פברואר 01

תגיות

ננס מתגבר

שתים־עשרה שנה חלפו מאז הרכבתי את ננס – הלא הוא מחשבוב המולטימדיה הזעיר, החרישי כעשב, המסתתר בפינה, ונכון תמיד לנגן כל מה שיעלה לפני.

הוא בן 12 עכשיו – עוד לא בר מצווה אפילו – וכבר עובר בטל, עתיק מתרח, ישיש ממתושלח ולא רלוונטי כמוהם. בומר.

ואף על פי כן מתעלם הנ"ל מכל הדעות הקדומות הללו, הגילניות, הגזעניות, וממשיך לנגן בכל עוז, וברגש.

בזמנו פירסמתי סקירה על המחשב הנ"ל ב’לינמגזין’ המנוח שבינתיים "ירד מן האוויר".

לפני שאמשיך אביא, אם כן, תמצית מאותה סקירה:

לוח אם: Zotac Ion 33. זה לוח בפורמט miniATX, עם מעבד אינטל אטום 1.3 כפול ליבה בארכיטקטורה 64 ביט. הוא מצוייד בערכת שבבים תוצרת Nvidia, כרטיס מסך Nvidia ION, וזכרון 4 ג’יגה. הוא גם מצוייד בצלעות קירור גדולות במיוחד המשחררות אותו מהצורך במאוורר למעבד ולכרטיס המסך, והן שעושות אותו לחרישי כל־כך. לחרישיות הזאת תרם גם כונן הSSD בן 64 הג’יגה בו צויד לימים לוח האם, וכך היה המתקן כולו חסר חלקים נעים. ומסתבר, לא רק חרישי, אלא גם מאריך ימים.

אז כן, מעבד חלש ואיטי, זכרון מועט ואיטי, ובקר כונני SATA מגרסה 1, עם מהירות מירבית בת 1.5 ג’יגה.

כש"נולד" ב 2009 בדקתי אותו עם מערכות ההפעלה חלונות XP (32 ביט) ואופן סוזה 11.1 (64 ביט) (קרנל 2.27) ודרייבר קנייני של Nvidia.

כיום אלו מערכות הפעלה ארכאיות ואין לנו ציפיות רבות לא מהן ולא מהחומרה החלשה והמיושנת עליה הן מותקנות. ואף על פי כן לצרכי מולטימדיה – הצגת סרטים ותמונות ברזולוציה גבוהה, ונגינת מוסיקה, הפליא כבר אז המחשבוב לעשות. התקנתי בו כרטיס טלוויזיה USB מסוג DVB-T והרי תמונת מסך HD מהקלטת טקס הלוויה של בובי קנדי, שערכתי בו אז, אוגוסט 2009:

ועוד אחת מאותה שהות שם, בוושינגטון DC, עם לוח התחנות שיצר לו קפאין:

כך חלפו להן השנים כאשר ננס – זה שמו – משודרג מגרסה לגרסה של אופן סוזה, שר ומזמר בתריסר גרסאות – עד 42.3, אחריה חדלה אופן־סוזה לתמוך רשמית בדרייבר הדרוש ל Nvidia Ion .

חדלתי איפוא לשדרג וזה לא הפריע לננס להמשיך לשיר (כאן המקום להזכיר כי כונן ה SSD בן 60 הג’יגה לא היה יכול להכיל את עשרות אלפי קבצי המוסיקה והסרטים שברשותי. אלו יושבים לבטח על שרת הקבצים המשתף אותם עם כל הצרכנים בבית. וכאן התעוררה בעיה מסויימת: אין תקשורת קווית בפינתו של ננס, וגם הקליטה האלחוטית שם אינה משהו. אי לכך היו מפעם לפעם גמגומים בהשמעת קובץ כלשהו. אמנם נדירים – אבל היו.)

בין יתר נפלאותיו מצוייד ננס בשקע S/pdfi המאפשר את חיבורו למערכת השמע בסיב אופטי ותורמת לצליל משובח ויחס מצויין של אות לרעש.

כל הטוב זה נמשך ונמשך – עד שלא מזמן החל ננס להתפרע. כלומר להיתקע. ובתכיפות הולכת וגדלה. רק כיבוי ברוטלי ואיתחול גרמו לו להמשיך לפעול – וגם זה רק לזמן קצר במיוחד.

אז מה – ננס גמר את חייו התפלים?

לפני שאשליכהו לעת זיקנה החלטתי לבדוק מה השתבש. המעבד (הלב)? כרטיס המסך (העיניים)? הזכרון (אלצהיימר)? אולי כונן ה־SSD? כל אחד מאלה פעל כבר כ 72000 שעות עבודה, אם לא למעלה מזה.

אחת הבדיקות הראשונות היתה להעלות את המערכת מ־Win XP המותקן גם הוא על אותו כונן.

XP עלה בחדווה, ממושמע, ולא הראה סימן קל שבקלים להתפרעות כלשהי.

אם כך, אולי זה נזק לאותם איזורים בדיסק בהם מותקנת אופן־סוזה? הרי הם שהיו בשימוש בתריסר השנים האחרונות.

את זה ניתן לבדוק בעזרת liveCD, סברתי – התקן שבימינו הוא בעצם LiveDOK.

שפכתי בזריזות Image של הגרסה האחרונה – 15.2 – של אופן סוזה על DOK וניסיתי להעלות אותה – משוחררת מה SSD הקשיש. כל שצריך לעשות הוא ללחוץ על F8 סמוך לאיתחול; עולה תפריט בחירת ההתקן ממנו תעלה המערכת ואז לבחור ב USB.

אבל המערכת סירבה לעלות ונתקעה. רק הקשה על F3 במסך הראשון ובחירת הפרמטר KMS גרם לעלייתה – ללא כרטיס רשת ללא קול וברזולוצית מסך נמוכה. זה הספיק, על כל פנים, להריץ fsck – בודק מערכות קבצים – ולגלות כי במחיצות לינוקס היו שגיאות רבות, שתוקנו כך כולן.

הרצת smartctl הפיקה הודעה כי הכונן עבר את הבדיקה בהצלחה, אם כי יש לו מיליארדי attributs (מה זה?). אחרי הטיפול הזה ניסיתי להעלות מחדש את המערכת מה־SSD המובנה. אך לגודל האכזבה, המצב לא השתנה והקריסות התכופות נמשכו.

כמוצא אחרון, בטרם אתיאש, החלטתי להחליף SSD ולהתקין עליו התקנה נקייה. הפעם בחרתי בכונן חדיש מתוצרת סמסונג ובנפח 250 ג’יגה. בין היתר זה יאפשר לבחור במחיצת שורש גדולה במיוחד כזו הנחוצה למערכת הקבצים BTRFS החסינה משגיאות הנגרמות עקב קריסה.

החלטתי לבחור בגרסה ישנה התומכת הן בכרטיסי מסך מסדרה Nvidia 3 והן ב Banshee שאינן נתמכות בגרסאות חדישות.

המחשב הזה לא נועד לגלישה באינטרנט, לא לדואר, לא לחיבור מסמכים או פיתוח תוכנה. הוא נועד לדבר אחד בלבד: להתחבר למערכת השמע ולנגן בה קבצי שמע. לשם כך מספיקה גרסה ישנה יותר, לדוגמה 12.3 משנת 2013.

ל־12.3 לא מסופקים יותר עידכוני תוכנה, אך המקורות שלה עדיין קיימים ברשת כך שאין קושי להתקין אותה כולל כל מה שנכלל בה בשעתה.

בחרתי בחלוקה הבאה למחיצות:

40 ג’יגה ל root ו swap ויתר 216 הג’יגה למחיצת home. זה יאפשר להעתיק לתוכה את כל קבצי השמע שלי ולהפעיל את ננס מנותק מהרשת, כך שאפילו סיכוני אבטחה אינם קיימים.

בסיום ההתקנה עלתה המערכת, אך באיכות גרפית גרועה ביותר. דרייבר ברירת המחדל (nouveau)  של הגרסה הזו אינו מהווה תחליף ראוי לדרייבר הקינייני.

החלטתי להתקין את דרייבר Nvidia הקינייני המתאים לגרסה הזו ולכרטיס הזה – Ion. במחשב אחר איתרתי אותו באתר Nvidia והורדתי אותו: NVIDIA-Linux-x86_64-340.108.run והעברתי אותו, באמצעות DOK למחיצת הבית של ננס. וידאתי כי kernel source, make ו־gcc מותקנים, והעלאתי את המערכת לרמת ריצה 3 באופן הבא: איתחול, וכשעולה החלון הראשון של גראב 2 מקישים E. יורדים לשורה המתחילה ב linux ומוסיפים בסופה את הספרה 3, ולוחצים על F10.

המערכת עולה לרמת ריצה 3 (טקסטואלית). נכנסים כ root ועוברים למחיצת הבית. מעניקים לקובץ הרשאת ריצה:

chmod +x NVIDIA-Linux-x86_64-340.108.run

ומריצים:

NVIDIA-Linux-x86_64-340.108.run/.

לזכותה של Nvidia יש לומר כי ההוראות הצצות תוך כדי ריצת תוכנת ההתקנה הזו מאד ברורות וקלות לביצוע וכשהתהליך מסתיים עולה המסך בכל תפארתו.

(בדיעבד התברר כי הדרייבר היעודי ל12.3 עדיין קיים ברשת כחבילת rpm וניתן לבצע את ההתקנה הזו בקלות יתרה ע"י yast).

עתה השלמתי את ההתקנה על ידי הוספת מאגר packman (המאפשר קודקים קינייניים) והתקנתי באמצעות yast את כל התוכנות בהן חשקה נפשי.

אז הנה מסך Banshee המאפשר בחירה תוך שניות של כל אחד מאלפי הדיסקים באוסף, והשמעתו המושלמת.

הוא מצוייד, כמובן, בתיבת חיפוש המאפשרת השוואת ביצועים, או הלחנות שונות לאותו טקסט – תענוג בפני עצמו – ואפילו מראה את עטיפת האלבום.

וכך זה נראה בחדר: