סובארו – ס', סא', סב'.

ס.

צריך כבר לחזור. יש עוד מליון דברים לעשות.

הם נוסעים בשתיקה בין פרדסים ומשוכות צבר. הטייפ מנגן את הפרק השני של סונטת האביב של בטהובן. הוקלטה בכיתת אמן שנתנו ג'ינה בכאואר ואייזק שטרן במרכז למוסיקה ירושלים. שני אמנים מבוגרים, כבר אחרי שיאם, כבר די שמנים ולא ממש זוהרים, כבר לא ילדים רומנטיים, ופתאום נחה עליהם הרוח זוכים לשעת חסד ומגלים את תמצית הליטוף.

בהצטלבות עם הכביש הראשי עומדות זונות אחדות מחכות למכוניות של ערבים מעזה.

וריקי אומרת: איך הן יכולות למכור את הדבר הכי יפה שיש, זה לא נורא?

וגם: יש לך עיניים יפות.

וגם: לי אין התחיבות כלפיך ולך אין כלפי.

הוא סיפר לה על הפעם הראשונה המחורבנת שלו והיא שאלה: אז למה לא ניסית פעם שנייה?

וגם: אני מבינה למה היא התכוונה וכשאני רוצה להיות קרובה למישהו גם אני רוצה שהוא יהיה בתוכי.

וגם: ועשית לי טוב נורא כיף.

ואז ממש לפני שהוריד אותה קרוב לביתה על יד האין עצירה:

"סדר לי עבודה אצלכם.”

ס"א.

ושלשה ימים עברו ואין קול. אין מילה אין אות נעלמה.

וגילי אמרה: “ביקורת על הסיפור שסיפרת לי? אני מבינה אותך, במצב שנוצר הייתי נוהגת כמוך. אני רק לא מבינה למה לא הלכת עד הסוף? בטח נשאר טעם של עוד. והיא – שקרנית. סיפרה לך את כל המעשיות האלה כדי לעשות עליך רושם. היא ידעה כנראה שיהיה לה טוב איתך.”

"ומה צבע הפטמות שלך?”

"איזה מין שאלות יש לך אני לא זוכרת הן בהירות אבל אני לא זוכרת אם וורודות או חומות.”

"שאלות חצופות…”

"בדיוק. שאלות חצופות אבל לי כבר אין מה לעשות נגדן. ומחר נצא יותר מוקדם לדרך כדי שלא תאחר.”

"תסכימי להקדים?”

"מה אתה מדבר? הייתי מקדימה גם בחצי שעה כדי לנסוע איתך.”

ובקול תקיף: "נוח לי וטוב לי כשמלטפים אותי בבטן בירכיים או בשדיים אבל אני לא מתגרה מזה במיוחד לא מקבלת מזה אורגזמה!”

ס”ב.

הוא צריך דחוף דחוף לבקר חברה בפורטלנד אורגון. אולי אצלם תמצא התרופה נגד המתחרים האוכלים בהם בכל פה. ומפורטלנד להמשיך לאנהיים שבקליפורניה, לכנס מקצועי. לילי מסוכנות הנסיעות הכינה את כל פרטי הנסיעה ואת לוח הזמנים שלה, ונופר תבעה, בחיוך ובנשיקה, כדרכה, העתק עבורה. אני חייבת לדבר איתך לפחות, אמרה, לפחות פעם ביום, לשמוע את הקול שלך.

הוא לא התעניין בלוח־הזמנים של הנסיעה כשקיבל אותו מלילי, ראשו היה במקומות אחרים ואי לכך מצא עכשיו את עצמו נוחת בפורטלנד בשעה שתיים אחר חצות. הפקידה של National Car Rentals נמה על דוכנה במשרד הריק אך המואר באור יקרות. הוא העיר אותה בעדינות והיא התמתחה ופיהקה והתנצלה וחזרה והתנצלה ולקחה מידו את הקופון שהכינה לו לילי ובדקה ברשימותיה פעם ופעמיים ושוחחה חרש עם מישהו בטלפון ולבסוף אמרה כי כל המכוניות החסכוניות כבר הושכרו, אף כי הובטחה לו אחת כזאת, ושתקנון החברה אומר כי במקרה מצער שכזה הרשות בידיו לבחור באיזו מכונית שיחפץ – מבין אלו שנמצאות באותו רגע במלאי, כמובן – וללא שינוי במחיר. הוא בחר בקדילק אלדורדו קונברטיבל אדומה – זאת ספינת המערכה הכבדה, שוברת הקרחונים וממיסת לב הבנות, פי מאה מסובארו 1600. אפילו משוררת כסילביה פלאט כתבה ביומנה: “בחוץ, בקורי הערפל הרטובים התלויים נמוך, עמדה מכונית קטנה ונמוכה. MG אדומה, מבריקה וחלקה, והמתינה. 'אוי, לא' אמרה הנערה. מעולם עד כה לא נסעה ב MG. ואדום היה הצבע האהוב עליה. ברצון הייתה מוכנה להיות מרשה או איילין או דוריס, ובלבד שתישאר היא עצמה ותמשיך לנסוע עם הנער הזה בתוך ה MG.” והוא שאל את עצמו אם קדילק אלדורדו 85 יכולה להעיז לחלום שהיא בליגה של MG, אף כי היה עיף מאד, ויצא לדרך, לגמרי לבדו.

ולבדו שכב במיטת המים שבחדר המלון המרווח, בקומת העסקים, עם הג'אקוזי והוילונות האדומים מסביב סביב, כמהָ לריקי ומתחרט שאינו יכול לשמח את רותי שעדיין לא טעמה חדר מלון כהלכתו – איזה פספוס היה המלון ההוא במנהטן.

וכבר שלוש וחצי לפנות בוקר ובשמונה עליו להתייצב בחברה.

אבל בחברה לא היה מה לראות – די מהר התברר לו שהמוצר שלהם אינו מה שיציל אותם מידי המתחרים והוא דחה בנימוס את ההזמנה לאכול צהריים וחזר לאלדורדו הלוהטת באדום, ונהג אותה אל גדת הנהר הגדול קולומביה.

על שפת הנהר היה יום שמש חם ואפילו לח. ריח משחת שיזוף נישא באוויר בניחוחות ייחום וקטורת. על החוף החולי השתעשעו נערות ונערים בבגדי ים, משחקים בכדור, משתזפים, עוגבים זה על זה. הם נראו לו כמעבר קיר זכוכית, בלתי נגישים, לראותם בלבד.

“מי שלימד אותי להשתמש בשמן תינוקות זה הוא" ספרה לו נופר "כי הוא לא היה סתם עוד מאהב אלא המורה הגדול לאהבה. המורה בהא הידיעה. והוא הראה לי איך לקער את כף היד נכון ואיך ליצוק בה 'כדי לוגמיים', אני מצטטת, ואיך למשחו בשמן – 'גם זורו וגם חובשו ובעיקר רוככה בשמן, את שלו וגם את הכפתור הקטן הזה שלך ואת כל סביבתו הנרגשת' ".

מעליו גאה הר הוּד הענק צחור הכיפה, הר השולט על כל סביבותיו ושהגיעה העת להעפיל בו ככל שרק יוכל. הוא הגיף את הגג ואת החלונות, ננעל לעולם החיצוני, הפעיל את המזגן ויצא לדרך. המכונית הייתה מצוידת בשני מדי טמפרטורה ספרתיים: האחד מורה מה הטמפרטורה בחוץ והשני קובע את הטמפרטורה בפנים – ועליה ניתן היה להקפיד עד כדי עשירית המעלה.

עד מהרה היה בתוך יער גשם צפוף, בין ירוקי עד חסונים גבוהים אפלים לפופי שרכים. “קפטן ונקובר נשלח בספינה 'קולומביה' לגלות את המעבר הצפון־מערבי האגדי" סיפר בדרך לבנות כולן, יודע שהסיפור הזה ימצא חן בעיניהן "ואחרי שהקיף מדרום את כל היבשת עד תחתיתה הסוערת חזר והצפין והצפין ולבסוף הגיע ללשון ים החודרת עמוק עמוק לתוך היבשה, מתפתלת בין הרי געש שגיאים וצחורי כיפה, חלקם אפילו מעשנים. לראשון שביניהם קרא על שם הלן אהובתו: הר הלן הקדושה. ולאחרים קרא על שם קרוביה ושארי בשרה: הר בייקר, הר אדמס, הר רייניר, הר הוּד. ככה זה כשאוהבים נורא".

לאט לאט ירדה הטמפרטורה בחוץ והזמן הלך לאחור. הקיץ נסוג לאביב, ושוב פרחו האזלאות והרודדנדרום באדום כהה באדום לוהט ובלבן זך ואחר נמוג האביב והעצים עמדו עירומים, עדיין בשלכת, ולבסוף כבר היה הכל רק שלג וקרח ומדבר. בחוץ שרר קור קיפאון, ונשבה רוח מכאיבה, צורבת.

הדרך נחסמה במפולת שלג וקרח והוא ידע שזה הסוף, והפנה את הקדילק קל התנועה לחזרה, לירידה. וכשהיה שוב בסף האביב, מצא שמול השקיעה, ומעל עמק נהר הקולומביה, ונוכח האוקינוס השקט עומד לו מלון טימברליין ומצפה לאורחים. והוא חשב שאין שום טעם למהר עכשיו לשדה התעופה ולתפוס מטוס ולנחות בחצות הלילה באיזה מלון תעשייתי משמים בדרום קליפורניה הערפיחית, ולחזור ולהילכד בצפרני נופר. הוא רוצה להישאר כאן בגבהים היפים. יותר הוא לא רוצה לשמוע את קולה, ולא להיות תחת מגף הטלפון שלה הרודף אחריו.

אבל מדלפק הקבלה של המלון בקליפורניה אמרו לו בזעף ובקשיחות בלתי מתפשרת שכבר אחרי שש בערב ושהם אינם מוכנים לבטל את ההזמנה והם יחייבו את כרטיס האשראי שלו בין אם יבוא ובין אם לא. איך יסביר זאת להנהלת חשבונות, חשב בראש קטן וברוח נמוכה, וּויתר, והמשיך בדרכו במדרון שהאפיל לשדה התעופה – ושם חיכה וחיכה לטיסה בטרמינל הצפוף והחשוך למחצה.

רק בחצות הניח סוף סוף את ילקוטו בחדר החדש. ומיד צלצל הטלפון.

“אני נורא עייף" אמר.

“ואני נורא אוהבת אותך ויש לי כל הרבה מה לספר לך" אמרה נופר.

הפרקים הבאים

הפרקים הקודמים