רוב הדמויות (אני נמנע במודע מ”הגיבורים”) בסיפורי יזהר הם גברים. נשים קיימות, אם קיימות, בהרהורי אותם גברים, אך כמעט לא כדמויות פעילות. כבר מהסיפורים הראשונים שלו יופיעו “זלמנים” – דהיינו לא־צברים – בסיפוריו. הם סמכותיים ובני סמכא, חסונים ונטולי לבטים. הם אינם מזן “הצבר”, אותה חיה צעירה ויפה, רעבתנית ואנוכית, נוסח ישראל אחיו או רענן […]

מאת: ניצה בן-ארי לסיפור הזה יש שתי פתיחות. פתיחה ראשונה בפברואר 2020, שאז מתה אמי, אדית בן־יעקב (מקודם הוכברג) בדירתה בגבעתיים, חודש לפני יום הולדתה ה־96. חמש שנות חייה האחרונות תחת שלטון האלצהיימר לא היו מזהירות, אבל היא נאחזה בהן בעקשנות, ונדמה ששמה לה למטרה להגיע לגיל מאה. לא צריך להכביר מילים על מות אם, […]

“וכדי שלא יהיה הקטן הזה מנותק ממה שהפסידה כשהלכה משם מן היער (היהר) ומן הנהר (הנאר), היתה מציירת לו אז על שעוונית שולחן המטבח בעוד הוא בלתי אוכל כלום ולא בולע, שלוש נקודות ברורות שהן המשולש שבלב העולם: הנה בּרוֹמֶל, הנה לוּצְק והנה ברֶסטצ’קי, פלך ווהלין, סיפרה לו, כולן על הנהר סְטיר ועל יובליו, כולן […]

אחרונה. א. הוא לא חשב שיראה שנית את תמר וידע שכך ייטב לשניהם. ובכל זאת כשנזדמן לתל־אביב שבועות אחדים לאחר מכן בענייני עבודה, שנשלמו מוקדם מהצפוי, מצא את עצמו ניגש למקום עבודתה. הוא זכר במעומעם שאמרה לו משהו אודותיו, אך לא היה בטוח שזכר נכון ומדויק מה הוא והיכן הוא שוכן. אבל בבניין, שעל שפת […]

שלישית. א. רוח חמה נשבה בחשכה. משהו בו ילל מגעגועים, משהו בו שיחר לטרף. והוא החליט להיכנס למכונית הישנה ולצאת לדרך. כאילו הרגיש שקול רחוק ונשכח קורא לו אליו – אבל לא ידע למה דווקא הערב ולמה דווקא אליה חוץ מהרגשה עמומה שהיא מוכנה, ושפתאום זה נעשה הכרחי ודחוף. מזמן מזמן לא דיבר איתה ולא […]

שניה א. תמר צלצלה ביום שני, ימים אחדים אחרי שאמירה ניסתה להתאבד, כשכבר היה ברור שניצלה ויצאה מכלל סכנה. “שמעתי שאתה נוסע לצפון,” אמרה “אפשר להצטרף?” “בשמחה” ענה “אבל אני בכלל לא נוסע לעמק. אני נוסע לחברים במצפה, בגליל העליון, לתת להם את הרדיו העתיק ששיפצתי להם.” “ואם אצטרף אליך, תוכל להוריד אותי במשק, בדרך […]

ראשונה. א. חלון המטבח היה שבור ואבשלום אמר שתמר שברה אותו. “תמר היא רעה” הסביר “היא באה לבקר אותנו ואנחנו לא היינו בבית, אז היא שברה את החלון ונכנסה פנימה”. אבשלום ואבישג גרו במושב נידח בו שימשו מורים לילדי העולים החדשים. אוטובוס הגיע אליו רק פעם אחת ביום, לאף אחד מיושביו לא הייתה מכונית משלו […]

א. בשבת בבוקר צלצלה פתאום יעל בטלפון, ושאלה אם היא יכולה לבוא. “כמובן”. מזה זמן הם כבר לא יושבים יחד באוטובוס הבוקר, אפילו זה לא, והיא עזבה אותו היושב תמיד מאחור וחזרה לשבת במקומה הקבוע בכסא הראשון שלצד הנהג, מעין מפקחת או פקידת קבלה. והם אינם מחליפים ביניהם אלא רק מעט מילים מנומסות אחדות בתחנה, […]