פרק חמשה־עשר: פגישה עם הקב“ט על פתק קטן מנייר דק ומגולגל היטב בארנקו היו מספרי הטלפון של קציני הביטחון בציריך, מוסקבה, ניו־יורק ואוטווה. “צור איתם קשר מיד כשתגיע” הייתה ההנחיה. מה אפשר לעשות. “רגע, אני תכף אמצא אותו,” אמרה המרכזנית מעבר הקו ומיד שמע אותה צווחת: “יוסי! יוסי!”. יוסי דרש שיעזוב הכל ויבוא מיד, והם […]

 פרק ארבעה־עשר: העולם החדש   1. ומיד קמו והתלבשו ונטשה טמנה את כל זהבה בבגדי החולין האפורים וחזרה וניטשטשה לסתם עוד עכברונת אחת והם ירדו במעלית הצפופה עשרים קומות לרחוב, והגיעו לקיוסקים העלובים שעל המדרכה. שוב הוציאה את המגבים והמראה ממחבואם, והצמידה אותם חזרה למקומם בשמשה הקדמית של ה“לאדה” הקטנה, ויצאה לדרך לצד הנהר בצל […]

  פרק שלשה־עשר: התרוששות “ראשית, היסוסי – שוודאי מוכרים לך – לבלבל לך את המוח? ובאיזו זכות – עכשיו שאינני מטופל בתשלום? מאידך אף פעם לא הרגשתי שטיפולך הוא פעולה עסקית גרידא. אמנם יחסינו אופיינו בכך שהתמקדו בי ובבעיותיי ואת נשארת לגמרי בצל, אבל האכפתיות שלך נראתה לי כנה ואותנטית. את גם בעצם האדם שיודע […]

פרק שנים־עשר: אלן. 1.   ערב קיץ ירד על לוצרן, בעמק בין ההרים. 28 באוגוסט, רקיע שחור וכוכבים זוהרים בו. גן של בית קפה על גדת הנהר, מול הגשר הצר, הארוך, העטור בשרשרות פנסים, בין העצים. בשולחן סמוך יושבת נערה לבדה. השיער הבלונדי הקצר, העיניים האפורות־תכולות המרווחות, עורה הצח, הרענן, הציווי החרישי העולה ממנה – […]

פרק אחד־עשר: פרדה 1. “זה מה שהבאת, הצעת מחיר לכרטיס טיסה לקנדה – באלף דולר?” שאלה מירי, בבוז מהול ברחמים. מירי, מירי אסולין, ראש מדור נסיעות והשתלמויות באגף כספים, מחלקת הנהלת חשבונות. “כולם מביאים הצעת מחיר גבוהה פי שלוש, כי זה מאד כדאי, והוועדה תמיד מאשרת – ואז זה נכנס לך למקדמה. חזור למימי בסוכנות […]

פרק עשירי: עוד מילואים שוב נקרא למילואים, והפעם ביחידת המחקר המיוחדת, היחידה החדשה שלו. פעם שלישית שהוא נקרא למילואים השנה, וזאת הפעם שבועיים בלבד לפני שהוא מתכונן לנסוע בראש משלחת לרוסיה ומשם להמשיך ישר לקנדה, לשבתון. היחידה שוכנת בקומה השלישית של בניין משרדים מהוה ברחוב צפוף ומפויח בתל־אביב. פעם כבר ביקר בה. הוא הגיע אז […]

 פרק תשיעי: אצל ראש השרות “כן כן, תכנס.” אמרה הרלשי“ת מאצל שולחנה העמוס, בצריף הצנוע שבפאתי הקריה. הוא הגיע לפגישה אליה זומן בדיוק נמרץ. מאחורי שולחן כתיבה גדול ישב הראש ודיבר בטלפון. פניו פנו לאיזו נקודה רחוקה בחלל והוא אותת לו בידו לשבת, בלא להפנותם אליו. “לא.” אמר לאפרכסת, כנראה “לא. לא ולא.” אחרי שהחזיר […]

פרק שמיני: דליקה בשדה קוצים 1. הזיעה ניגרת מהעורף ומן המצח והרקות. תכף יתייבש המוח ואחריו הדם ויישארו רק התחתונים רטובים ומגעילים. עורכת הדין רקמה מזימה לתפארת. היא תזמין את כולם למשרדה לדון בפשרה – יומיים לאחר שבכלל ייסע. כך לא יבער להן לרוץ ולהוציא צו עיכוב יציאה מהארץ. “ובכל זאת מישהו יכול לספר להן […]

פרק שביעי: ד“ר ע. שלשלת 1. לעבודה מגיעים בהסעה: אוטובוסים נוחים למדי שניכר בהם המאמץ לא להתבלט. השכם בבוקר הם משוטטים בין השכונות ואוספים את העובדים הממתינים להם בתחנות לא מסומנות. רובם מתיישבים שניים־שניים בספסליהם, אבל הד“ר שלשלת יושב סולו. איש לא יהין לשבת לידו. הוא לובש מקטורן אפור ומחייך בשביעות רצון. שלשלת הוא חוקר […]

פרק שישי: לבנה 1.   הדירה החדשה שלו הייתה דירה ישנה בבית ישן בשכונה ד‘ הישנה. בדרך כלל הושכרה זמנית לעובדים חדשים עד שימצאו מקום פחות או יותר כלבבם, בעומר או בלהבים, בהחלט לא בבאר־שבע, ועתה באופן חריג וזמני, בגלל מצבו – הושכרה לו. כי גם הוא, כמוהם, מתחיל חיים חדשים. בין דייר לדייר צבע […]

פרק חמישי: אמנון ותמר. 1.   יו“ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מילא תפקידים חשובים מזה בעבר והנה נדחק לעמוד בראש קבוצת טרחנים תאבי כבוד. מרירותו שיתקה אותו וגם עיסוקו בכתיבת אלבומי הלל (רווחיים מאד) למדינה ולעם לא הותירה זמן פנוי בידיו. על מכתב התלונה ששלח החוקר ובו תיאור (במסגרת המגבלות הביטחוניות) של הניסוי שנדחה […]

פרק רביעי: נקודה. 1 המאבק האמיתי מתרחש במעבדה, אבל רק מעטים יכולים להבין מה מתחולל בה ורק מיעוט מבוטל מאלו גם מתעניין. לקומץ הזה הוא שולח מפעם לפעם מאמר או דו“ח או מרצה לפניו בכנס כלשהו. ואולי היותו מבודד כל–כך במעבדה שלו, מנותק כל–כך, מוגן כל–כך (כמעט אין איש בעולם המורשה להיכנס אליה, גדרות עבים […]

פרק שלישי: מכתב כשחזר למשרד מארוחת הצהריים מצא שיניב כבר עומד ליד השולחן של ויוי ומחטט, כהרגלו, בדואר. לא היה סיכוי לנסות למנוע זאת ממנו. יניב קרא ישר, באלכסון או במהופך, מקרוב או מרחוק, בכל שפה ולשון. מראה של מכתב או של פתק, של חוזר או מזכר היה מתניע בו פרץ סקרנות שאינו בר כיבוש. […]

פרק שני: ליאוניד “עליית משמר בארבע וחצי.” סכמה הפקידה במשרד הרס“ר של מחנה־עמרם, את תשובתה לשאלה שחזרה ונשנתה: איך זה שנקראנו למילואים להשתלמות־רענון־אימון ובעצם הוצבנו לשמירה? “ככה זה, אין מה לעשות“. את הניסוי הגדול אותו עמדו לערוך, ושעליו הוציאה הממשלה מליונים, נאלצו לדחות בגלל המילואים האלה. על הצו, שבלוח זמנים מקוצר, חתם אלוף, בשבת. צווים […]

מיה סלע (“מה שכרוך“) תהתה, אחרי שקראה את “רוזנפלד“, האם זה יתכן שאישה צעירה, תימשך מינית – תידלק – אל גבר שמן בן 55? (וגם מנהל חברה עשיר נדיב וכריזמטי, זכר אלפא). ואני נזכרתי בדליה, דליה כרמל, ‘המזכירה’. * נערה גבוהה, נאה ופיקחית, בוגרת תיכון, יודעת שפות – “בת טובים”. ב־1953, בת 18, היא מתגייסת […]