יולי
29
תגיות
התרוששות – 3
פרק שלישי: מכתב
כשחזר למשרד מארוחת הצהריים מצא שיניב כבר עומד ליד השולחן של ויוי ומחטט, כהרגלו, בדואר.
לא היה סיכוי לנסות למנוע זאת ממנו. יניב קרא ישר, באלכסון או במהופך, מקרוב או מרחוק, בכל שפה ולשון. מראה של מכתב או של פתק, של חוזר או מזכר היה מתניע בו פרץ סקרנות שאינו בר כיבוש. עוד בדלת היו עורכות עיניו סריקה מהירה אך מדוקדקת של כל המסמכים שעל השולחן. פניו היו מאדימות, קרחתו מסמיקה, עיניו בוערות. לא היה טעם לומר לו דבר כי ממילא לא האזין. במקצועו היה חוקר – ו“מה הגיע היום בדואר” היה המרתק במחקרים שערך. כשדפדף בחומר היו תנועותיו נעשות חדות ואלימות – גאון בפעולה (כמו שאמר השופט שזיכה את טוסקניני מאשמת ניקור עינו של כנר שזייף, בשרביט המנצחים שבידו).
“מרוסיה!”
בסך הכל שלשה חדשים מאז הודח גורבצ‘וב, מאז שברית־המועצות התפרקה, ומסך הברזל נעלם – וכבר מגיע משם מכתב. מעטפה רבועה קטנה מנייר זול, ועליה דפוס דהה והמדבקה הרגילה: “יחידת הביטחון: נבדק“.
בתוך המעטפה היה דף מודפס במכונת כתיבה שחוקת־סרט, מנוסח באנגלית מספר לימוד נושן, ובו הזמנה אישית לכנס שיתקיים בסתיו, בעיר טומסק שבסיביר.
כנס בטומסק, העיר האסורה.
זה לא רק “מיכאל סטרוגוב” של ילדותו, לא רק קווקזים עקומי חרב ונטשות תכולות עין; זו האבן שמורמת מעל פקעת העקרבים, זו הזמנה למאורת הצפעונים.
“בחיים לא יתנו לך לנסוע” אמר יניב, עוד לפני שסיים הוא לקרוא.
“זה בסך הכל כנס אודות ספקטרוסקופיה ברפואה,” משך בכתפיו “למה לא?”
“תשכח מזה,” אמר יניב “אף אחד לא יאמין שזו באמת הכוונה – וחוץ מזה, למה לך בכלל לנסוע לחור ההוא? איכס.”