"וכדי שלא יהיה הקטן הזה מנותק ממה שהפסידה כשהלכה משם מן היער (היהר) ומן הנהר (הנאר), היתה מציירת לו אז על שעוונית שולחן המטבח בעוד הוא בלתי אוכל כלום ולא בולע, שלוש נקודות ברורות שהן המשולש שבלב העולם: הנה בּרוֹמֶל, הנה לוּצְק והנה ברֶסטצ'קי, פלך ווהלין, סיפרה לו, כולן על הנהר סְטיר ועל יובליו, כולן […]

פ”ה.  “איכפת לך לבוא איתי הבוקר לשוק?” שואלת גילי כשהיא מתיישבת ליד ההגה. הוא יודע כי בשמונה תתקיים ישיבת הצוות הטכני הבכיר בעניין תקני מפרט ועליו להראות שם את פרצופו אבל שילך השממון הזה לעזאזל, הוא מחליט, הקץ לביורוקרטיה הטרחנית שעליה העולם עומד, ואדרבה, שתצלצל לה נופר בלי סוף, באצבעה הבוחשת, אם כי היא בדרך […]

פ"א. "מה מצאת בי למה אתה ממשיך לנסות?” מציצה ריקי לתוך הסובארו שעצר על ידה באין עצירה. "לא בגלל שאין בחורות אחרות!” הוא מחמיץ הזדמנות למחמאה. "אז חידשתי את הקשר עם החבר הישן שלי." היא מודיעה לו דרך החלון בלי להיכנס למכונית אפילו "וזה טוב! אבל זה רק לקיץ.” והוא חש שליבו נשבר. היא בדרך […]

ע"ח. “רותי צלצלה. דוד.” כתוב בפתקה שמצא על השולחן במשרד. שוב דוד. אז הוא החזיר לה צלצול אבל היא לא הייתה בבית ולכן השאיר לה הודעה במשיבון וביקש שתחזור אליו כשתוכל. יום חמישי הוא יום האוכל המזרחי. על הרחבה שלפני חדר־האוכל מציב קבלן הקייטרינג כמה מנגלים וסוכך גדול ועובדותיו צולות עליהם סטייקים וקבבים ונקניקיות ובקרטון […]

ע"ה. חדלו הטלפונים מנופר. היא במרחקים. גם אין עבודה כמעט, המכונה החדשה בבדיקות והוא צריך פשוט לחכות בסבלנות לתוצאות. הוא מושך את הזמן, הוא יוצא מוקדם מהעבודה. יש לו זמן פנוי, ויש אפשרויות, ואולי, מי יודע. "הכי טוב" היא אמרה "אני אתקשר אליך בשעות העבודה." אבל הטלפון לא מצלצל. אולי ימצא אותה שם בראש הגבעה […]

ס"ח. רותי השאירה הודעה אצל המרכזנית שהיא בתל־אביב היום, ומדוע שלא יפגשו בדיזנגוף סנטר ויראו איזה סרט טוב? רותי היא מומחית גדולה לסרטים ויודעת לבור את המשובחים שבהם. “ומה יהיה עם העבודה?” הוא שואל כי בחברת הי־טק, ועל אחת כמה וכמה בחברת הי־טק בצרות, מי שיוצא מהעבודה לפני שבע בערב נחשב לעוכר ישראל ויהיה בראש […]

ס"ג. אצלה עכשיו צהריים ונופר לבדה בבית והיא מפרטת מה עשתה היום. מה עשתה היא ומה עשו אחיותיה ומה עשו בעליהן ומה עשו ילדיה ואז אמרה תשמע משהו על היפנוזה. זה אמנם סיפור ארוך ולא לטלפון אבל הטלפון הוא על חשבון החברה של זלטופולסקי אז לא אכפת לי. כששוקי גרין, שחקן הבימה, בא (כמה ימים […]

ס. צריך כבר לחזור. יש עוד מליון דברים לעשות. הם נוסעים בשתיקה בין פרדסים ומשוכות צבר. הטייפ מנגן את הפרק השני של סונטת האביב של בטהובן. הוקלטה בכיתת אמן שנתנו ג'ינה בכאואר ואייזק שטרן במרכז למוסיקה ירושלים. שני אמנים מבוגרים, כבר אחרי שיאם, כבר די שמנים ולא ממש זוהרים, כבר לא ילדים רומנטיים, ופתאום נחה […]

נ"ה. "גילי, חשבתי על השדיים שלך כמה פעמים.” "מה חשבת?” "שאני רוצה לראות אותם.” "אולי בקיץ תזכה לראות אותם.” "באיזו הזדמנות?” "בים או בבריכה.” "מה, תזמיני אותי?” "כן, אבל בנסיבות מהוגנות לחלוטין. אולי נקבל במכרז את מזנון הבריכה העירונית.” "מתחבאים להם שם אחרי חולצת הטריקו שמתחת לחולצת החאקי.” "אני מסתובבת בחולצה הזו במשרד.” השיחה מתגלגלת […]

נ. "והיום תורך.” "די. כבר סיפרתי הכל. אתה כבר יודע עלי הכל.” "לא. יש סיפורים שלא סיפרת.” "איזה ממזר אתה. אבל את זה אני לא יכולה לספר. זה כואב.” "אפוא זה כואב?” "זה מכאיב לספר. טוב. אני אספר בקיצור אדלג על פרטים ודי.” "בסדר.” "זה היה גבר נשוי. אל תהיה לי בשוק… כן, אני. חבר […]

מ"ז. גילי נכנסה למכונית כולה נלהבת ואמרה: “אתה יודע למה לא ראית אותי כאן ולא נסעתי איתך כל השבוע שעבר? הייתי בחינה! בחינה של בת־דודה של גיסתו של בעלי בצפון, במגדל העמק.” "מה זה חינה" שאל וגילי, לא מאמינה למשמע אוזניה, הביטה בו בבוז ומיד פצחה בהכללות: “אתם האשכנזים בכלל לא יודעים לשמוח ולא יודעים […]