סובארו – יג', יד', טו', טז'.

י"ג

אבל בעשר, בחדר הישיבות החדש והמרווח, התקיימה ישיבת הנהלה. מנחם ישב בראש השולחן, בחולצת משי חדשה, מדיף ניחוח קל של מי גילוח. בחוץ היה חום זוועות, אך חדר הישיבות היה ממוזג וצונן. מנחם נראה מרוצה מאד מדוחו"ת המכירה האחרונים "אבל פנינו אל המכונה החדשה,” אמר, "והיא מדאיגה אותי”.

בין הנוכחים שררה תמימות דעים כי לב המכונה הזו יהיה אינטרפרומטר כלשהו אבל לא שררה תמימות דעים מאיזה סוג, ובעיקר מי יהיה היצרן שלו. היו קיימות אפשרויות אחדות והיה צורך לבחון אותן בהקדם.

מנחם סבר שזה תפקידו: "בשביל זה הבאנו אותו," אמר לנאספים סביב שולחן ההנהלה, אבל יואב ב"ץ, המהנדס הראשי, לא הרפה ושאל אותו כמה שאלות מביכות שנועדו לערער במשהו את סמכותו המקצועית, הוא הבין מה מניע אותו רק כשיואב אמר לנוכחים כי מאחר ומדובר במכונה, ממשית, ולא במשהו תאורטי, הכרחי שהבדיקה תכלול גם את הצד ההנדסי של המכשיר, ולא רק את הצד המדעי, וכך נקבע שבסוף השבוע הבא יצאו בדחיפות הוא וב"ץ יחד לאמריקה לסיור יצרניות אינטרפרומטרים, כשהמועמדת הריאלית העיקרית ובעצם היחידה נמצאת בפניקס אריזונה ובה יתרכזו. כשנסתיימה הישיבה, כשכבר היה ביציאה מהחדר, ניגש אליו ב"ץ ושאל “אתה יודע איך מארגנים טיסה?” וענה בעצמו "תשאיר לי את זה, אני יכול לעשות לך את זה בהזדמנות שאני מסדר לעצמי".

וכשחזר למשרדו הקטן שוב צלצל בו הטלפון הארור ממושכות "אני לא יכולה יותר" אמרה נופר בקולה הצלול, המתוק אבל גם הנמוך ברגעים כאלה "אני צריכה את הזין שלך בתוכי. אני יוצאת לדרך ובעוד חצי שעה אהיה על יד השער של צמיגי פינצ'וק ובניו – חכה לי שם." ודחתה את מחאותיו בצחוק עמום מתגלגל כאילו כבר התחיל לדגדג אותה.

י"ד.

הוולוו 760 הסגולה עצרה חרש בצד התות הענף, שריד שנותר מן הערבים שחיו שם פעם, לא הרחק מחוף הים. מאז שנעלמו הערבים הצטופפו סביב התות הזה שיחי אלת המסטיק והסוו את גזעו רב־ההיקף ואת הרחבה הקטנה שתחתיו. הרוח הדביקה קרעי עיתונים לשיחים ושקיות פלסטיק מרוטות שהתנפנפו כדגלי זה־מה־יש מעל קופסאות השימורים החלודות שהשאירו אחריהם המבקרים הקודמים במקום.

נופר חייכה אליו בעיניה התכולות. היא לבשה שמלה סגולה מבד שיפון אוורירי וענדה לצווארה מטפחת משי סגולה עם פסים אדומים: "כמו של דיילות" אמרה וצחקה. אפילו כומתה מתאימה מתוקה הייתה לה. היא הרפתה מההגה, כיבתה את המנוע, יצאה מהמכונית ופתחה לו את הדלת, מושיטה לו יד, שיקום כבר ויבוא אליה.

וכשיצא מהמכונית חיבקה אותו, נצמדה אליו מחככת בו את אגנה והושיטה לו את שפתיה לנשיקה. “התגעגעתי אליך," אמרה "וכבר אין לי סבלנות. בוא".

ומיד ניגשה לתא המטען, הוציאה ממנו שמיכה צבאית מגולגלת ושקית קניות מפלסטיק והחלה לבחון את השטח בקפדנות. “מהנדסת זיונים בפעולה." אמר ונופר חייכה בגאווה. "מצאתי שיפוע מוצלח" הצביעה על שעה 9 של הגזע, ירדה על ברכיה והחלה לנקות את השטח שבחרה מקוצים ומאבנים קטנות בקפדנות ובזריזות "אני שונאת שמשהו מכאיב לי בגב, אפילו אם הוא קטן כעדשה." אמרה, וידיה החרוצות לא מרפות, ורק כשהייתה מרוצה ממעשה ידיה הזדקפה, סקרה פעם נוספת את השטח לוודא כי אמנם השלימה את משימתה כראוי, והושיטה לו קצה שמיכה, מורה לו להיכן למתוח אותה "לשם, כך זה יהיה טוב עם הראש למטה והרגליים למעלה" פסקה "אז אני מרגישה אותך ממש חזק".

היא הייתה תמיד פתוחה תמיד מוכנה עד כי לעיתים הרגיש את עצמו אבוד במרחביה, טיפה בים, וחשב שנחוץ לה כנראה מישהו עם זין יותר גדול.

היא ניגשה אליו והחלה להתיר את כפתורי חולצתו, ותוך כך מלטפת בהנאה את חזהו ואחר פתחה במהירות את אבזם החגורה ורוכסן המכנסיים שלו. “בוא" אמרה, מרימה את שמלתה מעל לראשה ונחלצת ממנה בזריזות. היא קיפלה בזהירות בזהירות את השמלה היקרה והניחה אותה עם מטפחת המשי בקצה השמיכה, ואז חלצה את הטבעות מעל אצבעותיה והכניסה גם אותן לשקית הפלסטיק לבל יאבדו בחול. היא לא יכולה להזדיין כשהטבעות הללו על אצבעותיה.

את טבעת הנישואין איבדה מזמן. היא נפלה מהאצבע שלה לכיור זמן קצר אחרי החתונה כששטפה כלים (עוד לא היה לה אז מדיח), ונגרפה לביוב. זלטופולסקי בעלה מעולם לא השגיח בכך והיא גם לא ביקשה ממנו טבעת אחרת במקומה; ועכשיו היא עונדת על אצבע שמאל את טבעת האודם שנתן לה ליום הולדתה – ועל אמת ימין היא עונדת את טבעת הספיר שנתן לה סם גיסה אחרי הפעם הראשונה שהזדיינה איתו, אז כשבא לשפוך באוזניה את מרי שיחו על אחותה ועל כל הרע שהיא עושה לו. למרות תחנוניו היא מאנה לעשות זאת שוב איתו, חוץ מאיזה פעמיים שלוש שליבה בכל זאת התרכך, בדרך לאיזה אירועים משפחתיים אליהם נסעו יחד, היא והוא, ניחום אבלים וכדומה, כי לסם היה זין קצר ודק ולא היה לה טוב איתו, גם אם הוא עצמו היה כזה בן־אדם טוב וחכם ונחמד, שנורא אהב אותה, ולמרות שהתחנן שוב ושוב והסתובב סביבה עצוב וחולה ומדוכא.

נופר נטלה את בקבוקון שמן התינוקות משקית הפלסטיק שלה וגם קומץ תמרים לחים עטופים במגבת נייר שאת גלעיניהם החליפה בשקדים מקולפים עוד בבית, לפני שיצאה לדרך.

היא תחבה לפיו תמר מצפה בדריכות שילעס אותו והוא לעס אף כי תיעב תמרים לחים והיא אמרה "נכון שטוב?” והניחה לרגע את ראשה על חזהו מחבקת אותו רכות בשתי ידיה ואחר השתרעה על גבה, רגליה בכוון הגזע וראשה במדרון, ממנו והלאה, ופשטה במהירות את תחתוניה ואמרה לו "בוא", בעודה מרטיבה בנדיבות את ידה בשמן־תינוקות.

וכשהיה גם הוא על השמיכה, לצידה, מילאה גם את כף ידו שלו בשמן תינוקות ואמרה לו "הרטיב אותי", ובעודו מתחיל לגשש בקפלים שבין רגליה מתחת לסבך השיער, הכניסה גם היא את ידה לשם כובשת לה מקום, את כל המקום בעצם, והשאירה אותו בצד. גופה נמלא מתח שריריה נדרכו והיא התקשתה, כשרק כתפיה וכפות רגליה נותרות על השמיכה, אגנה מתרומם וכולה אניה ותאניה נהי ויבבה. הוא ידע זה משכבר שהיא לא יכולה לגמור כשהוא נוגע בה וחיכה בסבלנות בצד שתורו יגיע. ואז נפלטו מהקוס שלה נפיחות עזות והיא גמרה וצנחה על השמיכה, סמוקה מהנאה, נשמה עמוק ואמרה "עוד פעם". "הפעם השנייה היא יותר קשה וצריך לחכות לה בסבלנות" הסבירה לו פעם, “אבל זה שווה כי בלעדיה לא תתכן הפעם השלישית, זו הנהדרת באמת, שהיא פיצוץ הזיקוקים האמיתי, כי האורגזמה השלישית לא תיתכן בלעדי השניה כמו שאי אפשר לבנות קומה שלישית תוך ויתור על השנייה, אפילו שהיא לא מעניינת".

ט"ו

ואחרי שכל אחד מהם עשה את שלו ונופר קמה ועמדה בפישוק רגליים רחב והתנגבה היטב וניגבה גם אותו במסירות וקברה בקפידה את מגבות־הנייר ואת שאריות האוכל בגומה קטנה שחפרה לשם כך בידיה ובזרד עץ, היא הייתה מנאמני ארץ ישראל יפה ללא פשרות וללא וויתורים, חזרו והתלבשו ואגב כך היא סיפרה לו על תכניות הנסיעה שלה ביום ראשון שבשבוע הבא.

“צלצלתי לאריה," אמרה "אריה החבר של זלטופולסקי מהפלמ"ח שחי בניו־יורק, וסדרתי לעצמי הסעה משדה התעופה."

“כי את לא יכולה לקחת מונית, למשל?” שאל כשניחש מיד מה יהיה התשלום בעד ההסעה.

“בחייך, קנדי זה נורא רחוק מהעיר," אמרה נופר "וחוץ מזה זה הרבה יותר נוח ונעים שמישהו שאת מכירה מחכה לך ולוקח אותך בדיוק לאן שאת צריכה," וחייכה אליו בעיניה התכולות. הוא היה חברה הטוב ביותר, אולי היחידי, היחידי בעולם שהייתה גלויה איתו והיא תמיד שבה והזכירה לו שלו ורק לו היא מספרת הכל הכל. “ובכלל, אני לא שקרנית," הוסיפה "אני בסך־הכל לא תמיד אומרת לכל אחד את כל האמת, ביחוד אם היא יכולה להכאיב, אבל אני אף פעם לא משקרת."

הוא ידע שהוא מקנא לפי הכאב החד שפשט פתאום בחזהו, ושוב ניסה להבין איך זה שהיא משיגה את כל מי שהיא רוצה כשהיא רק רוצה, מה הוא סוד הקסם.

“אתה לא צריך לקנא," אמרה נופר שקראה את מבטו "אנחנו כאלה חברים ותיקים של אריה, זלטופולסקי ואני, אני מכירה אותו כל־כך הרבה זמן שזה בכלל לא בא בחשבון שאני אהיה בניו־יורק ולא אתן לו צלצול. אז אם כבר, מדוע לא לחבר את זה עם איזו הסעה קטנה? מה רע בזה?”

“מסתבר שגם אני צריך להיות באמריקה בשבוע הבא," אמר בכאב של מפסידן "אבל לא בניו־יורק, ולא בתחילת השבוע, אלא דווקא בסופו".

"אז אנחנו מוכרחים־מוכרחים להיפגש!” אמרה נופר ועיניה נוצצות "אתה יודע איזה כיף זה יוכל להיות!”

“אבל אני לא נוסע לניו־יורק," אמר "אני צריך להיות בפניקס אריזונה, וגם זה רק ביום חמישי בבוקר".

“תעשה משהו," אמרה נופר, ונתלתה על צווארו, והניחה לרגע את ראשה על כתפו ואחר הזדקפה והישירה מבט כחול לעיניו וחיבקה אותו חזק "אני מבקשת. תגיד למנחם שאתה רוצה ימים אחדים חופשיים בניו־יורק לפני פניקס ותראה שהוא יסכים.” ועוד לפני שענה סכרה את פיו בנשיקה רטובה ועזה ואמרה "בוא למכונית, אני ממהרת, יש לי עוד המון סידורים לפני הנסיעה".

ט"ז

כשחזר לעבודה פגש במסדרון את מנחם, והשפיל את עיניו ואמר לו רפות שהוא מבקש ימים אחדים חופשיים בניו־יורק לפני פניקס. ומנחם הביט בו והסיר כלאחר יד כמה קוצים שדבקו בחולצתו ואמר לו "בסדר, וכדאי גם שתסתרק” והמשיך בדרכו, ובשרותים מול הראי נוכח שגם כמה אניצי קש הסתבכו בשערו.

סוכנת הנסיעות אמרה לו בטלפון שלמרות שזה כבר אחרי הרגע האחרון ולמרות כל המהומה שחולל אצלה רק קודם יואב ב"ץ היא מצאה לו טיסה שתצא בחצות, בין ראשון לשני, ושכבר ביום שני בבוקר הוא יהיה בניו־יורק, ושלפני זה פשוט אי אפשר. עוד שעה בערך יגיע אליו שליח וימסור לידיו את הכרטיסים ואת יתר מסמכי הנסיעה. ועוד לפני שהשליח הגיע צלצל אליו יואב ב"ץ ואמר שאת כל יום המחרת הם מקדישים להכנות לפגישה בפניקס: עליהם לחבר מסמך מפורט ומקיף שיבהיר בדייקנות את כל דרישותיהם, גדולות כקטנות. עליהם לחשוב על הכל מראש – עד הפרט האחרון. בטנו התכווצה מהמחשבה על המרתון המשמים הצפוי לו בו יואב יבריק, כרגיל, ויפתיע, כמו תמיד, במחשבתו המקורית והמעמיקה היורדת עד אחרון הפרטים ונשארת שם. הוא התגעגע למעבדה שעזב וחזר ובוש בלבו בפני הצוות שלו אותו עזב כעדר ללא רועה. ומיד אחרי יואב צלצלה נופר שאמרה שבבוקר היה נהדר ושידע לו שהיא נורא אוהבת אותו ומסרה לו את כתובת המלון שלה בניו־יורק ואמרה לו שיבוא ישר לשם. "להתראות, מתוק שלי”.

ואז נזכר ברם־און גומא ושיגר אליו בפקס תצלום של כרטיסי הטיסה: הנה עכשיו ישנה בידיו האסמכתה המבוקשת.

הפרקים הבאים

הפרקים הקודמים