אוגוסט
13
תגיות
התרוששות – 10.
פרק עשירי: עוד מילואים
שוב נקרא למילואים, והפעם ביחידת המחקר המיוחדת, היחידה החדשה שלו. פעם שלישית שהוא נקרא למילואים השנה, וזאת הפעם שבועיים בלבד לפני שהוא מתכונן לנסוע בראש משלחת לרוסיה ומשם להמשיך ישר לקנדה, לשבתון.
היחידה שוכנת בקומה השלישית של בניין משרדים מהוה ברחוב צפוף ומפויח בתל־אביב. פעם כבר ביקר בה. הוא הגיע אז אליה עם גרשון – שניהם הוזמנו לתת חוות דעת על מסמכים מסוימים.
תחילה עמדו לפני שער ברזל קשור בשרשראות פלדה עבות, במרומי חדר מדרגות מצופה שיש ומדיף ריח שתן. מצלמת טלוויזיה התבוננה בהם, כשהם מוארים באור אכזר.
דלת א‘ נפתחה, ומישהו בחן אותם מבעד זכוכית אפלה, רואה ואינו נראה. הם נקבו בשמם, הציגו תעודות. הדלת שמאחוריהם נסגרה וזו שלפניהם נפתחה. חיילת ערכה חיפוש בתיקים, וידאה שאין אקדחים או סכינים, שאין מצלמות או מכשירי הקלטה – ואחר הובילה אותם לחדר בו עמדו לעבוד. הוא הניח את ילקוטו על השולחן ושאל היכן השירותים. החיילת הצביעה על קצה המסדרון, והוא התחיל ללכת.
“רגע” אמרה החיילת “אל תשאיר כאן את התיק“.
“?”
“כאן גונבים“.
כן, הוא מכיר את המקום, ועכשיו, כשמלאו לו חמישים וסוף־סוף, רשמית, הוא טרנטה – העבירו אותו לשרת כאן במילואים. לכאורה בחזקת מומחה בינלאומי ושותף־סוד. אך בעצם, בייחוד, כתורן בשמירה ובמשמרות.
סרן ישראלה היא המפקדת שלו והיא שתגיד לו מה עליו לעשות, אך בינתיים כמעט עשר בבוקר והיא עדיין לא הגיעה. רותם הסמב“ץ מכין קפה במטבחון כדי להעביר את הזמן ומשעשע את זיו וסתיו הסמבצ“יות בעלילות גבורתו במסיבות סוף השבוע. שלשתם מהפרוורים העשירים של תל־אביב והגיעו לכאן בגלל ציוניהם הגבוהים, שליטתם בשפות זרות ובקיאותם בהוויות העולם, ובייחוד בגלל הקשרים הטובים של הוריהם.
“אז מה כל זה שווה,” מפטירה סתיו כשרותם מסיים, ממרומי הבלונד הצח שלה, “אם אתה בכלל אימפוטנט“.
רותם אינו מתבלבל. “תסבירי למילואימניק איך בדיוק את יודעת, בבקשה, ובכלל מה הפק“ל שלך בעניין בעילת נידה” ומחייך חיוך ניצחון. הם מחליפים ביניהם נאצות אחדות בגרמנית צרפתית ואנגלית והאחווה והידידות שבות לשרור ביניהם.
“איך בדיוק קוראים לך?” חוקר אותו רותם “תאיית, באנגלית” ונעלם מהחדר, ואז סוף־סוף מגיעה ישראלה.
“היום תורי ברנו ארבע” היא מסבירה. “מה שראובן הרמ“ח הצליח לסדר לי זה רק חצי רכב צמוד והיום תורי אז לקחתי את הילדות לגן והיו פקקים איומים וקפצתי לעירייה לסדר משהו ושם היה תור אל תשאל ומה שעוד יותר גרוע זה שבאחת אני כבר צריכה להעביר את הרכב למושיקו, כי חצי הרכב השני הוא שלו, ונוסף לכל היום יום טיפול, כך שאני מיד זזה“.
“טוב, בכל זאת, בוא נדבר קצת, נראה מה בכל־זאת אתה יכול לעשות“. ניכר היה שאיש לא הקדיש לכך, עד עכשיו, שום מחשבה.
הם נכנסו לחדרה הקט והגדוש, היא העיפה מבט בדואר, ואז אמרה:
“ובבקוצ‘יסטן, בשטח שלך, מה קורה, יש לך מושג?”
“בביקור האחרון ביפן שמעתי קצת דיבורים…” התחיל לספר אבל ישראלה שיסעה את דבריו:
“אין לנו מושג מה קורה בבקוצ‘יסטאן. אף אחד במדינה הזאת לא יודע ולא מתעניין מה הולך שם. אם ישאר לך קצת זמן כדאי שתבדוק. אבל לפני זה הייתי רוצה שתעבור על איזה חומר. רותם ייתן לך אותו“.
ורותם באמת נתן לו קלסרים אחדים ובהם צילומי מסמכים והידיים שאוחזות בהם, ותעתיקי פקסים שאיוו מממלכת רשע א‘ שלחה לבוב מרפובליקת בננות ב‘, ובהם מו“מ ארוך ונפתל בעניין רכש ספקטרומטר הנש.
“זה החומר שלך” חייך רותם בנעימות “ובינתיים הוצאתי גם קצת חומר עליך, מהמאגר של השירות הבריטי. מה אתה יודע!” והראה לו גיליון שזה עתה הודפס, ועליו כתר וזוג אריות הנושאים אותו אל על.
“מדען מזהיר ומקורי העומד בראש פרויקט הספקטרומטרים הישראלי. בהנהגתו השיג הפרויקט השגים חסרי תקדים והוא בין המובילים בעולם. יש לדווח על כל תנועה מתנועותיו.”
“אתה יודע מה זה אומר?” חייך אליו רותם בשמחה “זה אומר שכל פעם שאתה עובר גבול כלשהו הביון של אותה מדינה מקבל הודעה על כך מתחנת הגבול, ואז מישהו נשרך אחריך ובודק כל צעד מצעדיך. זה אומר, בפשטות, שאתה על הכוונת!”
עיניו נצצו והוא חישק שפתיו והניד ראשו בהערכה.
“אני גאה שיצא לי להכיר אותך!” אמר תומר והושיט לו את ידו.
“רגע“, אמר “ומה עם שאר חברי המשלחת, מה כתוב שם עליהם?” רותם יצא לבדוק וחזר מושך בכתפיו. “עליהם לא מצאתי שום דבר“.
כשתמו ימי המילואים והוא חזר לעבודה סיפר על כך ליניב.
“אה, עבד עליך,” אמר הלה “אני מכיר את החברה האלה ואת המתיחות שלהם“.
אבל הוא זיהה את סגנונו של פרופ‘ קולין פייפר. “מדען מזהיר ומקורי” כינה אותו בספר שערך לא מכבר על ההתפתחויות בתחום הספקטרומטרים ושיצא לאור בהוצאת האוניברסיטה המכובדת שלו. זה היה מאותם הספרים שד“ר שלשלת, הראש, ישראלה בכלל ורותם בפרט לא יקראו לעולם.
ועל המצב בתחום בבקוצ‘יסטן לא מצא דבר, בשום ספריה או תכתובת, פרט לאיזה מזכר בבקוצ‘יסטנית שאיש לא הבין.