ראש בראש -א’

פורסם על ידי lulisml בתאריך 13 באפריל 2023 ב-Rover 10 26-453 | 2 תגובות

הנה הרובר האדום – 26-453. עשר שנים חלפו מאז תום השיפוץ. הוא נראה טוב.

בחצי השנה האחרונה עמד בפינה, לא זע לא נע ולא הותנע. תשומת הלב – אם הייתה – הופנתה לאחותו הירוקה ולבן דודו הטורר. אכן, מרבה נכסים מרבה הזנחה.

והנה הגיע תורו לטיול.

אבל הוא התקשה להתניע. וכשהתניע התחיל בצילינדר אחד, ואחר בשניים, ובשלושה, וסוף סוף כשהתחמם קצת, עבדו כולם יחד, אבל עם רעש שסתומים מוגבר. ואני נהייתי מודאג.

*

המנוע הזה שופץ (“אוברול“), בידי בעליו הקודמים, לפני ארבעים שנה, אולי יותר. אחרי כן עמד כ־30 שנה בצד, בטל מלימודים ועבודה, אולי בתוך שלולית (כי את הדיפרנציאל ותיבת ההילוכים מצאתי חלודים בחלודה עמוקה).

בתחילת השיפוץ (אוקטובר 2011) ניסינו להעריך את מצב המנוע. גילינו כי אחד השסתומים תפוס ואגן השמן מלא רפש (sludge). אחרי שחרור השסתום התפוס, ניקוי וכוונון בדקנו את הדחיסה, הוואקום והצליל – כולם היו תקינים. החלטנו אז לא “לפתוח” את המנוע – בינתיים – לפי העיקרון “לא מתקנים את מה שלא מקולקל“.

*

אין ברירה. צריך עכשיו לחזור על הבדיקות.

התחלתי בבדיקת הדחיסה (קומפרסיה). במנוע הזה הערך אמור להיות 120 psi.

התוצאות:

צילינדר מס’ 1: 110 – נמוך אבל נסבל.

צילינדר מס’ 2: 0 (אפס!)

צילינדר מס’ 3: 120

צילינדר מס’ 4: 115.

הפעלתי את המנוע, נתתי לו להתחמם עד שהיה ברור כי כל ארבעת הצילינדרים פעילים וחזרתי לבדוק. הפעם הייתה הדחיסה במס’ 2 90. אולי כוון השסתומים אינו נכון? ניסיתי לכוון ואז נוכחתי כי אי אפשר. כאילו מוט הרמת השסתומים התקצר.

ברגע זה הבנתי כי אין מנוס מפתיחת המנוע ובדיקת חלקיו.

אחרי 12 שנים הבינתיים נגמר.

*

פותחים את מכסה המנוע, מסירים את מכסה הצד ויש גישה נוחה לחולה. וראשית חכמה מרוקנים את מי הקירור.

מסירים את סנן האויר ואת מכסה השסתומים. מנתקים את אספקת השמן לראש (1) ומסירים את כל האומים המהדקים את “פסנתר השסתומים” לראש. קושרים כל רביעיית “מנענעים” בחוט ברזל כדי שלא יפוצו לכל רוח ברגע שש“הפסנתר” ישלף (קפיצים (2).

“הפסנתר” הוסר, וגם החגורה הוסרה כדי שמשאבת המים תהיה גם היא מוכנה לשחרור.

מסירים את מכסי הצד של המנוע.

משחררים את הסעפות ומושכים אותן לאחור וקושרים למהדק מכסה הצד. פותחים את ארבעת הברגים המהדקים את משאבת המים למקומה, ואת כל מהדקי צינורות המים העשויים מגומי. עתה אפשר להזיז את משאבת המים מילימטרים אחדים לפנים. זה מספיק.

מוציאים את כל ברגי הראש וחמשת האומים המהדקים אותו (לשם כך יש לשלוף את כל ארבעת המצתים). לכאורה עתה אפשר להסיר את הראש, אבל הוא סירב להישלף. מכות צד עזות בפטיש פלסטיק כבד לא עזרו. אבל השחלת ידית ארוכה של מפתחות גביע בפתח מנהרת הפליטה אפשרה לנתק את הדבק שקשר את הראש לבלוק. “שפכטל” ארוך וחד הוכנס לרווח שנפער וסייע לנתק שארית הדבק.

סוף סוף הראש בחוץ.

זה מה שנשאר.

הגיע הזמן לבחון את מצב הראש. סימני חלודה נראים בשולי שסתומי היניקה, השקועים למדי בתוך תא השרפה. האם זה מה ש“מדביק” אותם למקומם?

שחררתי את אבטחת הקפיץ של שסתום יניקה מס’ 2 – החשוד המרכזי, והצבתי את הראש כשבסיסו פונה למטה. שסתום תקין אמור ליפול. אבל השסתום הזה לא נפל. רק מכה עזה, ממש, בפטיש הפלסטיק גרמה לו לנוע. אחרי טיפול ממושך ב WD40 (גזר) ופטיש (מקל) הצלחתי לשלוף אותו.

ההשחזה (“שלייף“) נראית תקינה. שורש הבעיה הוא במוביל השסתומים – שהחליד או לא התאים מלכתחילה.

ועכשיו מתברר כי זו לא בעיה מקומית: כל מרימי שסתומי היניקה התעוותו מחמת הכוח המופרז שהיה עליהם להפעיל כדי לפתוח את השסתומים, עד שהמנוע התחמם!

*

המשכים מפתיעים ומסעירים (שלא לומר: מדהימים!) יבואו.