סובארו – נט'.

נ"ח.

"הייתי רק בחזיית בגד הים ולבשתי ג'ינס חדשים וזה הכל” אמרה גילי בבוקר "והוא התפרץ לחדר לא אמר מילה רק חיבק והידק אותי אליו ואני נאבקתי איתו בכל כוחי. לא צעקתי, נאבקתי, אחר כך היו סימנים של צבע הג'ינס על המיטה ועל הקיר… בסוף נשכתי אותו ביד עד שירד לו דם ורק אז הוא עזב אותי. ואחר כך הוא עוד ליווה אותי לאוטובוס ואפילו אמר לי בצחוק שהוא מעריך נשים שלא נותנות בפעם הראשונה… אני הייתי המומה ולא יכולתי לדבר לא סיפרתי על זה לאף אחד אפילו לא כתבתי על זה ביומן שלי. היומנים שלי היו מגוחכים כי לא הייתי כנה וגלויה בהם…

התחלתי לאונן בגיל שש עשרה בערך זה קרה מעצמו לא ידעתי כלום ולא הבנתי איך זה קורה. בכלל לא ידעתי אז כלום. חשבתי שנכנסים להריון מנשיקה. וכך חייתי ממחזור למחזור… פעם אפילו אחר לי… אבל על זה כבר סיפרתי לך. אחר כך קראתי באיזה ירחון, שאינון זה רע, שזה מביא מחלות, מסוכן… כך חשבו פעם. רק אחר כך מצאתי את דו"ח הייט ב'לאישה' ולמדתי מה האמת.”

וברגע שהוא מגיע לעבודה כבר נשמע צלצול הטלפון, על כל המסדרונות:

"ובאתי אליכם הביתה וצלצלתי בדלת והכלבה נבחה. רק הוא היה בבית ואמרתי לו שאני רק רוצה להחליף חולצה. ואז הוזמנתי לחדר השינה – פעם ראשונה שהוזמנתי לשם – ובינתיים הוא עשה תה ואני הלכתי לשירותים והיה לי מאד נוח (כמו כלבה שטובעת סימני טריטוריה, חשב) ואחר כך הוא הראה לי את הצלקת וסיפר איך זה קרה ואיחל לי הצלחה – אבל – "

"אבל?”

"אבל לפני שיצאתי היה עוד דבר אחד קטן כשכבר עמדתי לצאת כשלבשתי את המעיל. נורא רציתי, לא יכולתי להתאפק. חיבוק. חיבוק אחד. ויצאתי. אתה לא כועס?"

"כבר התרגלתי," אמר, נמנע כדרכו מעימות "שיהיה לך יום פורה ושקט ולהתראות.”

ובאותה עת עצמה, כשעוד טעם אזני בפיה, ונשיקותיה, ומגע ידה, על פני, חישב, שיחרתי אני אחרי ריקי התייחמתי עליה והיא קרבה אלי כמטחווי חשמל. ובשיעור תורה בכיתה ג' נאמר עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה תתבייש לך כתה ג' כאשר עשה כן יעשה לו שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן עוד תראי עוד תראי

גם אני יכול.

נ”ט.

ולמחרת ריקי דווקא כן צלצלה אליו לעבודה והם קבעו שעה מדויקת באין־עצירה והוא עזב את ישיבת ההנהלה הנרגשת והכל ויצא.

עוצר ליד התמרור עצמו ולא מדומם מנוע מתחת לאף של שוטר התנועה עם הרדאר האורב במעלה הרחוב. כבר חמש דקות שהשוטר לא לכד אף־אחד ומרוב תסכול תכף ייגש לטפל בו, הוא יודע, הוא שעוד תלוי ועומד משפט תנועה נגדו בירושלים. וברגע שהוא בטוח שכבר אי אפשר יותר ומשלב הילוך לזוז משם היא מגיעה. לבושה באיזה מכנסיים רחבים בוורוד מזעזע ועיניה קרועות בכחול מוגזם, צעקני, והיא קצת נבוכה ורוצה להתגנב מהר למכונית.

"לא רציתי שתדע מהיכן אני באה."

בית הוריו אינו רחוק משם והוא פנוי וריק הבוקר והמפתח בכיסו אבל גם הוא לא רוצה להשאיר עקבות, גם הוא לא רוצה להותיר נתיב ממתקים אחריו. אילו היו לו כסף וזמן היה מזמין אותה עכשיו לקפה מפואר על הטיילת ואחריו לחדר במלון יפה אבל אין לו לא כסף (רק חובות) ולא זמן (בטח כבר מישהו מחפש אותו). רק סובארו יש לו, וגם הוא של העבודה. יש חדר ריק על יד הספרייה של המחלקה לאלקטרוניקה, הוא נזכר.

"ניסע לקמפוס?”

"אבל לאחת כמוני לא יתנו להיכנס."

"כשאת איתי תוכלי להיכנס לכל מקום. ומה החדשות?”

"בלילה הרגשתי טוב אחרי הפגישה שלנו רציתי לשתות משהו איזה ויסקי אבל היה רק וודקה לימון אז שתיתי נהניתי אחר כך ישנתי ואז צלצלתי לחמיד בכלא וסיפרתי לו. אני רוצה לספר לו כל מה שקורה לי והוא כעס. והוא גם לא מרשה לי לשתות. הוא כעס אני בכיתי אני לא רוצה שיכעס עלי ואני גם לא רוצה שיגיד לי מה לעשות. למה אסור לי לשמוח? למה איני יכולה להגיע לאהובי?”

"מאז התמונות לא בא לו רעיון חדש?”

"כן. עכשיו הוא רוצה שאני אכתוב לו מכתבים ארוטיים. שאני אכתוב לו במפורט במדויק מה אני רוצה שהוא יעשה לי ושאני אשתמש בכל המילים…”

"וכתבת?”

"לא. לא יכולה.”

"ובטלפון את יכולה? בטלפון את פתוחה?”

"בטלפון? כן, אוהו… אבל לכתוב? זה כבר דבר אחר… לכתוב אני לא יכולה.”

“אז יש לך טלפון?” הוא קופץ על המציאה.

“לא, אין לנו טלפון בבית. זה הכל מהטלפון הציבורי ברחוב, הטלפון שמתחת עץ השסק שמול האין־עצירה."

השומר מזהה אותו והשער לקמפוס נפתח.

"כאן הספרייה כאן התכוננתי לבחינות ומרוב לחץ אוננתי.” הוא מספר לה.

אך לה לא נוח במקום החשוב הזה. היא מסרבת להיכנס לחדר הקטן הריק ולהגיף את הדלת אחריהם.

"שאחזיר אותך הביתה?"

"לא אל תעשה את זה אני כבר רוצה עוד. ומה עושה אשתך? אנחנו לא מתאימים אנחנו כל כך שונים וזה מה שמושך. תשמע: סיפרתי לך שביום שישי הלכתי למועדון יפה עם חבר לשעבר, עם הראשון ששכבתי אתו, ההוא שלימד אותי לאונן בפניו? הלכתי איתו, רציתי לבלות, פעם אהבתי אותו ואי אפשר סתם לגרש אנשים, אז רקדתי איתו במועדון מול אחת המראות ופתאום ראיתי אותו מהגב והוא היה כל כך לא מושך. לא רציתי אותו. לא ידעתי מה אני עושה איתו בכלל. ואחר כך החברה שהייתי איתה רצתה לישון עם מישהו שפגשה במועדון, אז יצא שגם לא יכולתי לחזור אליה וגם לא יכולתי לחזור אלי הביתה (כי הורי חשבו שאני אצלה – סידרתי אותם כי למועדון הם לא מרשים לי ללכת). ולא נשארה לי ברירה, לא היה לי איפה להיות, הייתי מוכרחה ללכת איתו לדירה שלו. היה לי נורא קר. אני בטוחה שהיה לי כל כך קר כי לא רציתי אותו. ביקשתי שיעשה תה ובינתיים נכנסתי למיטה. ועד שהוא בא הסתובבתי לו עם הגב ונרדמתי. והוא בא ושכב לצידי וחיכה וחיכה ואני ישנה, מתנכרת, זה מאד מעליב – אבל לא רציתי אותו. ואחרי אני לא יודעת כמה זמן הוא העיר אותי ואמר לי התפשטי. ואתה צריך לדעת שהוא כזה סוטה ותמיד היה אומר לי, משהתחלנו, 'צאי מהמיטה, עמדי באמצע החדר והתפשטי כמו בסטריפטיז. שאני אראה לך מכל הצדדים.' ואני, כשאני אוהבת, אני מוכנה לעשות כל דבר, כשאהבתי אותו הייתי מנשקת כל פינה בגוף שלו. ואחר כך אמר לי שבי מולי ואונני, ואוננתי.”

"וגמרת?”

"לא. לא גמרתי כי לא יכולתי להתרכז. ואחר כך שכבתי איתו ונתתי לו לגמור, כי אני כבר לא אוהבת אותו.”

הוא לא מרגיש שהיא אחוזת חרטה, שהיא מתנצלת, שהיא מתלוננת, אולי להפך, הוא חושד בה שהיא מתפארת, והוא גם לא מנסה להבין מה היא מספרת לו בין השורות. דעתו נתונה למשהו אחר:

"הבטת על הקוס שלך בראי? בדקת אותו?” זה מעניין אותו כי נופר סיפרה לו בפרטי פרטים איך חקרה את שלה עם ראי.

"לא, הוא לא יפה.”

"הפרטי שלך לא יפה או שהם כולם בכלל לא יפים?”

"חמיד אומר ששלי יפה כמו פרח, כמו שושנה. אבל הם כולם כולם לא יפים.”

"וכשנתת לו להביט, במשרד בכלא 4, זה היה עם התחתונים, כמו בתמונה שהראית לי?”

"לא, הייתי מורידה אותם לפני זה.”

"ואיך הייתה הפעם הראשונה?”

"עם חמיד?”

"לא, עם הראשון הראשון.”

"הוא היה הבוס שלי. הייתי בת 19. כן, מה שאתה שומע. אני דווקא התחלתי מאוחר בשכיבות, בגיל כזה מבוגר. גמרתי בית ספר, קבלתי עבודה במשרד לביטוח, והבוס שם עלי עין. שמעתי אותו אומר בטלפון "איזה מזכירה סקסית יש לי". ואח"כ אמר לי לבוא איתו לבית של איזה זקן לקביעת שווי התכולה, כאילו צריכים בכלל ללכת לבית הלקוח לשם כך. ומשם ניגשנו ליפו, לחוף הים, והוא חיבק אותי ונישק אותי והתרגש כל כך עד שגמר במכנסיים.”

"אפשר להבין אותו… הדברים העגולים האלה… את משגעת. עגולים, חלקים, רכים, 150% אישה. אש. חשבת שדם יכול לבעור?”

"ביום רביעי כשבאתי לבית־ספר הבטתי סביב סביב, קיוויתי לראות אותך מול הכניסה, חשבתי שאם לא תהיה שם אתאכזב…”

"הייתי…”

"ואמרת שאתה רוצה לחבק אותי… מצחיק אחד. הייתי כזאת עם דובון וג'ינס.”

"הרגשת כמה רציתי? כמעט קפצתי מעורי אליך. כמעט התפוצצתי… הרגשת כמה חשמל היה בינינו?”

"הרגשתי…”

"ומה היה אחר כך?”

"אחר כך עשינו את זה כמה שרק יכולנו. היה שם חדר ריק אחרי המשרד עם שק שינה שם הוא היה נח בצהרים ואני הייתי מצטרפת אליו. אבל אף פעם לא עירבנו יחסים ועבודה, אפילו העלאת שכר לא באתי לבקש ממנו לא רציתי לערב יחסים וכסף. ויום אחד התאהבתי במישהו אחר, והפסקתי איתו, והוא לא יכול היה להבין מדוע… מה יש… למה אני לא גם איתו…”

"את אוהבת להתפשט? להיות ערומה?”

"אה… כן. כשאני לבד בבית אני הולכת הרבה עם תחתונים זעירים כאלה, ביקיני, וזה הכל.”

"אני רוצה לראות את השדיים שלך. אני מת עליהם. מה צבע הפטמות?”

(מותחת בבוהן את מפתח החולצה, מציצה פנימה) – “חום.”

"והם גדולים או קטנים?”

"קטנים.”

"ואת אוהבת שמלטפים אותם.”

"כן, מאד.”

והוא הושיט את ידו תוך כדי נהיגה וליטף את חולצתה, מצא קימור פיטמה מתחת לבד, והסתלסל סביבו.

"אני נורא טוב בלנשק אותם בללטף אותם…”

"אוי, אל תדבר כך…”

"הנה הים. ניגש לכאן?”

"כן.”

"מול החוף חונות כמה מכוניות, נמצא לנו מקום בצד…”

והוא החנה את המכונית, לא רחוק מאותו התות, דומם את המנוע, ובו בזמן מלטף את רגלה, מעביר ידו בין ירכיה, מלטף את תפר המכנסיים שבין רגליה.

"בואי נעבור למושב האחורי אנחנו מוכרחים להיות יותר קרובים…”

"לא.”

אבל הפעם הוא לא מוותר, הפעם הוא יוצא מן המכונית, הולך סביבה, פותח את הדלת, והיא קמה ממקומה ויוצאת אליו והם מתחבקים חזק. גופה רך דק גמיש טרי עסיסי חם, כולו שוקק, כולו שדיים ירכיים חיק זרועות עדינות שער מסתבך. היא כובשת פניה בחזהו עוצמת עיניה ורוח ים אביבית מלטפת אותם. הוא לופת ביד אחת עכוז מעכוזיה, גמיש כבלון מנופח היטב – איזה תחת נהדר יש לך – לא גדול מדי? – לא – הוא לופת את כדורה השני ביד השניה – הוא נהדר ואני רותח! – והכניס את ידו מתחת לחולצתה בגב ומצא עור קטיפה רך וחלק חסר קפלים עור תינוקת – הנה הדבר האמתי!

הוא פותח את הדלת האחורית היא נכנסת ראשונה והוא אחריה. סוף סוף.

היא משעינה את ראשה על כתפו והוא מחבק כתפיה מלטף בטנה והיא נאנקת מתענוג – "אני רוצה לנשק את השדיים שלך" – "לא" – הוא מחפש דרך להסיר את חולצתה, היא לובשת מין אוברול וחולצת כותנה ונדמה לו שלפשטם מאד מסובך, הוא מתיר מין חגורה שקשורה לה מאחור – "אל תעשה זאת" היא אומרת – והוא מציץ לה דרך הצווארון – "אל תציץ לי" היא אומרת – והקול מזמין, מבקש. ואז היא פשוט בעצמה מושכת את הבד הזה הלבן, את המטלית, למעלה, ואין מתחתיו חזייה ואין כלום ושדיה מתגלים והם קטנים מאד מוצקים מאד זכים ופטמות זעירות חומות ככפתורים עליהם זוהרות בשמש מעוטרות בשתיים שלוש שערות פלומה והוא משקיע בהם ראשו חלום מתוק מציף אותו והוא סוגר את כל שדה בפיו גומע אותו לתוכו לשונו משתלחת בלקיקה בשפעת רוק בחלק ולח ומתפרע והיא באנחות רמות במלמול זה טוב זה טוב זה נהדר אני רוצה אני רוצה עד שהוא פשוט אומר לה נשקי אותי ונמשך לפיה. ומגשש בשפתיה והן פוזזות אליו טעם רוק מתוק מעורב בטבק במושק וזה נעים לו פתאום אף כי הוא שונא סיגריות ועישון ובהתחלה פיה אינו נפשק לגמרי לשונה מסיירת, דוחה ומקרבת, מקרבת ומרחיקה ופתאום זה דבר שכמוהו טרם הרגיש פיה שואב אותו לתוכה מסתער לתוכו לשונה מגיעה לגרונו ידיה מרתכות אותו לשדיה לבטנה הוא גומר במכנסים והיא אינה מרפה ממנו עת ארוכה.

הפרקים הבאים

הפרקים הקודמים