סובארו – לו', לז', לח'.

ל"ו.

וכשנסתיימה ההופעה בתום התשואות וההשתחוויות והם כבר נהרו עם כל העם לעבר היציאה אמרה לו רותי שהיא רוצה לטלפן והוא שמע אותה אומרת לאפרכסת בקול רם מעשי והחלטי מאד שלא יחכו לה, כי הלילה היא נשארת בעיר.

לובי המלון היה מפואר והוא ראה את עיניה מתרחבות בצפייה ובמעלית חיבק אותה לכד אותה בזרועותיו ונישק אותה על פיה בחמדה והיא נענתה לו.

אבל כשפתח לה את דלת החדר נפלו פניה. “זה מה שלקחת? כזה חדר קטן עם מיטת יחיד?”

הוא פכר ידיו ורק גמגם משהו שזה מה שסדרו לו שם בפניקס ושבכלל לא היה לו זמן לעשות משהו בעניין בחמש הדקות ששהה כאן, הוא רק מיהר אליה. הוא לא הוסיף שכל־כך קיווה להביא אותה לחדרו עד שחשש שאם יעשה רעש יעיר את האלים מתנומתם והם כמנהגם יקלקלו הכל. ואולי פשוט, כמו תמיד, חשש ממשא ומתן?

“אל תדאגי, נהיה ביחד אבל לא יהיה לנו צפוף, את עוד תראי."

“עוד אף פעם לא יצא לי להיות במלון של ממש." אמרה רותי מאוכזבת מאד ואז שאלה עניינית היכן השרותים והאם יש בהם מגבת נוספת, ובעוד רגע כבר נשמעו מימי המקלחת זורמים עליה.

הוא נכנס בזריזות למיטה ועמעם את האור.

רותי יצאה מהמקלחת רעננה וערומה ועמדה שם רגע אחד ידה על מותנה כדוגמנית בתצוגה, מניחה לו לסקור אותה מכף רגל ועד ראש.

הוא הופתע מיפי גופה הרענן הצעיר והשזוף, כי הבגדים שלבשה כלל לא הסגירו את עצמתו.

“יש לך גוף יפה נורא!” אמר לה ספונטנית, בהתפעלות. “בוטיצ'לי!”

“אני יודעת." אמרה רותי בשלווה, וסקרה גם היא אותו במבט בוחן: "ואתה לבן, איש מחילות. לך לים לספוג שמש ומלח."

ואז פסעה את שניים שלשה הצעדים הדרושים לדבר ונכנסה גם היא למיטה הצרה.

הוא ליטף בעדנה את שערה את תנוכי אוזניה את שפתיה צווארה את שדיה שוקד להנביט פטמה, ולא פסק מללחוש באזנה כמה מתוקה היא ואיזו הפתעה נהדרת היא עושה לו.

רותי שכבה על גבה בשלווה. "אני לא דבש אני מלח." הגיבה לדבריו והוסיפה "אתה מציף אותי במחמאות, זה יספיק לאגו שלי לחודשיים." והוא לא היה בטוח שאין בזה שמץ של ביקורת או הסתייגות ובכל זאת עלה עליה והיא קיבלה אותו לתוכה ללא התרגשות, מתונה ויומיומית.

וכשירד המשיכה מנקודה שהוסיפה להעסיק אותה: "התיקחני אליך? באילו המילים? ברצינות? ואתה טוען שאין לך סקס אפיל… יש לך עיניים כחולות עמוקות שזוהרן לא עמם עם השנים. אבל תמיד היית סגור יהיר ומתנשא ולא הואלת לזרוק מבט אל איזה פספוסה שהסתובבה לה בשטח."

דווקא עכשיו היא נראתה לו רחוקה ובלתי מושגת ושוב התאווה לנסות לחזור ולהיבלע בה, לשכוח ולהישכח, ובה בעת גם ניסה להסיט ממנו את האש, וגם להבין משהו שנפלא מבינתו.

“ואת, איך את התחלת עם בעלך?”

“לא התחלתי. הוא התחיל איתי. ובפעם הראשונה זה פשוט היה אונס. בכלל לא רציתי, לא היה לי שום עניין במין, פשוט לא ידעתי איך להגיד "לא" מספיק ברור והחלטי. וזה נורא כאב, בקושי יכולתי למחרת ללכת. וכמובן שתוך חודש מצאתי שאני בהריון. הייתי חיילת, עוד לא בת עשרים.
ורק אחרי זה, רק אחרי שכבר הייתי נשואה ואימא לכמה ילדים, התחלתי לבדוק עם כל מיני גברים אם זה בכלל יכול להיות טוב, כי כולם אמרו שכך צריך להיות. וזה לא היה. רק לפני שתיים עשרה שנה זה התחיל איכשהו להיות טוב וזה משתפר, אפשר להגיד, משנה לשנה. זה טוב בעיקר עם בעלי. בשנים הראשונות איתו זה היה איום. לא יכולתי. הייתי בשבילו נקב בלבד."

"ומה קרה, מה השתנה?"

"התחלנו לדבר. הוא התעניין. התברר שלנקב יש קישוטים. יש בינינו תקשורת מצוינת בעניין. בכלל הוא החבר הכי טוב שלי. אבל זה לא משהו ממש חשוב בחיי. ועכשיו הגיע הזמן לישון קצת." הוסיפה בקול מתפנק "אם בכלל נצליח במיטה הצרה הזאת. ספר לי סיפור ערש" לחשה.

ובבוקר לפני פרידה כשיצאו לאכול משהו והיא שבה וארזה את כל התפארת בבגדיה המסווים והמטשטשים חיבק את מתנה ואמר "לא מנחשים עד כמה שזה רך."

"יש כמה שיודעים," אמרה רותי בשוויון נפש "מי שצריך לדעת יודע".

ל"ז.

“אז ספר ספר ספר" אמרה לו נופר בטלפון כשכבר היו שניהם בחזרה בארץ, וסיפרה בפרטי פרטים את המוצאות אותה במונטריאול אצל ריבה חברתה משכבר, אלמנתו של אותו מוישה הזכור לטוב.

“ומה עם אריה, הוא לא לקח אותך במקרה לשדה התעופה?” שאל אותה.

“המכונית שלו עדיין לא חזרה מהמוסך,” אמרה נופר בבוז "אז הסתדרתי בלעדיו.”

והוא חש איך חמתו שבה וניצתת בקרבו, ואפילו לא שאל איך. “עזרת לעצמך.” אמר, שעורר מיד נימים סמויות בנופר והיא אמרה "אני רוצה את הזין שלך בתוכי.”

“כן," אמר לה "שמענו עליך.”

“אתה יודע שאני מספרת לך הכל" אמרה נופר "הכל הכל. רק לך.”

“נהדר" אמר "אז גם אני אספר לך. כשחזרתי לניו־יורק נפגשתי עם רותי במומה. אחר כך הלכנו יחד להופעה של מרתה מונק בבאם. ואחרי זה היא באה אלי למלון ושכבנו".

“באמת?” שאלה נופר.

“את יודעת שאני מספר לך הכל" השיב "הכל הכל. רק לך.”

“אתה רוצה שאני אקנא?” שאלה נופר "אבל אני לא בנויה לקנאה, רק לאהבה. היה טוב?”

“יש לה גוף מאד יפה." אמר לה "מרגש להביט בה, מרגש לגעת בה.”

“עברתי עוד פעם על הרשימה שלי," אמרה נופר "ונזכרתי בעוד משהו שבכלל שכחתי להוסיף. בנשף פורים של בצלאל. רקדנו ורקדנו, ורקדתי עם זה ועם זה ועם ההוא, ועם בחור אחד גבוה רקדתי צמוד צמוד והרגשתי מיד שעומד לו וזה היה מחרמן ויצאנו למסדרון מצאנו פינה חשוכה בצד והזדיינו.”

“איך קראו לו?”

“לא יודעת," אמרה נופר "לא שאלתי.”

כסף זה כוח, הוא חשב, אל תבזבז אותו. מידע זה כוח, אל תבזבז אותו. שמור סוד.

ל"ח.

יום חמישי, סוף שבוע העבודה. רק כשהתעורר מאוחר בלילה מול הטלוויזיה שכבר הציגה רק פסים ונקודות הרגיש רגוע, שליו, משלים, אולי אופטימי, עד ששב ונזכר.

"איזה יד מחוספסת," אמרה לו רותי ונרתעה ממנו רתיעה לא מוסוות, אינסטינקטיבית. ומיד הוסיפה, כדי לרכך "גם הידיים שלי היו כך לפני כמה זמן." היא באה אליו לעבודה והוא הראה לה את המפעל ואחר כך, כבר היה חושך, יצאו לרחוב וישבו בסובארו.

נשיקתו הדלה התייבשה על לחיה, על שפתיו.

"אני נבוכה."

ואחר הוסיפה: "אני לא במצב רוח לזה היום. לפעמים זה כך לפעמים אחרת."

כשהתבוסה זוחלת לחזהו לזרועותיו ניסה להתבדח, וסיפר לה על ניסיונותיו השלומיאלים להתקשר איתה, מאז חזר לארץ, מאז, לפי חשבונו, חזרה גם היא לארץ. ואיך כל העולם היה נגדו והכל הלך להפך עד שלבסוף הצליח.

"ונעניתי ובאתי לפגישה איתך," סיכמה את דבריו "מתי התקשרת? לפני שלשה ימים, נדמה לי." "אתמול." "באמת? רציתי להתקשר אתך כמעט כל יום בשבוע שעבר," אמרה "ופעם אפילו הייתה לי שעה פנויה לכך אך תמיד היה משהו יותר חשוב. אגב, זה אתה היית זה שהתקשר וניתק ביום שישי שעבר?" "לא." כיזב, ורותי שקלה בקול אם היה זה ידיד א', מהנדס הטיס באל־על, או ידיד ב', הצייר מהקיבוץ שקולו כל־כך דומה לקולו עד שהתבלבלה ביניהם. "הוא מתקשה לעכל שבעלי מעביר אלי שיחה, הצייר הזה, ושאני מעבירה לבעלי כשזה אליו."

"את מוצאת חן בעיני." אמר לה לבסוף, אחרי שצלל במחשבות עמוקות "אני יודעת, כבר אמרת את זה." "אז לא לחזור על כך יותר?" "בנוסחים אחרים, בווריאציות. אותן אהיה מוכנה לשמוע."

ואחר סיפרה בפרטי פרטים, באריכות, על הלימודים, העבודה, האמנות, קולה קשה נמוך ושערה רך דק וצפוף, פרוכת משי.

ועוד נשיקה מרפרפת וליטוף חטוף בטרם תרד מהסובארו "יותר חזק!" הוא מוחה והיא מורחת נשיקה על לחיו "יותר חזק זה כבר ממש אלימות!".

הפרקים הבאים

הפרקים הקודמים