דצמבר 15

תגיות

סובארו – א, ב.

א

עמוס ניצב בדלת המשרד, הושיט דף נייר ואמר: “אתם מקבלים סובארו, כל חברי ההנהלה. תרשום כאן איזה צבע אתה רוצה – אני חושב שהיתר סטנדרטי" והוא שאל: “אי־אפשר לבחור סוג הילוכים? כי אני רוצה ידני" ועמוס משך בכתפיו: “בטח, לרדת תמיד אפשר. אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה? בסדר, מצידי – שיהיה. רק תחתום כאן: ידנית לבנה.” והוסיף "אתם מקבלים 1600. פגז של מכונית".

ובאמת ביום ראשון נכנסו לחצר המפעל עשר סובארו 1600 חדשות לבנות תשע אוטומטיות ואחת ידנית, וגם וולוו לנשיא ופיג'ו 504 לסי–אי–או.

עם המפתחות נתן לו עמוס גם פנקס תלושי דלק – "גם הדלק על חשבון החברה”, אמר "העיקר שתעבדו לנו יומם ולילה”.

ובסוף היום כשסוף סוף יצא לחניה והמפתחות ביד ציין לעצמו: אז אפילו סובארו יש. וכבר אמר הנביא – כי יש שכר לפעולתך ויש תקווה לאחריתך.

וליתר דיוק: אהבת עולם אהבתיך בתולת ישראל, אמר הנביא, ועוד אבנך ונבנית. ובינתיים מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ויש תקווה לאחריתך נאום ה': ושבו בנים לגבולם, וקיבלו את מה שמגיע להם.

ב.

“כשאני נשארת לבד בבית" אמרה לו נופר, נופר הדר־זלטופולסקי "אני מרגישה שאני מתנפחת וגדלה וממלאת את כל הבית"

“כמו עליסה־בארץ־הפלאות אחרי שאכלה את 'אל תאכל אותי' ולחצה על 'אל תלחץ עלי' ?“

הוא נזכר בציור שבספר הילדים הישן בו עליסה תקועה בבית הקטן עליה, רגליה פשוקות מבעד חלונות הקומה הראשונה, ידיה מושטות מבעד חלונות הקומה העליונה וראשה מבצבץ מן הארובה.

“לא. לא כך. לאו דווקא גופנית. אני מרגישה איך הרוח שלי, שהייתה לפני רגע מכווצת ומוכנעת לתכתיבי שלום בית והרגשתו הטובה של הזולת, מתחילה להתפשט ולהתמתח עוד ועוד ולמלא את כל חללי הבית הגדול, והבית נעשה היכל ואני נעשית הכוהנת הגדולה שלו. אז מוקדש בו הכל רק להרגשתי הטובה ולאושר שלי. אני יוצאת אל המרפסת והרוח שלי ממשיכה ומתפשטת ומשתרעת  על הוואדי ועל ההרים ועל כל המרחבים שמסביב. אני ממלאה את החלל, את התבל. אבל מעכשיו החלל הזה אינו חלל ריק. אתה ממלא לי אותו, ואני מרגישה שהכל אפשרי, ושהרשות נתונה.”

“ומה את עושה אז?”

“דבר ראשון מאוננת, לצלילי מוסיקה כנסייתית, אפופה בענן קטורת. עולה עם העוגב בקרשנדו תלול ומתפוצצת באקורד המופלא מכולם. אחר כך אני מסדרת כמה עניינים בטלפון, נותנת לאצבעות ללכת במקומי. ואחר כך מתחילה לעבוד – המיטה היא ממלכתי ובה אני מכינה את ההרצאות שלי. ובין לבין, וגם לקינוח – עוד כמה אורגזמות".

“כן. אין כמו לעשות אהבה עם מישהו שאוהבים באמת, לא?”

“כן" אמרה נופר "אני כל־כך אוהבת אותך,” ונכרכה על צווארו "אתה לא יודע עד כמה.”

הפרקים הבאים