במחצית השניה של המאה השמונה עשרה שלט בצפון פלשתינה (ובחלק מהזמן בכולה) דהר אל־עומר – בן עראבה שבגליל התחתון. אחרי שהתגברו עליו השתדלו השלטונות העותומניים להעביר את נאמניהם מלבנון לצפון הארץ, כדי לחזק את אחיזתם בה. רבים מאלו היו נוצרים (מרונים). הם רכשו אדמות מדינה רבות, מין הסתם במחירים נוחים וחיפשו קונים כדי להפיק רווח […]
תגית: דוד משה
תוגת המהמר הנכזב וזרעו (א).
פורסם ע"י lulisml
הגירה היא תמיד מהלך קשה ואפילו טראומתי. דומה כי ההגירה (“עליה”) של היהודים לציון היתה קשה שבעתיים, והותירה משקעים מרים ופצעים שלא יגלידו לעולם. אני מנסה להבין מדוע.
מאה שנה ל”מעשינו” – האם אפשר היה אחרת?
פורסם ע"י lulisml
האם מעשינו הם שגרמו לאיבה הערבית כלפינו? שאל, לפני מאה שנה, משה סמילנסקי, והשיב:
פצע באדמה (ב)
פורסם ע"י lulisml
מהשיך אבו-חטב הזקן ומעבדול-עזיז מזרנוגה דרך חירבת חיזעה ועד ביטול הממשל הצבאי.
פצע באדמה (א)
פורסם ע"י lulisml
השייך אבו-חטב, רוח הרפאים מחירבת דוראן (ורוח הרפאים הראשונה בספרות העברית).
שני דודים
פורסם ע"י lulisml
בשנת 1860 ביקר בארץ ג‘וזף Hooker, אז סגן מנהל גני קיו בלונדון ובוטניקאי בכיר – מחבריו הקרובים של דרווין. בין מארחיו בירושלים היו הקונסול הבריטי ג‘יימס Finn ורעייתו. הוקר כתב לעמיתו מילר, מנהל הגנים המלכותיים בויקטוריה אשר באוסטרליה (שנחשב ל“נביא” האקליפטוס): “הסיבה העיקרית למכתב זה היא שיפור איזור מעניין זה על ידי משלוח של זרעים […]