חמש דקות הוא כבר היה בשער והגיע לשם יחד איתה בדיוק, כשהיא טופפת על עקביה הגבוהים הדקיקים והוא הולך צעד אחד אחריה. העקבים הדקיקים הללו נראו תמיד דקיקים שבעתיים משהיו באמת בגלל התחת רב־הנוכחות שמעליהם; התחת הנכבד של יעל שאת האישיות רבת הנוכחות שלו ניסתה תמיד לטשטש באמצעות חולצות ארוכות מעל המכנסיים, הדוקות למותניה הדקיקים בחגורה רחבה.

“אמרתי לך להגיע כמה דקות אחרי!” נזפה בו יעל. “אני עושה זאת בשבילך, לא בשבילי. אני עושה זאת כדי להגן עליך.”

“את מניחה שהאנשים בשער מטומטמים" ענה לה בנחת "ולא יכולים לעשות אחד ועוד אחד. אבל הם יכולים. ואני מצפצף.”

המכונית החדשה הבהיקה ככלה באמצע מגרש החניה לבנה כולה והוא פתח ליעל את דלתה, קד קידה.

“יו!” אמרה יעל "ריח הפלסטיק! עוד לא הסרת את הניילונים אפילו!”

“לא. לביתוק הניילונים חיכיתי לך.”

“עוד תבתק באבואה, יקירי" אמרה יעל "מה זה תבתק. אני סומכת עליך.” וסקרה במבטה את חלל המכונית המואר וקבעה: “חמודה.”

“16 שסתומים, גל זיזים עליון, 90 כוחות־סוס – את יודעת מה זה?”

“לא" אמרה יעל "אבל הזיזים הזה נשמע מעניין. אני חושבת שזה מתחיל להזיז לי משהו.”

“פעם מנועים כאלו היו רק למכוניות ספורט יקרות ונדירות. לא האמנתי, אפילו לא קיוויתי שגם לי יהיה אי־פעם אוטו עם מנוע שכזה".

“ההערכה העצמית הירודה שלך מפתיעה אותי כל פעם מחדש. מה קורה לך?”

“והאיש … עניו מאד מכל האדם שעל האדמה, ובצדק” אמר "מקדם גרר 0.3 כתוב בפרוספקט – זה נהדר, וגיר ידני 5 הילוכים, עם אובר-דרייב, עוד מעט תראי מה זה יכול לעשות אפילו שהלילה לא נעבור את ה־4000 סל"ד.”

“זה לא אומר לי כלום" אמרה יעל "אבל כשאתה אומר את זה זה נשמע מלהיב. אפילו מאד. הראש מתחיל לעלות לי לדם. תגיד – התגעגעת אלי? כי אני מתגעגעת אליך כל הזמן”

האור הפנימי כבה, המנוע גרגר בלאט, והמכונית החליקה באפלה ממגרש החניה. השער החשמלי נפתח לרווחה, אורות לוח המכשירים, צהובים וירוקים, רמצו להם בשלווה והשמיים התמלאו כוכבים.

“אני הולך להאריך את הדרך, בכוונה" אמר ליעל, ופנה בדרך הפוספטים, לכוון המכתש הגדול. שלישי, רביעי, חמישי.

"תאריך תאריך" אמרה יעל והוא הרגיש כי היא גוחנת אליו ובלי לומר מילה החלה פותחת לו את החנות. הוא לא ציפה לכך, מציצות לא היו הקטע שלה, ותהה בליבו מה היא מתכוונת לעשות. והיא בלי להסס שלתה את הזין הקטן המקופל מקינו, אחזה בו בימינה והחלה ללקק אותו במתינות. "זה הקטן גדול יהיה" אמרה והרימה את ראשה אליו לרגע כשמלאכתה החלה לשאת פרי ומיד חזרה לעיסוקה, שקדנית כתמיד, ועכשיו פשוט פערה את פיה וקלטה אותו לתוכה, לתוך ריר חם ועמלני. הוא המשיך לנהוג במכונית החדשה בכביש המתפתל כאילו הוא והזין שלו הם שתי ישויות נפרדות, ורק חש את ראשה ורעמת שערה עולים ויורדים בחיקו כמשאבה, בעוד הזין מתקשה יותר ויותר, מתלהט, והכאב ההוא כבר עומם בתחתיתו.

מתחת לגשר הרכבת הגדול התרוקן הזין בפיה של יעל, שבלעה מבלי למצמץ, לתמהונו, והזדקפה, והתבוננה בו ממושכות ונוקבות בעיניה השחורות, הלחות, והוציאה ממחטת ניר מארנקה וקינחה אותו בה ביסודיות בעוד הוא חוזר ומתכווץ וקטן לממדיו הטבעיים – עד שהשיבה אותו למקומו הראוי.

הוא פנה למכתש הגדול. “תיכף נראה מה המכונית הזאת יכולה" אמר ליעל "אם כי זה כמובן הכל עוד רק בקטן, בהרצה".

המכונית התגלגלה חרש בכביש המתפתל עד לסרפנטינות העולות לירוחם. הוא הכניס לשני ונזהר לא לעבור 4000 סל"ד. “תראי איזו אחיזת כביש" אמר ליעל תוך שהם מתגלגלים בכל פניה לימין או לשמאל, הוא עליה והיא עליו, בעיקר היא עליו. “תזהר!” צווחה יעל בכל סיבוב "אתה משוגע!” שהוא שמע משום מה כקריאות הערצה ועידוד.

בסיבוב לפני האחרון ישנה רחבת חניה הצופה אל פני המכתש. שם עצר, כיבה את המכונית, יצא והקיף אותה ופתח לה את הדלת.

הם עמדו חבוקים על שפת המכתש שהשתרע לרגליהם, הוא מאחוריה והיא לפניו. עיניהם הסתגלו לחשיכה ואזניהם לדממה העמוקה שמסביב. אפשר היה להבחין בחלקות השחור והלבן שבקרקעית המכתש, ובטבעת המצוקים המוורידה שסביבו, ומעליהם שמי כוכבים.

“יו!” אמרה יעל והוא חפן את שדיה בידיו מבעד החולצה והחזיה מגשש מעורר את הפטמות. “אתה משחק באש" אמרה יעל וגחנה מעט לפנים. הוא כופף אותה עוד והשעין את ידיה אל תא המטען. התחת שלה נלחץ אליו עכשיו ואמר לו אני כאן. “כן, נדלקתי" נתן לה להרגיש “השעני חזק" אמר לה כשמשך מטה את מכנסיה עם התחתונים ושלשל גם את שלו במהירות וכבר היה בתוכה, היא הייתה מוכנה, רטובה, רירית כפִּיהָ "דפוק אותי אהוב שלי" מילמלה "הכניס לי" חזרה עם כל דפיקה ודפיקה "זיין אותי" חרחרה "קרע אותי, עוד, עוד, עוד!”

ואחרי שהתפרקו פנתה אליו בפנים נלהבות: “יום אחד עוד יהיה לי אומץ. כי אני מוכרחה שיהיה לי אומץ כדי לעשות את זה. אני רוצה בתחת.”