אוגוסט 24

תגיות

עוד טסט

האם זה הדבר השפוי היחיד שאפשר לעשות עכשיו?

או שזה טירוף על גבי טירוף, אבדן עשתונות (אני נזכר בטכנאי הראשי שלנו, שלא היה מוכן לצאת לקרב לפני שיאספו הפחיות שהושארו בשטח)?

כך או כך, הגיע מועד ה"טסט" השנתי של הרובר האדום, ויש להכין אותו למבחן.

כן, כבר עברו שבע שנים מאז חזר אל הכביש, שבע שנים בהן גמע 2800 ק"מ, כלומר כ 400 ק"מ לשנה בממוצע. מה כבר יכול לקרות למכונית בקילומטראז’ הזה?

לא תאמינו – גומיה! גומיית חיפוי של "תפוח" מקשר ההגה.

ואי לכך השכמתי להרכבת גומיית התפוח.

ראשית חכמה מרימים את קידמת המכונית כדי שאפשר יהיה להכנס בנוחיות תחתיה:

01

ומטעמי בטיחות מציבים אותה על "חמורים":

עכשיו ניתן לראות את ה"אין גומיה" (החץ הצהוב מצביע על המקום):

הגיע תורם של כלי המקצוע:

מימין לשמאל מגזרת (cutter) להסרת הפין המתפצל, מפתח רינג־רצ’ט 7/8 BSF לפתיחת האום, ופטיש 2 קילו + “מזלג טריז" לחילוץ זרוע התפוח. תוקעים אותו במקום שהחץ הצהוב מצביע עליו – שתי מכות פטיש והתפוח בחוץ.

עכשיו נוטלים את הגומיה שהוכנה בעוד מועד ומרכיבים אותה על זרוע התפוח. מחזירים למקום, מהדקים ומסיימים בהשחלת ופיצול הפין החדש.

כל העניין נמשך כרבע שעה.

(הכל מכוסה בשכבת שמן, נכון? זו תוצאה הכרחית ממערכת השימון המרכזית של המכונית, הגורמת לשימון רציף של כל החלקים הנעים. חלק מהותי מהיות הרובר רובר וראיה ניצחת לכך שהיא פועלת!).

ויש!