אפריל
20
תגיות
ראש בראש – ד’
“”בושה, בושה, בושה” זועקים המוחים, וגם אני בעולמי הקט זועק “בושה”. תכף נראה מדוע.
כי עכשיו, כשכל הפריטים הדרושים להרכבת הראש חזרה בידינו – מגיע פרק הנקיון. שני המשטחים – “גג” בלוק המנוע, ו“רצפת” הראש – חייבים להיות נקיים לחלוטין, חלקים וישרים על מנת שהזיווג ביניהם יצליח ושזליגות מתאי השרפה או אליהם לא יתכנו : לא גאזים, לא מים ולא שמן.
את התיאור המפורט של נוהל הניקוי כבר ערכתי בעבר ולא אחזור עליו כאן. בתמצית: WD40 וסקוטשברייט ושפשופי שפשופים.
והנה נחשפת הסיבה בעטיה היו השסתומים בתא שרפה מס’ 2 תפוסים. עקבו אחרי הקו הלבן המוביל מקדח מים (עיוור) אשר בראש אל תא שרפה מס’ 2. גג המנוע שבשטח תא השרפה החליד! סביר שהתא כולו התמלא במים וכל שהיה בו החליד, כולל השסתומים וקניהם. הקו הלבן מראה את נתיב המים, שעקפו את האטם שאמור לחסום את דרכם.
רגע. אטם הראש?
עכשיו התחלתי להבין מדוע הראש היה דבוק לבלוק בחזקה כזו, שכמוה לא נפגשתי בכל שנותי הארוכות עם רובר. ומדוע נקרע האטם הזה לגזרים כשהצלחתי סוף סוף להפריד ביניהם.
האיש ההוא, שערך “אוברול” למנוע, כדבריו, השתמש באטם משומש, מעוך, לא כשיר. וכדי לפצות השתמש בכמות גדולה של דבק כדי להשיג אטימה.
אטימה טובה זו לא הייתה.
המשכתי ועברתי לנקות באזור של צילינדרים מס’ 3 ו־4. לשם כך סובבתי את גל הארכובה ב־180 מעלות.
ואז נגלתה החרפה במלואה.
חריץ עבה ועמוק בדופן צילינדר מס’ 2, מלווה בקרוביו וידידיו הקטנים והמגעילים.
חריץ כזה מעיד לרוב על בוכנה שקרסה.
ולא יכול להיות ספק בדבר: היא קרסה לפני ה“שיפוץ” (שכלל, כזכור הרכבה שגויה של בוכנות “לא רובר“).
גם הקדח של צילינדר מס’ 1 נראה נורא:
איך נפלתי בנופלים.
*
עכשיו נשאלת השאלה איך ממשיכים?
ברור שעל המנוע הזה אי אפשר לסמוך, וקריסה אפשרית שלו עלולה להתרחש בכל רגע.
יתר על כן, במרתף שמורים שלשה מנועים תקינים 0 קילומטר וצועקים: “עכשיו תורי! עכשיו תורי!”
אבל המנוע הזה, הפלא תבל, נסע היטב עד שנתפסו השסתומים, סחב היטב ולא “שרף שמן“.
אז “רק בינתיים” “ורק עד שיסודרו הסידורים ויתואמו התיאומים” יוחזר הראש התקין למקומו, הרובר האדום ימשיך לנסוע לפעמים לדואר או למכולת – ונקווה לטוב.
*
שלפתי אטם ראש ישן\ NOS, (אך לא משומש!), מ“האוצר של שמואל“, ניקיתי אותו בזהירות וביסודיות, עוטה מסכה (זהירות, אסבסט!) ווידאתי שמתאים:
הראש מאד כבד וכדי שלא אצטרך להרים אותו גבוה ולתמרן איתו במרווח הצר שחררתי את מוט מתיחת הרדיאטור וכך התפנתה גישה נוחה.
הנה הראש, ראש הטורר, המשופץ לתפארת – נזם זהב באף חזיר:
מרחתי את “גג” הבלוק ב“שלק איטי” תוצרת “ראש אינדיאני” (מלכלך נורא).
והשבתי את הראש לגבולו.
ערכתי הידוק ברגי ראש לפי הספר, ואחר החזרתי את הפסנתר, הסעפות, משאבת המים, הרצועה וכו’ וכו’ למקומם.
*
התנעה.
זה הרגע המותח ביותר: האם בורחת קומפרסיה למים? לשמן? האם המנוע השחוק והמוזר הזה שורף שמן? דופק? משמיע “רעשים יקרים?”
לגודל ההפתעה – התשובה לכל השאלות הללו היא לא.
אין שום סימן לבריחת קומפרסיה – לא למים, לא לאגן השמן. המכונית אינה פולטת עשן, אפילו לא קצת: לא לבן, לא כחלחל, וגם לא אפור.
לפי הוראות רובר יש להביא את המנוע לטמפרטורת עבודה רגילה ואז לערוך הידוק ברגי ראש מחדש.
זה שוב מחייב פירוק פסנתר שסתומים, שוב שליפת מצתים, שוב הידוק 18 ברגים ואחריו החזרת הנ“ל מחדש. מתיש. ואז, רק אז לבצע כיוון שסתומים מדוקדק ולזכות במנוע שקט כיונה…
*
אחרי ניתוח ההשתלה מגיעה למכונית מקלחת הגונה, לא?
ואחריו לחזור הביתה בשלום: